| מעבר לחצר האחורית בבית רחל גרה פייגל ,אישה חרדית, ובעלה לא ידעה רחל מדוע אבד מאור עיניו ,התינוקות שיחקו בשכונה , מרימים קולם ,הילדים הבוגרים יותר שיחקו שוטרים וגנבים ,היו מסתובבים בחצרות ,לעיתים היו נחבאים בחצרה של פייגל שהייתה מרימה קולה וזרד בידה לגרש אותם מחצרה , באחד הימים חלתה פייגל, ונלקחה לבית החולים ומאז לא נראתה, הילדים לא הבינו מה קרה לפייגל , אבל הם נשמו לרווחה, מרחק מטרים ספורים גרו משפחת מלמד, ולהם שתי בנות נערות ,בזמן שהיו הולכות למסיבות מאורגנות אצל ילדי השכונה ,והנערים והנערות היו רוקדים לצלילי המוזיקה וריקוד הסלוי, היו הנערים והנערות נצמדים תוך כדיי ריקוד ,ועיניהם זורחות, הייתה האחות הבכירה שומרת על אחותה בשבע עיניים, היא הייתה בוגרת ממנה רק בשנה,"גשי נא אלי הגישי את שפתייך .והייתה מורחת אודם עז על השפתיים של אחותה, ומייד מתרה בה ",אוי לך אם אראה שהאודם נמחק , אדע שמישהו נשק לך מאחורי גבי ובהנפת אצבע מורה מאיימת ", לאמא אספר מייד ראי הוזהרת ". והאחות הצעירה הייתה זהירה כל הערב שמא חלילה תיפול דיבתה רעה ,והנשים הבוגרות היו מבלות במסיבות נועלות נעליים מחודדות בעקבים ,אחר ערב מעייף של ריקודים עד אור הבוקר הם חזרו , שהנעליים בידם כך היו עולות במעלה הגבעה של באר המים, חבולות ויבלות צצות על כפות רגליהם. עייפות הם מערביי אהבה |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה לך, ש"י עגנון