טוב, אם אני כבר בשוונג של פוסטים על אהבה, אז הנה עוד קטע אהוב במיוחד.

אלן דה-בוטון פרסם ב-1995 ספר בשם "חיבורים של אהבה". למרות שהציון הכללי שהייתי נותן לספר הוא טוב מינוס, הפסקה הפותחת שלו היא אחת האהובות עלי, ותמיד עושה לי נעים בלב -

"בחיים הרומנטיים, יותר מבכל תחום אחר, עזה כמיהתנו ליד הגורל שתמשוך בחוטים, שתוביל ותכוון. כאנשים אשר לעיתים רבות מדי נאלצים לחלק את יצוענו עם כאלה שאינם מסוגלים להשביע את נפשנו, האם לא יסולח לנו אם נאמין (בניגוד לכל כללי ההגיון הנאור של דורנו) שביום מן הימים אנו עתידים לפגוש את גבר - או אשת - חלומותינו? האם לא תותר לנו מידה מסוימת של אמונה עיוורת בדמות כלשהי, אולי בלתי מציאותית, שתמציא פתרון מופלא לכל אותם ימים קשים של כיסופים? ולמרות שתפילותנו אולי לא תתגשמנה לעולם, ולמרות שייתכן כי אין סוף למעגל העגמומי של אי הבנה הדדית, האם אסור לנו לצפות שמשמיים ירחמו עלינו, יבואו לעזרתנו, ובמקרה נדיר זה נוכל לייחס את המפגש עם נסיך - או נסיכת - החלומות למקריות לבדה? אן שמא יורשה לנו להימלט, ולו רק הפעם, מכבלי השכלתנות והתודעה ולקבל את הדברים כחלק בלתי נפרד מהעתיד הרומנטי המוכתב לכל אדם?"

הלוואי...