העורך והסופר ניר ברעם מצהיר במוסף סוף שבוע של מעריב במאמר של טלי שמיר על ספר חדש שהוציא של מנדלה מוכר ספרים ש" "אלו חומרים שבכל תרבות נורמלית הם חלק מהאלף בית שכל ילד צריך לקרוא ,אבל התרבות שלנו היא לא נורמלית .לממנדלי אין מקום בתפיסה הבן גוריוניסטית של "מהתנ"ך לפלמ"ח " התייחסו אליו כאל משורר הגלות . הוא לא השתלב במרקם הספרותי הישראלי ציוני ב-50-60 השנים האחרונות .כככה זה היה באמת ,זו לא המצאה של אנשים שאמונים על תיאורית הקונספירציה ". הבל הבלים . או אם תרצו שטויות במיץ עגבניות. ולמצער תיאורית קונספירציה מגוחכת . אבל אני מבין את ניר ברעם כעורך הספר הוא צריך לעשות כמיטב יכולתו כדי ליחצן אותו ולמכור אותו .אז הוא ממציא תיאורית קונספירציה כמקובל אצל אנשי אקדמיה שונים שעל מנת למשוך תשומת לב טוענים שדיכאו והישכיחו במכוון את הסופר שבו הם עוסקים כעת. הייתה נגדו קונספירציה והוא לא התאים למימסד . . כולם עושים את זה מדן מירון מנחם פרי ועד משה שמיר ואתגר קרת ואורלי קסטל בלום כולם צועקים בוכים ומייללים וטוענים שהם וקודמיהם דוכאו והושכחו בידי הממסד, בדרך לקבל את הפרס הבא. חתן פרס ישראל אהרון אפלפלד זועק מאז ומתמיד כל הדרך לפרס ישראל על קיפוחו המתמשך בידי החברה הישראלית והממסד הספרותי הישראלי .וכך גם סמי מיכאל אבל זה לא עושה את טענותיהם למגוחכות פחות . אז גם ניר ברעם מצטרף למשחק . אף אחד לא ניסה להשכיח את מנדלי בשישים השנים האחרונות . יוסף קלוזנר אותו אב מייסד של חקר הספרות בגירסתה הציונית שכל כך שנוא על ניר ברעם ושות' הקדיש לו כרך ענק ושלם והמסיים של סדרת "ההיסטוריה של הספרות העברית החדשה " המונומנטלי שלו . בכל ספר שאי פעם יצא על תוולדות הספרות העברית יש לכל הפחות כמה עמודים על מנדלי ,ולפעמים פרק שלם. עד השנים האחרונות ממש עוד היזכירו את מנדלי בבית הספר .אני זוכר שלמדתי סיפור קצר שלו . זאת מזימת השכחה בן גוריוניסטית ? נכון שעכשיו כבר לא מלמדים אותו בדיוק כמו שלא מלמדים את רוב הסופרים האחרים מתקופתו אבל לא בגלל שהוא "אנטי ציוני בן גוריונסטי י " אלא בגלל שהוא נראה ארכאי . אבל אנחנו אנשים מבוגרים כאן כולנו יודעים שעורך צריך ליחצן את הסופר שלו ובשביל זה הוא חייב לאמץ ולשבור את הראש ולהמציא תיאוריות קונספירציה שלא היו ולא נבראו . |
אוריתkimel
בתגובה על משה קצב דניאל הבלש ופרשת שושנה
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני מסכימה עם דעתך לגבי ערכו הבלתי-ניתן-לעירעור של מנדלי מו"ס, יחד עם סגנונו המתפתל - במיוחד בתרגום הישן (את החדש טרם הספיקותי...).
רציתי להתייחס לנקודה שהעלית בדבר לימוד סיפוריו בביה"ס התיכון.
הייתי מורה לספרות שנים רבות, וברובן כבר לא לימדנו את יצירותיו בעיקר בגלל אריכותן וקושי השפה. אני עצמי קראתי את רוב היצירות שתורגמו לעברית , בעיקר במסגרת לימודי באוניברסיטה והן הרשימו מאד, אם כי לא חזרתי אליהן מיוזמתי בהמשך, מהסיבות שהוזכרו.
מעולם לא 'נאסר' על מורים ללמד אותו, תמיד יכלו מורים לבחור ללמדו בין יצירות 'הרשות' , בעיקר לתלמידים שבחרו להרחיב את לימודי הספרות, עובדה היא שכמעט שלא היו מורים שעשו כן.
במסגרת לימוד הספרות העברית של תקופת התחייה נלמדו ונלמדות יצירות רבות שעוסקות בעיירה היהודית באירופה המזרחית במאות האחרונות, הסיפורים הנלמדים (עגנון, ביאליק, שלום עליכם, שטיינברג ואחרים) אינם 'נקיים' מביקורת על החיים ועל התנהלות החברה היהודית כלפי פנים או חוץ, כך שאין זאת סיבה שלא ללמד את מנדלי.
הנכון הוא שבסיפוריו של מנדלי יש לעיתים קרובות תיאורים של שולי החברה - לא רק מהבחינה הכלכלית אלא בעיקר מהבחינה המוסרית.
מעט מאד סיפורים בכלל, הדנים בחיי גנבים, רוצחים וזונות - מובאים לפני תלמידים בגיל ההתבגרות , ולטעמי בצדק.
זאת הסיבה , שספר הקבצנים , לא נכלל בין הספרים שהומלצו ע"י המורים בקריאתו. אבל כמובן - אנשים מבוגרים מוזמנים לעשות כן.