נחמד. סחבק. הייטקיסט. כהניסט. לרסן את ברקת! הזמנה מפעילי שייח ג'ראח מאות תושבים בשכונת אל בוסתאן בסילוואן עתידים להפוך לחסרי בית בעקבות כוונת העירייה להקים במקום "גן ארכיאולוגי". מדובר למעשה בפנטזיות תנ"כיות שמטרתן האמיתית היא ייהוד מזרח ירושלים ודחיקת רגלי תושביה הפלסטינים.
ניר ברקת נבחר על ידי תושבי ירושלים אבל פועל כמשרתן של עמותות הימין. המדיניות ההרסנית שלו מזיקה למרקם החיים העדין במזרח ירושלים. הפינויים בשייח ג'ראח, ההריסות בסילוואן ובניית ההתנחלויות במזרח ירושלים ימנעו כל סיכוי להסכם בירושלים ויפגעו בעתיד של כולנו.
את התכנית הזו חייבים לעצור!
ביום שלישי 6.7.10 נפגש בשעה 18:00,
תושבי בית הכרם ופעילי שייח' ג'ראח, ונקים "גן ארכיאולוגי" ברוח תוכנית "גן המלך" מול ביתו של ניר ברקת. נדרוש ממנו להוות דוגמא ולפנות את ביתו לטובת המדע. אם אפשר לפנות את תושבי אל בוסתאן מביתם לטובת ה"ארכיאולוגיה", אפשר לעשות את זה גם לברקת.
נפגשים ברחוב המייסדים פינת שדרות הרצל
פרויקט "גן המלך" הוא המשך ישיר לניהול הגן הארכיאולוגי-הלאומי "עיר דוד" על ידי עמותת המתנחלים הקיצונית אלע"ד. האתר משמש את אלע"ד כאמצעי להעצמת אחיזתה בכפר ודחיקת התושבים משטחיו. מר ברקת ממשיך בחזון זה. טענות העירייה כי התוכנית עתידה להיטיב עם תושבי סילוואן מופרכות לחלוטין. התכנית נקבעה ללא דיאלוג עם תושבי השכונה. תכנית חלופית שהתושבים הכינו נדחתה ללא דיון כלל. הכשרת הבתים הקיימים שתכנית "גן המלך" כביכול מאפשרת היא פיקטיבית משום שתקנות בירוקרטיות רבות בעצם חוסמות אפשרות כזו. הגן המתוכנן יימצא בלב שכונת עוני הסובלת מהעדר תשתיות מחפיר ואלימות יומיומית מצד המשטרה, המתנחלים והמאבטחים שלהם, הממומנים מכספי הציבור. אם ברקת מעוניין בשיפור מצבם של תושבי מזרח העיר, שיתחיל למשל משיפור תנאי החיים הבסיסיים שלהם שנגרמו כתוצאה מהאפליה מרובת השנים על ידי הרשויות (במזרח ירושלים חסרים למשל 70 ק"מ של קווי ביוב ו-1000 כיתות לימוד, ויותר ממחצית מתושביה, כ-160,000 איש, אינם מחוברים באופן רשמי לאספקת מים), ולא מבניית גנים פסאודו-תנ"כיים מופרכים.
בבית הכרם, בסילוואן, לעצור את הפירומן
הערה: הדיווח הבא נכתב לפני שהתברר שבאותו לילה בסילוואן, אישה הרה הפילה את עוברה ונער איבד את עינו, כתוצאה מאלימות מג"ב. מרבית המכוניות שנהרסו בסילוואן נפגעו מ"נגיחות" של הג'יפים של מג"ב
סילואן, יום ראשון, לילה 27.6.2010 מאת דניאל
עוד לילה יורד על סילואן. רק לפני יומיים מאות מפגינים ישראלים ופלסטינים צעדו לאורך הרחובות הצרים של השכונה, מפגינים תמיכה בתושבים מול התוכנית של העיריה להרוס 22 בתים. אבל כאן, כמו בכל מקום בעיר המזרחית, הארועים לא עוצרים לרגע.
בשבועות האחרונים הלכו והתרבו מספר הפניות של התושבים לפעילי "סולידריות-שייח גראח". לאור הצלחת הקמפיין שלנו יותר ויותר פלסטינים ביקשו למצוא את הדרך לשיתוף פעולה ערבי יהודי. התחושה של כולנו בסיורים לאחרונה בסילואן הייתה של דחיפות ושותפות גורל. חייבים לפעול, ולפעול מהר לפני שיקרה פה אסון. לפני שהתהום תהיה עמוקה מכדי שנוכל לגשר עליה. ולפעול יחדיו. כנגד כל הסיכונים וכנגד כל החשדנות שנבנתה פה במשך שנים.
ועכשיו אנחנו פה. מטפסים למעלה בין הסמטאות יחד עם התושבים. לפני כשעה נכנסו עשרות מאבטחים פרטים, מלווים בשוטרי מג"ב לבתים פלסטיניאים סביב בית הדבש ובית יהונתן. בסך הכל על 2 בתים הצליחו המתנחלים כאן להשתלט, אבל זה מספיק כדי להביא את האזור לנקודת פיצוץ. סיורים ליליים של מג"ב, כוחות בטחון פרטיים חמושים באקדחים, שוטרים סמויים ומסתערבים הפכו את האזור כולו למוקד מלחמה.
הסמטה כאן צרה, חשוכה. עשרות מטרים מעלינו נורות יריות ונשמעים פיצוצים. מסוק חג מעלינו, מאיר בזרקורים את הסמטאות שהעיריה מעולם לא חשבה להתקין בהן תאורה. כ20 פעילים נצמדים לקירות, ממשיכים להתקדם קדימה.
הסמטה נקטעת לפתע, והופכת לשדה קרב. הרחוב הקטן סביב בית הדבש זרוע כולו בתרמילי רובה, רימונים שלא התפוצצו וחלקי מכוניות הרוסות. החיילים עומדים בקבוצות בפתחי הבתים ועל המרפסות, יורים לתוך הבתים סביבם. הקבוצה שלנו מתפזרת באחת בין הבתים השונים, בין קבוצות התושבים שמתבוננים ביאוש במה שקורה סביבם. אני רץ אחרי פרמדיק פלסטיני לתוך אחד הבתים. חיילים מסתתרים בתוך חדר המדרגות, חוסמים לנו את הדרך ומנסים למנוע מאיתנו להתקדם. בסופו של דבר הם נותנים לנו לעבור- ולהגיע לפצועים. הבית בן 3 הקומות מלא כולו בגז מדמיע. החלונות כולם מנופצים, המסגרות שלהם מוטלות על הרצפה. אנחנו עולים קומה קומה, סורקים את הדירות. ברובן מצטופפות משפחות מבוהלות, ילדים קטנים, נשים, פצועים מוטלים על הרצפה. בסלון אחת הדירות ילדה צעירה מונחת על אלונקה מחכה לפינוי מזה שעתיים, אחרי שהחיילים מנעו מהאמבולנסים להגיע. ובחדר ליד אני עוד מספיק לראות כמה ילדים קטנים יושבים מול מחשב. ככה זה כאן. דירות, משפחות, חיים שלפתע הפכו לגיהנום. אבל חלק מהחיים כאן מתעקשים להמשיך לחיות.
הפצועים מורדים אחד אחרי השני באלונקות לרחוב. מכאן עוד כמה מאות מטרים של ריצה מהירה בין הסמטאות, לכיוון האמבולנסים המחכים. באחת הפעמים אני נשאר מאחור, חושש לרגע לרוץ בין רימוני הגז וכדורי הגומי. ולהשאר כאן לבד זה רע. אני מנסה להישאר צמוד לקיר, אבל נראה שזה לא עוזר. 2 רימוני גז פוגעים לידי. רבאק הם ראו אותי לפני שניה, הם ידעו שאני מנסה לחלץ פצועים. לא שזה משנה בכלל. מזל שאחרי דקה כמה תושבים עוזרים לי לברוח גם מהסמטה הזאת.
אחרי שעה זה נגמר. החיילים נסוגים ויוצאים לפאתי השכונה. משאירים אחריהם שובל של הרס. צינור מים דולף, מכוניות שרוסקו על ידי גיפים צבאיים וירי, חלונות מנופצים ו5 פצועים. ועשרות משפחות שגם הלילה לא ישנו בדירות שלהם, המוצפות גז מדמיע. והכל בשם הגנה על בית שאיש לא גר בו מעולם. בית שלטענת בעליו, המתנחלים פשוט באו ולקחו יום אחד.
כשאנחנו עוזבים את השכונה, מלווים על ידי חברינו הפלסטינאים, וברור לכולנו שלא נותר יותר מה לעשות, חוץ ממה שכבר נעשה. כמו שעמדנו עד היום בשייח גראח, נעמוד גם בסילואן. ונחזור כל פעם שנצטרך. עד שמישהוא שם למעלה יבין את מה שברור כאן כל כך. העוולת הזאת של התנחלויות בלב שכונות פלסטיניות חייבת להפסק.
|
