ירושלים היא וולקאן פעיל, שהפוליטיקה היא הדוחפת את זרמיו מתחת לפני השטח. ראשי עירייה, כל אחד בתורו, יצר פתח דרכו פרצה הלבה והשחיתה עוד חלקה טובה שנותרה במרקם החיים העדין שבירושלים המזרחית.

ניר ברקת הגדיל לעשות מכל קודמיו, וכאיש עסקים מוצלח ביותר, הוא משווק לנו תכנית, המכונה בפי מקורביו "חדשנית ואמיצה" בעטיפה מפתה ומשכנעת בשם "טוסקנה הירושלמית".

התכנית מבטיחה שמגורים בתנאים של מחנה פליטים, יהפכו לחוויית מגורים באזור יוקרתי.
הדגש בתכנית זאת הוא על שטחי ציבור פתוחים ונרחבים, אסטטיים למראה, מזמינים לבילוי ולמגורים בסמוך להם (למי שיוכל להרשות לעצמו את העלויות הגבוהות של הפלא הסביבתי הירושלמי).

מדובר ברעיון לשטח ציבורי פתוח, פתרונות בנייה, מסחר, תעסוקה, תיירות, השוואת תנאי המגורים של התושבים במזרח ירושלים לתנאי המגורים של תושבי ירושלים המערבית, על ידי, בין היתר, חיבור לתשתיות מים, חשמל וביוב, מתן אישורי בנייה, השבחת נכסים...

מקורביו של ברקת הציגו / שיווקו את תכניתו בוועדת תכנון ובנייה בעיריית ירושלים. נאמר לנו כי רמת ואיכות חייהם הירודות של תושבים אלה משלמי המיסים, חוסר תשתיות חשמל, מים וביוב, אי מתן שירותים עירוניים ממש שברו את לבו של ראש העיר.

מול מצגת מרהיבה והסברים משכנעים על שטחים ציבוריים ורווחת התושבים, לא יכולנו לעמוד בפיתוי. כמעט וקנינו! כמעט והשתכנענו שברקת באמת דואג לרווחת התושבים.

אלא שבמבט מעמיק, קראנו את האותיות הקטנות ומצאנו תכנית שונה לחלוטין. המציאות טפחה על פנינו. זוהי אינה תכנית לתכנון ופיתוח ובוודאי שאין לה קשר לרווחת התושבים, אלא תכנית פוליטית לגירוש פלסטינים ולהעמקת הכיבוש היהודי בירושלים המזרחית. לא סתם הובאה היא בפני הוועדה בעטיפת צלופן, הצגתה היתה פעילות הסוואה, לא מתוחכמת ביותר ולא יותר מזה.

האותיות הקטנות מספרות לנו כי:

התכנית הובאה לאישור הוועדה מבלי שנתקבלו כלל חוות הדעת של הנוגעים בדבר, כפי שמחייב החוק, למרות שנאמר / נרמז בעת שיווקה, שהתכנית אושרה על ידי כל הגורמים הרלוונטיים.

תושבי המקום שבתיהם עומדים להיהרס בעבור פארק לאומי ואזור תיירותי (כי באמת חסרים אתרי תיירות בירושלים), הציגו תכנית חלופית. העירייה מעולם לא התייחסה לכך והוועדה אף לא יידעה את חבריה בקיומה של תכנית שכזאת.

500 משפחות שיפונו מבתיהן יועברו ל"קליטה" בקרב אלף משפחות שחיות בסילוואן בצפיפות בלתי סבירה כבר כיום.

"השבחת הנכסים" על ידי בניית קומות נוספות רק יחמירו את תנאי המחייה ויסכנו את מעט התשתיות הרעועות שבקושי מתפקדות. הבטחת שירותים עירוניים ותשתיות מים, חשמל וביוב היא הבטחה שיווקית בלבד ולא מציאותית.

בניית בתי מגורים בשטחים שנותרו ריקים בסילוואן לא תתאפשר לפלסטינים כיוון שאין אלה בבעלותם.

יש סעיפים רבים ובעייתיים, כפי שניתן לראות במסמכים שלא הובאו בפני חברי הוועדה (אין תקציב לפרויקט, אין את כל האישורים ואין אפשרות מעשית ו/או חוקית ליישומה ולקיום ההבטחות בה).

בפני התושבים הוצבה האפשרות להסכים לה, או להיכנע לכוחנות המשפטית הישראלית המאיימת להרוס את בתיהם בכל רגע נתון וללא כל פיצוי. האיום גובה באפשרות הבאה: התושבים יסכימו לתכניתו של ברקת, יתפנו מבתיהם ויועברו למגורים בדירות שייבנו בקומות שיתווספו לבניינים קיימים. הדירות לא תהיינה בבעלות הדיירים והתושבים ה"קולטים" את המשפחות לא באמת יקבלו אישורים לבנייתם כפי שהבטיחה העירייה. פתח המילוט של העירייה ממתן אישורי בנייה ומסירת קרקעות לפלסטינים נמצא בדמות ארגון עלום אותו תמנה העירייה מטעם התושבים ואיתו היא תידיין בכל הנוגע למשא ומתן על זכויות התושבים. דבר לא מובטח מראש.

כשנשאל אדריכל התכנית לפשר הדבר, יצאה האמת המרה וחששותינו קיבלו משנה תוקף. האזור שברקת מבקש לפנות נמצא בסמוך להר הבית, המצאות פלסטינים באזור מערערת מבחינתו (ברקת בעצם הזרוע המבצעת של המדיניות הישראלית) את השליטה הישראלית-יהודית במזרח ירושלים. זוהי "עיר דוד" ורישומים עתיקים שנמצאו במקום על ידי עמותת אלעד (עמותת ימין קיצוני המבקשת ומקבלת שליטה בפארקים לאומיים ובהתנחלויות במזרח ירושלים) מוכיחים זאת.

השטח הציבורי עם מבני הציבור, בניית הבתים והפארקים הלאומיים יהוו צעד אחד לפני רכישת בתים וקרקעות על ידי יהודים ויהוו בסיס להתנחלויות ולהעמקת הכיבוש הישראלי בירושלים המזרחית.

אחת מטענות האדריכל היא שהשטח המדובר היה בכל ההיסטוריה של ירושלים, שטח ציבורי פתוח. ובכן, כמעט כל ירושלים היתה שטח ציבורי פתוח לאורך כל ההיסטוריה שלה, בטרם יצאו מן החומות וגם הרבה לאחר מכן.

עוד טענה שהעלה האדריכל היא, שהבנייה בסילוואן אינה חוקית למן ההתחלה. ובכן, ההתיישבות בסילוואן החלה בשנת 1918, הרבה לפני קום מדינת ישראל והרבה לפני 1967 אז כבשה ישראל את האזור המדובר. מאז 1967 נמנעה ישראל ממתן אישורי בנייה לפלסטינים, גם ובעיקר במזרח ירושלים. מצד אחד, הצרה את צעדיהם ומנעה אפשרות שלהם לצאת ממזרח העיר ומצד שני, מנעה מהם את האפשרות להרחיב את הבנייה וגבתה מהם הון עתק של קנסות בגין בנייה ללא אישור.

בכל 43 שנות שלטונה של ישראל במזרח ירושלים, לא סופקו לתושבים משלמי המיסים, תשתיות למחייה הגונה וראויה. כעת, גם את המעט שנותר להם, מאיימת ישראל לקחת.

אחת הטענות המגוחכות היא שהבנייה בסילוואן אינה תואמת את הרוח התכנונית של העיר וכי התכנית של ברקת מציעה תכנון מדויק וראוי. סילוואן לא נבנתה כיום והבנייה בה תואמת את תנאי השטח במזרח התיכון ואת תנאי המחייה המעטים שמאפשרת ישראל לפלסטינים. כך שלא ראוי ולא מוסרי לבוא כיום, לאחר מאות בשנים ולהלין על תכנון שאינו הולם את העין התכנונית היהודית.

אילו אפשרה ישראל תנאי מחייה סבירים עם תשתיות של בריאות, חינוך, תברואה, מים, חשמל וביוב מלכתחילה, היתה אז באמת מוכיחה את נכונותה לדאוג לרווחת התושבים.

כרגע "רווחת התושבים" הוא שם קוד לייהוד העיר.

בעיות תכנוניות בירושלים הם נושא כאוב מזה שנים רבות. במערב ירושלים אושרו לבנייה פרויקטים שעד היום מתנהלים כנגדם משפטים בגין שחיתויות, הפקעת קרקעות וחריגות צורמות. איש אינו מעלה על הדעת להרוס מבנים, או לפנות את המתגוררים בהם, שכן מתגוררת בהם אוכלוסיה יהודית חזקה.

יו"ר הוועדה התחייב בפני תושבי סילוואן, שאין הם היחידים. הכוונה היא להמשיך וליישם תכניות שכאלה בכל השכונות הערביות.

התושבים הפלסטינים שהוצגו בוועדה כעברייני בנייה, המשתלטים בזדון על אדמות מדינה נותרו ללא כל הגנה מפני חוקיה של מדינת ישראל.

סיעת מרצ החליטה לפרוש בגין כך מהקואליציה במועצת עיריית ירושלים, אך הקדים אותה ברקת ופיטר את חבריה. את תפקיד סגן ראש העיר, העביר ברקת לנציג ש"ס. כידוע, ש"ס מחזיקה את משרד הפנים ואמונה בין היתר, על אישורי בנייה והריסה במדינה.

אפשר להסכים ואפשר לחלוק על עניינים פוליטיים, אך אין לכופף חוק מדינה וחוק בינ"ל בשל עמדות כאלה ואחרות. הפלסטינים, תושבי מזרח ירושלים זכאים להגנה. באין אותה בישראל, יש שהעולם יתערב, ויפה שעה אחת קודם.

אתם מוזמנים להגיע להפגנה שתתקיים ביום שלישי 6.7.10 בשעה 18:00 מול ביתו של ברקת...