אתמול נסעתי לשטחים לבקר את יונתן. לא לקחתי אתי את פלפל הכלב, כן לקחתי אתי מזגן חלון, שניצלים מדהימים ושאר תוספות.

בדרך הלוך-חזור שמעתי את דיסק ההופעה שלנו "שיר הוא לא רק מילים" שיתרחש מחר כאן במודיעין. זו הייתה שמיעת המאה (בערך). ככה אני לומדת את המילים הצפופות בעל פה…המון מילים אומרים הצרפתים האלה….

הקשבתי, שרתי כל הדרך ושאלתי את עצמי מתי ימאס לי להקשיב שוב ושוב…או איך קורה שעדיין לא נמאס לי…ואז הבנתי.

מזה כחדשיים אנחנו עורכים חזרות משותפות עם "קולות יבנה" וכל חזרה יותר טובה מקודמתה…ובכל חזרה האנרגיה גוברת, משתפרת, מתלהטת…ככה זה כששלושים ויותר זמרים רוצים להעביר את אותה המוסיקה ולומר אותו דבר. אנרגיה מטורפת. אז למה שזה יימאס?
ההפך…אהבה הופכת לאהבה כפול 35 . הומור - להומור כפול 35 , משמעות ויופי - גם , הכל מוכפל ב 35 ועוד לא שמענו את משה בקר. ההופעה שלו תהיה הפתעה גם לנו…וזה אומר שגם הסקרנות היא פי 35 .

האנרגיה הזו מזכירה לי את האצן על המגרש רגע לפני יריית פתיחת המירוץ. רגע לפני שהוא משחרר אותה.

אנחנו משחררים אותה מחר בערב, במודיעין בשמונה וחצי.

אז אם מישהו רוצה עדיין לקחת את הסיכון ולספוג את האנרגיה הזו שהיא גם צלילית וגם רגשית…מוזמן להזמין כרטיסים אצלי או דרך מספר הטלפון המצויין בברושור.

למה אני כותבת כל זאת? ככה! בא לי! זה רגע מרגש וטוב…למה רק על צרות אפשר לכתוב? אלה נשארות ממלא…אף אחד לא יקח אותן...