כותרות TheMarker >
    ';

    :) Simply me

    בארבע השנים האחרונות חייתי וטיילתי בעולם, בעיקר באירופה אבל גם ביבשות אחרות.... וכל זה במסגרת העבודה שלי. ולכן, לרגל פתיחת כרטיס ב the marker, החלטתי לספר על חוויותיי מהטיולים, בצירוף תמונות וטיפים.

    יפן - ארץ השמש העולה

    1 תגובות   יום שבת, 3/7/10, 20:22

    כאשר פתחתי את הבלוג באתר, היה לי ברור שאכתוב על החוויות שלי בחו"ל. ואכן זה מה שהתחלתי לעשות. יפן היה המקום הראשון עליו כתבתי, ובמסגרת הפרויקל שלי : 16 מדינות רבע הגמר במונדיאל 2010, אני אצרף את שני הפוסטים הראשונים שלי באתר, על יפן. לאחריו פורסמו עוד פוסטים, ומי שמעוניין לקרוא – בהחלט מוזמן לעשות זאת :)

     

    לי יש ג'וק בראש. קוראים לו טיולים בחו"ל. נדבקתי בו כשעליתי לראשונה על מטוס בגיל 5, ומאז מבחינתי השמיים הם הגבול. תרתי משמע. במסגרת הג'וק הזה, יש לי חלומות להגיע למקומות אקזוטיים שונים ומשונים, הפזורים ברחבי העולם, חלקם מתויירים יותר, וחלקם פחות. ביפן התאהבתי בתקופת הלימודים באוניברסיטה. במסגרת התואר הראשון הייתי צריכה לבחור מקבצים נושאיים וכיוון שהייתי בתקופה השאנטית של חיי, חיפשתי ללמוד על הודו. אבל.... באוניברסיטת חיפה כשחשבו על לימודי מזרח אסיה, עלה להם בראש יפן. אולי העובדה שמוזיאון טיקוטין לתרבות ואומנות יפן מצוי במרכז הכרמל בחיפה נתן דחיפה לא רעה להחלטה. וכך מצאתי את עצמי פעמיים בשבוע מרותקת לכל מה שקשור למדינה המדהימה הזו, שמלבד יפנים קטנים מלוכסנים ומנומסים, יש לה כל כך הרבה מה להציע מבחינה תרבותית, מבנים, נופים, אופנה מגניבה, בילויים שווים (קריוקי ומשחקים אלקטרוניים) ותופעות שרק שם ישנן. כל זה היה לפני שנים, עוד במאה הקודמת. ההזדמנות להכיר את יפן מקרוב הגיעה בעקבות העבודה שלי, ואכן בדצמבר 2009 סוף כל סוף עמדתי בפני הגשמת החלום לתקופה של שבועיים.

    בתור מכורה לספרי מסע, וכתיבת יומני מסע לכל טיול שהוא בן יותר משבועיים, נכנסתי לחנות ספרים ורכשתי את הספר חוויה יפנית של שיפרה הורן. החלטתי שלימודי האוניברסיטה נתנו לי רקע הסטורי וכללי, ואני צריכה להכיר את יפן בצורה שונה, כדי לא לעשות טעויות כשאגיע, ו/או לא אהיה בהלם תרבות. שבוע לפני הנסיעה, כשאני מצויידת בהרבה מצב רוח ואנרגיות חיוביות, ניגשתי למלאכת הקריאה המרתקת, משננת כל מנהג, כל נורמת התנהגות וכל פרט שיכול להגביר את ההנאה שלי שם. ובלי לשים לב הגיע תחילתו של המסע J

     

    ברוכים הבאים לטוקיו

     

    כבר בעליה למטוס הבנתי עד כמה הם שונים. לאט לאט התאספו להם לבורדינג עשרות יפנים, מצויידים בתיקי מעצבים (למבוגרים שבניהם) ותיקי Hello Kitty (לצעירות שבהם) עם פלאפונים ביד מלאים בקישוטים קיטשיים (מילת המפתח ליפן), לבושים בסגנון יפני שמתאים להם כל כך, עומדים בתור בצורה מסודרת בשקט גמור, ואני, שנותרתי אחרונה כי טסתי סטנד ביי, הייתי בשוק. ואז הבנתי. כאן מתחילה לה החוויה. שום חומר קריאה לא מכין אותך באמת למציאות. אפשר לקרוא מגזינים, ספרים, מאמרים, חומר באינטרנט, אבל לעיתים מה שתראה במציאות הוא שיחלחל אליך הכי הרבה והחוויה הזאת היא הדוגמה הקלאסית.

    בטיסה כולם נרדמו עוד לפני שהמראנו, והחלו להתעורר לאט לאט כעבור 10 שעות, בדיוק בזמן לארוחת בוקר והתארגנות לנחיתה בבית. רק כשיצאנו לביקורת הדרכונים והגענו לקונוורים כדי לקחת את המזוודות הבנתי כמה יפנים היו באמת על הטיסה. כל אחד חיכה למזוודה הקשיחה הצבעונית שלו (אני מתה לאחת כזאת !!!), שמלופפת בסרט זיהוי צבעוני קיטשי עם קישוטים שונים בצבעים עזים במיוחד. אני הייתי במיעוט בעלי התרמילים, והמפתיע – לא קיבלנו מבטים סקרניים בכלל, ויחד עם שני טיילים ספרדים שפגשתי בטיסה יצאנו לאולם מקבלי הפנים, הישר לקופת כרטיסי הנסיעה לרכבת, כדי להגיע אל היעד הנכסף - טוקיו. נחמדות, שירותיות, חיוכים מאוזן לאוזן הם שקיבלו את פנינו בדלפק, ובתנועות מאוד מנומסות של השתחוות כל מילה שניה גם קיבלנו הסבר די מפורט על האופציות להגיע לעיר, וביפן כמו ביפן – אנחנו הלכנו על הדרך הכי זולה. אני רוצה רק להבהיר שזול ביפן זה ביחס ליפן. אסור להשוות את המחירים למקומות אחרים בעולם, בטח לא למזרח אסיה בה היא נמצאת, כי זול ביפן, זה יקר ביחס לאותן מדינות.....

    שעה מפרידה בין העיר לשדה התעופה. שעה שמוקדשת לבחון כל מה שנמצא בסביבה. כיוון שנחתתי בלילה, הרבה מהעיר לא קלטתי, אבל פה ושם המבנים הגבוהים עם אורות הנאון שרואים בשכונות המבשרים על מקומות בילוי, מסעדות, חנויות, האנשים שחוזרים מעבודה בחליפות שחורות ועניבות דקיקות, הצעירים עם התסרוקות המוזרות והביגוד הכה אופנתי שמתאים להם, הקרונות והעיצוב שלהם, הפרסומות באותיות שנראות כמו קשקושים עם דמויות יפניות חייכניות שעושות V עם הידיים (הם מתים על זה !!) גרמו לי להבין שעשיתי זאת וכי אני בתחילת הגשמת חלום.

    מכיוון שנסעתי לבד ולא הכרתי נפש חיה ביפן, החלטתי שצריך להתיידד עם האנשים בקבלה. מי אם לא אדם מקומי יכול להסביר איך משלבים בין אתרים רבים שיש לראות בעיר לבין הזמן הקצוב של שבוע בלבד? ובכן, לא הצליח.... אמנם היפנים הם מסבירי פנים ומאוד מנומסים, אבל אסור לשכוח שאנגלית זה לא הצד החזק שלהם. הם יידעו להסביר את הדברים הבסיסיים ביותר ולא מעבר לזה. אבל, אם תבקשו מיפני לעזור לכם להגיע למקום מסויים, קחו בחשבון שלהבדיל מבארץ ומכל מקום אחר בעולם, אותו יפני יעשה לכם סימן של "בוא אחריי" ויקח אתכם באופן אישי למקום אליו רציתם להגיע, גם אם באותו רגע לא היה לו זמן והוא היה בדרכו לאנשהו. וזה מה שיפה ומיוחד אצלם !

    מרכוס האוסטרלי, שישן באותו חדר איתי, היה במצב דומה, אז החלטנו לאחד כוחות ולתור ביחד את העיר. לפי הספר על טוקיו שרכשתי לפני הנסיעה וחרשתי מא' עד ת', לא חסרים דברים לראות ולעשות, אבל אותי בדרך כלל לא מעניין לעשות V על כל דבר, אלא לחוות את המקום דרך התבוננות באנשים הפשוטים, להסתובב בעיר ולהגיע לכל מיני מקומות שלא מגיעים אליהם בדרך כלל כי הם לא מופיעים במדריכים, לעלות על אוטובוס/מטרו ולרדת בתחנה כלשהי ולהסתובב באזור.

    מרכוס היה חדש בעיר, כמוני, ולכן יצאנו לסיור הכרות ראשוני עם העיר. טוקיו של היום נראית שונה מטוקיו של הלילה, וכל מה שראיתי עם הגעתי ליפן רק התעצם. נתקלנו בשדרות רחבות עם בנייני משרדים גבוהים, צפופים, עליהם מתנוססים שלטים המפרסמים חברות אלקטרוניקה ובתי עסק שונים, אשר למרגלותיהם בתי קפה Starbucks, McDonalds, ומאפיות שונות, עמוסות באנשים שמתרוצצים לכל כיוון אפשרי ביציאה מהמטרו בדרך לעבודה, המולה בלתי פוסקת וכלבים קטנים עם בעליהם. וקצת מבולבלת תהיתי ביני לבין עצמי - האם יתכן שטעיתי ביבשת, ובמקום להגיע לטוקיו הגעתי בעצם לניו יורק?!?

    ובכן, לא התבלבלתי, טוקיו היא ניו יורק היפנית, The Big Sushi, העיר שכל דקה משעות היום יש לה מה להציע. זאת עיר מגניבה בטירוף, המחולקת לשכונות, שכל אחת מהן מרתקת ומיוחדת בפני עצמה, בסגנון שלה, במה שיש לה להציע. אם תשאלו אותי עכשיו בפרספקטיבה של שנה איזה שכונה אהבתי יותר מכל – בכנות אני אגיד, שאת כולן, כי בכל אחת מהן מצאתי דברים ספציפיים שהרשימו אותי, ואותם חיברתי לטוקיו שאני התאהבתי בה. זוהי עיר שכל דקה משעות היום יש מה לעשות בה. החל משווקים שנפתחים ב 4 בבוקר ומציעים בהם למכירה דגי טונה ענקיים שנתפסו באותו בוקר עצמו, דרך ביקור באחד ממאות המקדשים הפזורים בעיר ותמיד יש בהם פעילות כזו או אחרת, או ביקור בחנויות המתמחות באופנה יפנית, אביזרי אופנה קיטשיים וצבעוניים שקשה לפספס אותן, חנויות הכל ב Yen (שאליהן אני מודה שהתמכרתי) המציעות למכירה כ-ל דבר אפשרי שעולה על רוחכם, ועד מנגה קפה, בתי הקפה הפזורים בעיר והמלצרים לבושים בו כדמויות המנגה (קומיקס יפני) האהובות עליהם, ובניינים בעלי 4-5 קומות (!!!) למשחקים אלקטרוניים, הפתוחים עד השעות הקטנות של הלילה.

    וכמו בניו יורק, גם בטוקיו אפשר למצוא פינות שמיוחדים רק לה...

     

    יש לי חוויות רבות מהעיר, ובעודי כותבת שורות אלו אני מרגישה כאילו אני חווה הכל מחדש. אחרי שטיילתי בחצי עולם אני יכולה להגיד מפורשות כי טוקיו היא המקום המועדף עליי בעולם, מכל בחינה אפשרית שהיא, מלבד האוכל....  ובעיקר בבילויים שבה, הכה כיפיים, אשר בארץ לצערי הם לא מפותחים כל כך, ורק בתקופת מגוריי במדריד היו לי בשפע. אני מתכוונת לקריוקי, משחקים אלקטרוניים, חנויות קיטש, חנויות מנגה וקומיקס ומוצרים נלווים להם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/7/10 12:52:
      ארץ ותרבות מרתקת! בראש הרשימה שלי :) תודה על השיתוף

      פרופיל

      simplyrose
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון