כותרות TheMarker >
    ';

    יכול להיות שזה נגמר

    על המצב הדו-לאומי, ועל בכלל

    ארכיון

    דיון ביקורתי בזכות השיבה (2): ה"שיבה" כמיתולוגיה

    2 תגובות   יום שני, 5/7/10, 02:38

    "זכות השיבה" היא לב ליבה של המיתולוגיה הפוליטית הפלסטינית. כשאני מדבר על מיתולוגיה, אין כוונתי לומר "סיפורי בדים על ניסים ונפלאות". אני לא מתייחס לערך האמת של שיח ה"שיבה". האם הזכות קיימת? האם היא "אמיתית"? כלומר, האם היא מעוגנת בחוק הבינלאומי?האם הגירסה הפלסטינית של תולדות הסכסוך וה"נכבה" מתארת נכוחה את השתלשלות העניינים ההיסטורית, ולכן מצדיקה את "זכות השיבה"? כל השאלות האלה ממש לא מעניינות אותי לצורך הפוסטים האלה. הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה להיכנס לויכוח הסרק של "מי אשם בסכסוך הישראלי-פלסטיני". ויכוח שהרבה פעמים נראה לי מין וריאציה מוזרה של  בינגו, (בינגו-נראטיבים) כאשר שתי הקבוצות המתחרות מטיחות זו בזו  מספרים רבי משמעות: 1929, ,1948, 242 ! 1936, 1967, 1993! בינגו!

     

    כאשר אני משתמש במונח מיתולוגיה, זה יותר במשמעות הקרובה  ל"האקס המיתולוגי/ת". כלומר, משהו שמעוגן בנסיון היסטורי , אבל לובש מימדים גדולים מהחיים, והופך לאיזשהו סיפור שמסביר את המציאות (האיומה או הנפלאה) בכך שהוא קושר אותה לעבר (טראומתי או נשגב). להבדיל מסיפורי אקסים מיתולוגים, מיתולוגיה פוליטית היא עניין קולקטיבי, שדרושה לעיצוב התודעה והזהות הלאומית, ומועברת דרך מערכת החינוך וכלי התקשורת ובמסגרות אחרות. האלמנט הטיקסי והתועמלני של המיתולוגיה הוא שהופך אותה לשונה מסתם "היסטוריה". מיתוסים פוליטים קיימים בכל עם ואומה, ואני חושב שכל הקוראים והקוראות ידעו להצביע על מיתוסים כאלה בישראל.

     

    ה"שיבה" הפלסטינית מתבססת על טראומת 1948 כמין "שנת אפס" שבה התחיל הכול, ולעומתה "השיבה" מוצגת במונחים של גאולה. ה"שיבה" איננה סתם חזרה של פליטים למולדתם הישנה: השיבה היא תיקון קוסמי. הפער בין הציפיה לגאולה ולתיקון, לבין החיים עצמם, הוא בלתי נמנע. הציפיות והרגשות והייחולים שהושקעו ב"שיבה" הם עצומים. נניח לרגע קט שיש בידי הפלסטינים להבטיח את מימושה ה"מלא" של זכות השיבה - גם אז בהכרח זה יהיה כרוך באכזבות ובנחיתה על קרקע המציאות.

     

    העניין הוא ש"שיבה" היא עניין בלתי אפשרי בהיסטוריה. אני לא מדבר על ההתכנות הפוליטית במקרה הפלסטיני: אני מדבר באופן עקרוני. אינך נכנס לאותו נהר פעמיים, אמר הפילוסוף היווני הראקליטס. ההיסטוריה זורמת, המציאות משתנה, וגם אם כביכול את טובלת באותו נהר, הרי שהנהר אינו אותו נהר, המיים הזורמים סביבך הם אחרים, וגם את אינך אותה אישה, כי כולנו משתנים ללא הרף. הרבה תנועות פוליטיות מדברות על "חזרה לשורשים", אבל זו תמיד מטאפורה, תמיד רטוריקה, שאף פעם אסור לקחת אותה כפשוטה. כך, למשל, תנועת ש"ס שהבטיחה "להחזיר עטרה ליושנה", טיפחה מסורת חדשנית המשלבת דתיות יהודית נוסח ארצות ערב  עם מסורות מזרח אירופאיות, אלמנטים ציוניים ומערביים וכולי.

     

    נאמר שאדם נאלץ כשהיה בן עשר לעזוב עם משפחתו  את ביתו בפלסטין, אם באיומי כידונים ישראלים ואם מפחד אכזריותם של הכוחות הציונים המתקרבים. כיום אותו אדם בן 72. נניח שהוא מקבל רשיון "לשוב". נניח שבית משפחתו עומד על תילו, במצב טוב. נניח שלא גר שם אחד, או שהדיירים מסכימים לפנות את הבית למענו. והאיש חוזר לביתו. נאמר אפילו שאותו מפתח חלוד שהחזיק איתו כל השנים עדיין פותח את הדלת. כידוע לכולנו המקרה הזה אינו מייצג את הבעייה בצורה מציאותית. אבל גם במקרה הזה, זו לא תהיה שיבה. מדוע? מפני שהנוף כולו השתנה. והשכונה השתנתה. והאדם אינו בן ילד עשר, הוא בן 72. וגם אם יחזירו את כל תושבי השכונה, ואת כל הפלסטינים שרוצים בכך, ה"שיבה" תיצור נוף חדש לחלוטין, ומציאות חברתית שונה לחלוטין. כדי להבין כמה "שיבה" היא תיאור מטעה,  דמיינו את סבא או סבתא שלכם "חוזרים" היום לחיות במקום בו נולדו (אם אינם ילידי הארץ), אפילו נניח שכל החמולה באה איתם. דמיינו את כל עדת יוצאי פולניה / מרוקו / תימן "חוזרים" למולדתם אחרי שלושה דורות, ואיזו מין "שיבה" זו תהיה.

     

    את פלסטין של 1948 אי אפשר להחזיר, ואי אפשר לשוב אליה. הפלסטינים שהיו אומה כפרית, הפכו לעם אורבני עם רמות השכלה מהגבוהות במזרח התיכון. השיח הלאומי הפלסטיני העלה על נס את הפלאח האציל, הקשור בעבותות לאדמתו. אבל רובם המוחלט של הפלסטינים החיים במחנות הפליטים ובפזורה מתפרנסים בענפי השירותים, תעשייה, בניין, כאקדמאים, רופאים, עורכי דין או פקידים. הפנטזיה לחזור לאדמה היא פנטזיה, ונדמה לי שהניסיון הציוני יכול ללמד אותם משהו בעניין הזה.

     

    יש לי חבר שגדל במחנה הפליטים עין-אלחלווה, ואחר כך עבר עם משפחתו לסקנדינביה. כשהיה בתיכון,  נשלח לסיור בישראל עם הכיתה שלו .  כשהגיע, סיפר לי, חש ניכור עצום. זאת פלסטין? זה בכלל לא מה שהוא תאר לעצמו. זה לא התחבר לו לכלום. ועד היום, כשהוא חושב על פלסטין, הוא חושב על מחנה הפליטים בלבנון. החוויה הזאת מוכרת מתיאורים של הרבה פלסטינים ששבו לארץ במסגרת הסכמי אוסלו או בנסיבות אחרות, להשתקע או לביקור. חווית המפגש עם הארץ, שאינה מתיישבת עם סיפורי ההורים, התבררה כעניין טראומתי למדי.

     

    השיח שמקדש את ה"שיבה", ומציג אותה כאירוע גאולי, אינו בריא לחברה הפלסטינית. לא בריא לחיות בהמתנה לתיקון קוסמי. הביקורת הזאת מושמעת  בתוך השיח הפלסטיני, אם כי השיח הביקורתי  מתנהל בזהירות. זה עדיין טאבו ומדובר בפצעים שלא הגלידו גם אחרי ששים שנים, ובמובנים רבים המלחמה ההיא אף פעם לא נגמרה. מעבר לכך, איש אינו צריך לטעות ולחשוב שהביקורת הזאת, גם כשהיא נוקבת, משמעותה "ויתור על זכות השיבה".

     

    מצד שני, ברגע שמבינים את ה"שיבה" כמיתוס, אפשר להבין גם ששאלת הפליטים וחזרתם לארץ היא רק אלמנט אחד בכל הסיפור. הממדים הסמליים של הנושא חשובים לא פחות - ולדעתי הרבה יותר - מהשאלה כמה פליטים חוזרים ולאן.

     

    זה מביא אותנו לשאלת הדיון ב"מימוש השיבה", בכך אגע בפוסט הבא.

     

    טקסטים מומלצים

    ע'סאן כנפאני, "חוזר לחיפה", בתוך: עמי אלעד- בוסקילה (עורך), החדרים האחרים, שלוש נובלות פלסטיניות. הד ארצי, 2001.

    סלים תמארי ורימא חמאמי "שיבות מדומיינות ליפו", סדק: כתב עת לנכבה שכאן, גליון מס' 1, מאי 2007

    אנטון שמאס, "אוטוקרטוגרפיה", סדק. כתב עת לנכבה שכאן. גליון מס' 3  2008

     

    Tamari, Salim. Bourgeois Nostalgia and the Abandoned City, in 

    Mixed Towns, Trapped Communities: Historical Narratives, Spatial Dynamics, Gender Relations and Cultural Encounters in Palestinian Israeli Towns. D. Monterescu, D. Rabinowitz (eds.) Ashgate 2007. 

     

     

    --------

    זהו טקסט שני בסדרת פוסטים הבוחנים את שאלת זכות השיבה מתוך חשיבה ביקורתית שאינה מתיישרת לפי הקו של השיח הישראלי או הפלסטיני. הפוסט הראשון עסק באפשרויות ה"ויתור" על זכות השיבה או ה"הכרה" בה, והפוסט השלישי ידבר על "מעשיות" השיבה.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/7/10 00:37:
      תודה אפי.
        5/7/10 17:12:
      תודה על הפוסט. נעים לשמוע דברים של טעם.

      פרופיל

      poes
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות