"אני אוהב/ת אותך".

כמה פעמים פלטתם/ינקתם את שלושת המילים הללו?

כמה פעמים באמת התכוונתם?

ואם באמת התכוונתם, למה זה היה בדיוק?

קרוב לארבע שנים שחיינו כרוכים זה בזה. ואלוהי עדי, אני אוהבת אותו. כל-כך אוהבת שאני באמת רוצה שיהיה מאושר. גם אם האושר שלו מתבטא בסתימת חורים באמצעות רובה הסיליקון שבין רגליו. טוב לו אז טוב לי, לא?

האמת שכן. באמת שאין לי בעיה עם זה, כשהכרנו ידעתי שהוא פעיל חברתית, ולא פעם מצאתי עצמי כשמגבת מהודקת לגופי במקומות חשוכים שטופי זימה וזיעה. סובבת בין חדרי מיטות ענקיים, חוזה כיצד מבין ערבוביית הגופים, נשלחות הזרועות. ידיים מלטפות, נוגעות, נבלעות אל תוך מעיינות נובעים, ושפרפרות של חומרי סיכה מזככים. מול פני נמצא שדה מלבב של אברים חשוכי פנים, שזופים מאורה של נורה אדומה. שם, בתוך חממת הסדינים אחד מלקט ואחרת נקטפת, ומי שעובד טוב יכול לזכות גם בזר הקלוע מסבך שפתי שושנים. שם, בכפר הזה הייתי צופה בו תר אחרי מטמון כזה או אחר.

אם זה מה שעושה לו טוב בלב, אני מפרגנת – זה עדיף לי מאשר כזבים ארוזים בעטיפה וורודה של אשליות , אלו מעוררים בי שאט-נפש.

כמה פעמים שמעתם- אמרתם- חשבתם "הגבר/אישה שלי לא בוגד/ת"

תתעוררו על עצמכם. לרוב אין חיה שכזו, אלא אם כן באמתחתך שלל כובעים ותלבושות, וגם אלו לא תמיד עוזרים. יש משהו מרגש, מסעיר, מטריף בעובדה כי יש משהו נוסף, חוץ מהאישה שלצידי והגבר שתחתיי (או מעליי) שיכול להוביל למחוזות בהם מעולם לא שכבנו. רק המחשבה על סקס אסור מחרמנת אותנו, מים גנובים ימתקו, ובוודאי אלו המפעפעים בין רגליה המשוכלות של הפקידה בבנק.

כמעט ואין גיבורים בעולמנו, רשפיו של דרקון היצר כילו את רובם עד תום. סביב מדורת התאוותנות מתגודדות יחדיו האופציות שנותרו: חיים גלויים או צ'יזבטים מגובבים. האם סטוץ חפוז בשירותי הרכבת משול להפרת אמונים? יתכן. השאלה היא האם לאחר שאת גנחת וההוא נאנח, סימסת לאהובך על חוויה חושנית שזה עתה נקרתה בדרכך. או שבחרתם להציג זאת באמצעות השקר וההסתרה. הכיצד אפשר לקבל את חיי סוכני השב"כ בחיבוק? הרי הם אלו נחשבים להפרת אמונים, לא החדירה לחורים כאלה ואחרים.