חלמתי באחד הלילות, את האימרה של הסופר וויליאם סומארסט מוהם.

 הסכיתו, זה החלום והמימרה:  

בהתחלה, בתחילת החלום, ראיתי פתאום את פניו של הסופר סומארסט מואם.

ובחלום הוא בא ומספר לי שהמוות מספר לו: 

שפעם-פעם,  מזמן, מזמן,  בבגדד הרחוקה,  היה סוחר אחד, ששלח יום אחד את המשרת שלו לשוק.

אץ, רץ  המשרת, בחזרה הביתה, חיוור  כמו המוות ורועד כולו כעלה נידף ברוח ואמר בבהלה:  - "אדוני, בשוק, ממש בתוך ההמון, בפנים-בפנים, הייתה אישה אחת זקנה, שדחפה אותי פתאום, וכשהבטתי לאחור, לראות מי דחף אותי, ראיתי שהזקנה הזאת, היא  המוות, בכבודו ובעצמו. והיא, כלומר המוות, נעצה בי, מבט גדול ומפחיד והצביעה עלי בידיה הרועדות".

 -"אדוני, אני מבקש ממך, תן לי מייד סוס, כדי שאוכל לברוח מהעיר הזאת, כדי שאוכל להסתתר מהגורל שלי. אני רוצה לברוח לסמררה, היכן שהמוות, לא ישיגני".

ואכן,נתן הסוחר למשרתו, את הסוס.התיישב המשרת על הסוס, הכה בסוס בכל כוחו ויצא בשעטה לדרך. 

והסוחר הלך לשוק, למקום בו שהמשרת, פגש באישה הזקנה, שדחפה אותו, ושם, בתוך ההמון, בפנים-בפנים, הוא ראה אותי, והוא ניגש אלי ושאל אותי:

- "למה את איימת על המשרת שלי, כשראית אותו פה, היום בבוקר?".

- "אני? איימתי עליו?!"- כך עניתי לו בתמיהה, " אתה בטח מתבלבל. אני פשוט התפלאתי מאוד, לפגוש אותו היום בבוקר, פה, בשוק, בבגדד, בגלל  שהיום בערב, יש לי פגישה איתו בסמררה...".