שתי ישויות,בגבר אחד.

שתי תאוות,שונות זו מזו.

שתיים אנחנו-באחד.

הוא ואני בגוף אחד,

הוא ואני כל אחד ודרכו הוא

כל אחד ואהבותיו, כל אחד ורגשותיו.

במסלול שונה.

מפוצל לשתיים בתוכי,מתהפך בתוך בטני.

כשהאחד ער, השני רדום.

שהשני מתעורר,הראשון נכנס לתרדמת.

ושניהם חיות בתוכי,כפיצול אישיות שכזה.

רק אני מרגיש בזה,

רק אני יודע מזה,

רק אני חש את המוות והלידה, של כל אחד מהן בנפרד.

אנה עזרו לי, להישאר לבד 

אומנם טובים השניים מן האחד. אך לא במקרה הזה