בס"ד

"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי"

תהילים קל"ז פס' ה'-ו'

איזה מרגש....(אותי לפחות)

פסוק זה מהווה ראייה לקשר  בין עם ישראל לבירתו - הלא היא ירושלים.

פסוק זה נאמר לאחר החופה וברכות הנישואין, רגע לפני שבירת הכוס.

אין לי אפשרות לדעת עד כמה כל אחד מתכוון באמירתו (כי בכל זאת הוא די מתרגש) אבל חשוב מאוד לאומרו לענ"ד.

ברגע הכי מאושר בחייו אדם אומר שיש משהו גדול ממנו, גדול מכל האירוע הזה....הדבר הזה הוא זכירת ירושלים.

ואולי אפילו שאין שמחה שלמה בימינו, לא כל עוד בית המקדש אינו קיים.

אין זה פלא שאני כותב זאת בתקופה שבה אנו נמצאים- תקופת בין המצרים.

כמאמר הכתוב: "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" איכה א' פס' ג'

למרות שזאת תקופה קשה ולא פשוטה, דווקא עכשיו אני מתמלא גאווה והודיה לש"ית שזיכני בכל הטוב שיש לי, למרות שתמיד אפשר להתלונן על מחסור, הרעיון הוא למצוא את הטוב שבכל מצב, כפירוש חכמי המוסר על הגמרא בקידושין "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא"- המצווה עצמה היא השכר; לדוג':  אדם מניח תפילין - תודה לבורא שיש לך יד להניח תפילין, אדם מל את בנו - תודה לאל שנתן לך בן למול וכדו'.

שבע"ה נזכה להכרת הטוב שיש לנו. כי להתלונן כל אחד יכול.