באחד מימי החורף הקרים והיבשים של המדבר נתקלתי לראשונה במוזיקה של פרנק זאפה, באלבום הסולו הראשון שלו HOT RATS, לראשונה ללא ההרכב המטורף שסבב אותו באלבומיi הקודמים - the mothers of invention.

זאפה שמנגן כמעט על כל הכלים באלבום, מפציץ לך את המוח כבר מהצליל הראשון שבוקע מהרמקול עם המקצב שפותח את הקטע האינסטרומנטלי - 

 Frank Zappa - Peaches En Regalia

וממשיך עם שלל הסינטייזרים שמייצרים צלילים מוזרים ע"פי רצונו של זאפה הוירטואוז' ולא רק בתור גיטריסט. הקטע הפותח השאיר אותי פעור פה וגם את שאר המאזינים בחדר למרות שאוזנינו היו כבר מורגלות לצלילים ומנגינות מיוחדות ומגוונות שהפיקו אומנים ולהקות כמו קינג קרימזון, יס, גונג, ג'טרו טאל וכדומה.

וזה עוד כלום לעומת השיר הבא - ווילי הסרסור בתרגום החופשי (השיר מלמעלה), מה שהפך להיות בשבילי השיר הכי חשוב באלבום. גם בגלל הכינור המעולה שממתנגן בפתיחה  ובמהלכו וגם בגלל סולו הגיטרה הנהדר והלא הנגמר, אבל בעיקר בגלל הזמר המתארח - Captain Beefheart, מוזיקאי מוכשר בפני עצמו ולא מספיק מוערך לטעמי, שמסתבר שבכדי להגיע אליו ואל המוזיקה שלו חייבים לעבור קודם דרך פרנק.