כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    "אני לא מתרוממת" / ניצה צמרת

    64 תגובות   יום שבת, 6/10/07, 20:58

    ראיתי אותה בחושך. עיניה זהרו, הן קטנות כל כך, עפעפיה כסות רכה שקופה לאישון הקט.

    איך תשרוד את החורף, מאין יבוא אל עצמותיה הדקות עור חדש?

    קוראים לה חלי, חלי זה שמה.

    היא אומרת "ח'לי". הח' רכה כל כך. החיוך שלה דק. עולה בהיסח.

    שערה גזוז, מגולח. אם הוא יצמח היא תעקור. שערה - שערה, היא עוקרת מראשה.

    אין לה גבות לסוכך על עיניה. גם אותן היא עקרה במו ידיה.

    כמו נחש בריח פתלתל היא מלהטטת. גופייה אדומה מתריסה בעליבותה, ג'ינס מרוט. על ראשה קסקט מעוך.

    פעם הוא היה לבן עם כוכבים אמיתיים מזהב.

    רקדנית אש כבויה מדליקה סביבה גחלים של חמלה. 

    היא הייתה ילדה מחוננת. היא למדה באוניברסיטה. היא נולדה וגרה בחיפה. אתמול כאן. בחדר.

    המדרגות האלה הן ביתה.

    היום שם. בחדר.

    המדרגות האלה גם.  

    לא אוכלת. לא שותה. ממהרת. מתעוררת. שוברת קריז. נרגעת.

    חוזרת. נופלת. ישנה פקוחת עפעף. הרף עין בלבד.

    "אני לא אמות", היא אומרת. שפתיה חשוקות.

    מצומצמת מדעת. מבחירה אישית. הרחק מהחיים האלה. נטולת בחירה.

    "הייתי ילדה מאוד יפה", היא נשבעת. אין לה תמונות להראות.

    היא מחוללת סביבי, מתקערת, מתקמרת, מכשפת אותי. 

    רק בת עשרים ושמונה. פני זקנה. ללא קמט כמעט.

    "אני לא מחוקה", היא קורנת. הניצוץ לא כבה. זה סוד קסמה.

    "אני רק מוצצת, לא נושכת", היא צוחקת. אין לה שן אחת לרפואה.

    "אני לא מתרוממת" , היא מכריזה, גאה בפיסת כבודה האחרונה.

    היא אספה מעות לאוכל.

    אני יודעת.

    היא תקנה סמים.

    זה מה שהיא רוצה.

    למות.

    היא כאן, אבודה לגמרי במשולש בין רחוב השפלה לרחוב הגליל, כאן היא כוכבת. כוכב בשלכת.

    אולי אתם מכירים אותה ?

    אני רק אתמול.

    חזרתי הביתה למיטה הרכה, התכסתי בשמיכה המלטפת, הנחתי את ראשי על הכרית המגורענת ובכיתי אותה.

     

    -------------------------

     

    כל הזכויות שמורות לניצה צמרת עט להשכיר www.words4u.co.il

    דרג את התוכן:

      תגובות (63)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/10/07 21:53:

      ניצה,

       

      את משהו משהו. באמת.

      גם כותבת מקסים, נוגע, ציני, מצחיק עצוב, וגם בעלת נשמה טובה.

       

      אין עלייך. אני אוהבת אנשים כמוך. 

        14/10/07 09:41:

      היי ניצה

       

      אפשר בהחלט לעשות משהוא לעזור , והוא לצבור ידע וגישה למקומות שיכולים לעזור

      http://www.d.co.il/h-c10180-e0-p0-l0/ דוגמה של צעד קטן בכיוון הנכון

      לבינתיים, ברור שהתחברת אליה וזה דבר חשוב מאוד בפני עצמו. היא רואה שיש לך תובנות.

      צריכים להמשיך לדובב אותה בהזדמנות, ולחשוב מה הצעד הפרקטי הבא

       

       

       

      צטט: edna41 2007-10-08 18:52:26

      האמת שכואב , עצוב ונוגע ללב...

      את אשה רגישה , אמיתית ומיוחדת, ניצה צמרת...

      מתובלת

      הגעתי לפוסט הזה , שוב. באיחור של כמה ימים. אני מתנצלת. אכן  כואב ומתסכל. תודה עדנה

       

      צטט: כש-רונית 2007-10-08 02:46:53

      ניצה הו ניצה

       

      עשית לי עצוב מאוד... 

      מה קורה שם? אצלכם, ברחוב? בשכונה? בטח לא יותר טוב. שלא נדע. תודה רונית.

       

      צטט: maryb* 2007-10-07 16:28:57

      וואי, כמה עצוב....

       מוותרים ומגיעים למצב שמרימים ידים על החיים....

      היי מרי, כן ככה זה נראה. ואפשר שייראה אחרת. הכל עניין של אשפוז וגמילה. אולי בכפייה ואולי מרצון, אף שאני יודעת שהיא הייתה וברחה יותר מפעם אחת. תודה  יקירה. תודה על תגובתך בכתובים.

       

      צטט: מאיולה34 2007-10-07 08:51:15

      במילה אחת. וואו!!!!!!! ואיך יצאו העננים.

      עצוב נכון? והעננים? עוד יבוא יומם. אל דאגה. תודה מותק.

       

      צטט: - .t.t - 2007-10-07 07:39:21

      ניצה יקרה,

       

      אני מוכרחה לציין, שזו פעם ראשונה,

      שהתוודעתי לכתיבתך, לעומק...

      ונרא נורא נהנתי, משירבוטייך הכתובים,

      או אם תרצי המודפסים, או המוקלדים... (-:

      לולא הסיפור הטראגי, תוכנו היה ממש משובב לב...

      עצוב, שבחורה אחת, הרסה לעצמה חיים,

      ואין מי שיושיע?

      תפסת לך, בהחלט פיסת חיים אנושית,

      ומזעזע... שדברים כאלה, עוד קיימים,

      תופעת הסם, חמקמקה, וזדונית היא...

      ויש שיכול לה, וצריך, כנראה, יותר להתאמץ...

       

      בוקר נפלא, טלי

      טלי , אני מכבדת ומקבלת כל מה שכתבת ועם זאת אני לא מכבדת ואיני מסכימה להוויה העצובה הזו. אם רק אצליח במה שאני מתכוונת, אולי אגרום לשינוי. הלוואי. תודה לך שקראת והגבת.

       

      צטט: לוטרה 2007-10-07 07:09:08

      היי ניצה נשמה,

      לב ענק.

      כואב הלב מתסכל את צודקת.

      אבל לפעמים יש מצבים שאין מה לעשות

      וצריך פשוט לקבל אותם.

       

      אוהבת אותך.

       

      לילי

      ככה? אין מה לעשות? אני לא בטוחה. צריך לשנות את החוק. לאשפז בכפייה, זו אלי דרך לא דמוקרטית שפוגעת בכבןד האדם וחירותו, אבל אולי במקרים כאלה, אין ברירה?

       

      צטט: איירבוס-max 2007-10-07 05:23:37

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-10-06 21:52:02

       

      צטט: casiopea_s 2007-10-06 21:29:06

      עצוב נורא, ניצה.

       

      כתבת יפה ואמיתי. היא אחת מרבים, אין ספק. טרגדיה.

      אילו היה בכוחי. הייתי קושרת אותה אל החיים בכל דרך. היא אולי אחת מרבים. בשבילי היא אחת. חלי. אני לא יכולה לעשות כלום עם "האחת", והרבים הזה אינו מקל עליי .

       יעל, את קולטת?

      אני עם הקושי. עם עצמי. אגואיסטיות לשמה. אני מתפטרת מעצמי. נפלתי על הראש .

      לא מאמין שאת אגואיסטית.

      אולי נפלת על הראש,

      אבל

      הלב הענק

      במקומו מונח,

      והוא הולם בעוז

      וכואב את כאבי היחיד,

      זה שרבים כמוהו מרכיבים את

      כאב העולם!

      כן. אני מאוד רוצה לקוות שאוכל גם לעשות משהו ולא רק לכתוב על זה. הכרחי. אתה מבין שהיא  מהלכת בראש לא צלול אל מותה. אלוהים רואה ושותק. נורא. וגם אנחנו.

       

      צטט: r_bell 2007-10-07 04:15:11

       

       

      הבדידות הזו שאנשים חווים בתוך עצמם, זאת שמובילה אותם לקבל החלטה מודעת לסכן את החיים שלהם ולאבד את עצמם

      כואבת

      עצוב וכואב

      אין לי מושג, למה ההרס העצמי הזה מפעפע ומה מזין אותו. עבר שבוע. עבר עוד שבוע ואני באפלה. תודה רוווית.

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-10-07 02:56:59

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-10-06 21:11:46

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-10-06 21:00:51

      ליבי ליבי, ח'לי.

      אם יש מישהו ששומע, שמכיר או יודע מה עושים,  אני לא מצליחה להירגע. היא רודפת אותי. היא מדהימה. עוד יש שם אש. יש מה לעשות. אלה לא סתם מילים. זו אפלה שאולי עוד אפשר להאיר.

      מצב ממש מרגיז.

      תודה יגאל.

        8/10/07 18:52:

      האמת שכואב , עצוב ונוגע ללב...

      את אשה רגישה , אמיתית ומיוחדת, ניצה צמרת...

      מתובלת

        8/10/07 02:46:

      ניצה הו ניצה

       

      עשית לי עצוב מאוד... 

        7/10/07 16:28:

      וואי, כמה עצוב....

       מוותרים ומגיעים למצב שמרימים ידים על החיים....

        7/10/07 08:51:
      במילה אחת. וואו!!!!!!! ואיך יצאו העננים.
        7/10/07 07:39:

      ניצה יקרה,

       

      אני מוכרחה לציין, שזו פעם ראשונה,

      שהתוודעתי לכתיבתך, לעומק...

      ונרא נורא נהנתי, משירבוטייך הכתובים,

      או אם תרצי המודפסים, או המוקלדים... (-:

      לולא הסיפור הטראגי, תוכנו היה ממש משובב לב...

      עצוב, שבחורה אחת, הרסה לעצמה חיים,

      ואין מי שיושיע?

      תפסת לך, בהחלט פיסת חיים אנושית,

      ומזעזע... שדברים כאלה, עוד קיימים,

      תופעת הסם, חמקמקה, וזדונית היא...

      ויש שיכול לה, וצריך, כנראה, יותר להתאמץ...

       

      בוקר נפלא, טלי

        7/10/07 07:09:

      היי ניצה נשמה,

      לב ענק.

      כואב הלב מתסכל את צודקת.

      אבל לפעמים יש מצבים שאין מה לעשות

      וצריך פשוט לקבל אותם.

       

      אוהבת אותך.

       

      לילי

        7/10/07 05:23:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-10-06 21:52:02

       

      צטט: casiopea_s 2007-10-06 21:29:06

      עצוב נורא, ניצה.

       

      כתבת יפה ואמיתי. היא אחת מרבים, אין ספק. טרגדיה.

      אילו היה בכוחי. הייתי קושרת אותה אל החיים בכל דרך. היא אולי אחת מרבים. בשבילי היא אחת. חלי. אני לא יכולה לעשות כלום עם "האחת", והרבים הזה אינו מקל עליי .

       יעל, את קולטת?

      אני עם הקושי. עם עצמי. אגואיסטיות לשמה. אני מתפטרת מעצמי. נפלתי על הראש .

      לא מאמין שאת אגואיסטית.

      אולי נפלת על הראש,

      אבל

      הלב הענק

      במקומו מונח,

      והוא הולם בעוז

      וכואב את כאבי היחיד,

      זה שרבים כמוהו מרכיבים את

      כאב העולם!

        7/10/07 04:15:

       

       

      הבדידות הזו שאנשים חווים בתוך עצמם, זאת שמובילה אותם לקבל החלטה מודעת לסכן את החיים שלהם ולאבד את עצמם

      כואבת

      עצוב וכואב

        7/10/07 02:56:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-10-06 21:11:46

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-10-06 21:00:51

      ליבי ליבי, ח'לי.

      אם יש מישהו ששומע, שמכיר או יודע מה עושים,  אני לא מצליחה להירגע. היא רודפת אותי. היא מדהימה. עוד יש שם אש. יש מה לעשות. אלה לא סתם מילים. זו אפלה שאולי עוד אפשר להאיר.

      מצב ממש מרגיז.

       

      צטט: גלי גולד 2007-10-07 00:43:33

      אין אין עלייך את גדולה ענקית.

      גלי גולד

      תודה . את הזמיר בהתגלמותו. איזה עולם נפא לפחות בשירים שאת משמיעה. לעונג לנחמה. גם זה לטובה. תודה רבה.

       

      צטט: דוסית 2007-10-07 00:11:25

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-10-06 23:39:45

       

      צטט: דוסית 2007-10-06 22:52:11

      את בטוחה שב20007 נזדקק לתחנה המרכזית ולשוארמות של תל אביב?

      כאילו לא נהיה כולנו על איזו צלחת מעופפת בחייזריה שם במאדים?

      נו, כפרית, יכולת להסב את שימת לביבפרטי. הרי השבת  מלכה יצאה.

      מה שלומך?

      כבר תיקנתי תודה לך. שלא תעשי לי בושות כאן. גם לי מותר לטעות. ועל זה נאמר, מי שלא עושה...

      לעניין, נשמתי, גם במגדר שלך יש ודאי תשובות למקרים כאלה. האם את יודעת על כך משהו?

      שבוע טוב ומבורך לך ולמשפחה

      חכי, עכשו נקרא מה כתבת בפוסט:)

      מחכה.

        7/10/07 00:43:

      אין אין עלייך את גדולה ענקית.

      גלי גולד

        7/10/07 00:11:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-10-06 23:39:45

       

      צטט: דוסית 2007-10-06 22:52:11

      את בטוחה שב20007 נזדקק לתחנה המרכזית ולשוארמות של תל אביב?

      כאילו לא נהיה כולנו על איזו צלחת מעופפת בחייזריה שם במאדים?

      נו, כפרית, יכולת להסב את שימת לביבפרטי. הרי השבת  מלכה יצאה.

      מה שלומך?

      כבר תיקנתי תודה לך. שלא תעשי לי בושות כאן. גם לי מותר לטעות. ועל זה נאמר, מי שלא עושה...

      לעניין, נשמתי, גם במגדר שלך יש ודאי תשובות למקרים כאלה. האם את יודעת על כך משהו?

      שבוע טוב ומבורך לך ולמשפחה

      חכי, עכשו נקרא מה כתבת בפוסט:)

       

      צטט: נחמדת 2007-10-06 23:41:51

      עקירת שערה שערה כעקירת תאי חיות מגופה

       הצלחת להעביר אלי את כאבך

       

       

       

       

       

      זאת מחלה. סוג של אובססיה. איני רוצה לשגות בהגדרה. לכן לא אכתוב.

       

      צטט: נועז. ג 2007-10-06 23:35:23

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-10-06 21:59:14

       

      צטט: נועז. ג 2007-10-06 21:52:20

      כואב הלב

      עוד יותר ממצבה, כואב חוסר האונים

      את יכולה להתקשר למחלקת הרווחה הקרובה

      אבל... בלי הרבה תקווה

      גם בגללם, הרבה בגללה

      אני לא יכולה לעשות כלום. היא לא רוצה ממני כלום. כסף לא נחשב. היא לא רוצה עזרה. היא נטולת בחירה.

      זו הבחירה האחרונה שנשארה לה

      מתהום, בחרה בגאווה

      ועדיין אם תרצי תוכלי להפנות את מחלקת הרווחה

      ואולי, את המעט שנשאר לה

      עם כל העצב והכאב והצער

      תשאירי לה

       

      כן. כבר עניתי כבר הגבתי כבר דיברתי.  הרגשה טובה אין לי כרגע. אני מכירה את עצמי, לא יודעת אם יצליח משהו להיעשות אבל אני אנסה. זה המעט. תודה לך..

       

      צטט: karenv 2007-10-06 23:19:57

      תשמעו חברים,הלואי והיינו לוקחים את כל המילים המפוצצות שלנו פה, ועושים בשבילה משהו מועיל,וגם בשביל אחרים, כי יש פה כל כך הרבה אנרגיות טובות לעשיה.

       

      ניצה, כתבת מדהים.

      אני אהיה בקשר הלאה עם האושייה המדריכה. אני לא אניח לזה ככה. אם יקרה משהו טוב. זה יהיה בזכותה. רק הודות לשינוי שיחול אצלהף. אני אעשה מה שאני יודעת הכי טוב. להיות שם, לתת יד. זה הכל.

      תודה מתוקה. את באמת מקסימה אותי כל פעם מחדש עם התובנות והנדיבות שבך.

       

      צטט: הסמויה 2007-10-06 23:17:32

       

      ניצה, למה? תכתבי לנו דברים שמחים...

      אורית יקרה, קשה לי היום, זה באמת אינו מרפה ממני, שיבש לי את היום. שינה לי סדרי עדיפויות, הפיל עלי מורא גדול. באמת.

       

      צטט: taya1 2007-10-06 23:08:05

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-10-06 22:00:17

       

      צטט: taya1 2007-10-06 21:56:07

      שמעתי עליה. קראתי עליה. היא סלבריטי של הנרקומנים.

      עצוב. אבוד.

      כן. היא ודאי כבשה הרבה לבבות מתוך אמת אני כותבת זאת. היא כוכב. כוכב בשלכת.

      הייתה עליה כתבה גדולה. שלחו אותה לגמילה, התרימו כסף עבורה והיא ברחה.

      אין לה הרבה זמן ....

      היא לא סתם, אני אומרת לך, קוריוז. היא קוריוז. לא אתפלא אם היא תהיה שחקנית בסרט של עצמה. אני רק מקווה שהיא תראה אותו צלולה ובריאה. אני חושבת שהוא הכתב, המדריך לצורך הסיור עשה עליה כתבה. זאת אומרת שהיא כבר מפורסמת. ומה? מה יצא לה מזה?

      הוא בעצמו לקח אותה יותר מפעם. היא בורחת. אני יודעת. הוא סיפר. היא בקשה סליחה. זה מה שהיה. נורא.

       

      צטט: karenv 2007-10-06 23:19:57

      תשמעו חברים,הלואי והיינו לוקחים את כל המילים המפוצצות שלנו פה, ועושים בשבילה משהו מועיל,וגם בשביל אחרים, כי יש פה כל כך הרבה אנרגיות טובות לעשיה.

       

      ניצה, כתבת מדהים.

       אם את רוצה לעשות משהו בכיוון

      תוכלי להגיב בהתאם לאנשים בקפה שמתחילים קריירה של שתייה ., שלעיתים יותר מסוכנת מסמים. רק צריך להגיב ולהסתכן בלהתפס כצדקן ופטרוני.

      הנה לינקים לדוגמא 

       

      דייזוז - שתיינית מתחילה, שימו לב לתגובות של טקס וילר ודודו בוסי.

      כמה  תגובות מצדכם אולי יעזרו .

       

       אלכוהוליזם

       טקס וילר בקטע שיכור. שימו לב לתגובותיה המתלהמות של האושיה קרן נויבך

       

      פוסט שיכור 

       

      ואם מעניין אתכם פוסט בנושא של פגיעה עצמית

      אתם יכולים לקרוא את הפוסט הקסם הענוג שבלפגוע בעצמך 

        6/10/07 23:41:

      עקירת שערה שערה כעקירת תאי חיות מגופה

       הצלחת להעביר אלי את כאבך

       

       

       

       

       

       

      צטט: דוסית 2007-10-06 22:52:11

      את בטוחה שב20007 נזדקק לתחנה המרכזית ולשוארמות של תל אביב?

      כאילו לא נהיה כולנו על איזו צלחת מעופפת בחייזריה שם במאדים?

      נו, כפרית, יכולת להסב את שימת לביבפרטי. הרי השבת  מלכה יצאה.

      מה שלומך?

      כבר תיקנתי תודה לך. שלא תעשי לי בושות כאן. גם לי מותר לטעות. ועל זה נאמר, מי שלא עושה...

      לעניין, נשמתי, גם במגדר שלך יש ודאי תשובות למקרים כאלה. האם את יודעת על כך משהו?

      שבוע טוב ומבורך לך ולמשפחה

       

      צטט: בת יוסף 2007-10-06 22:49:00

      הצלחת להעביר את דמותה הנזקקת, הנידפת. את חוסר האונים ואת הכאב שחשים כשאין יכולת לעזור ונאלצים להביט כיצד היא מביאה על עצמה את סופה.

      מעציב כל כך.

      ראיתי שטלי כתבה בהמשך שעשו למענה. שניסו. הסיור שערכתי היה בהחלט מתוייר עם עיתונאי הפלילים של עיתון ידוע. הוא עושה רק הצצה לעולם הזה. היא כבשה אותי. הוא כבר ניסה לקח אותה. עשה לה הביא לה. היא תמיד בורחת. הוא נותן לה כסף. היא באה. מתרפקת עליו. נשמה שלי. הוא מנסה. הוא מוכיח אותה. כועס. צוחק מחבק. היא הקמע שלו. סוג של אייטם . הוא קונה לה. יש בינהם סוג של אינטראקציה מיוחדת. אני בטוחה שהוא כבר יסה כמעט הכל. שלא נדע כמה זה כבד בנשמה.

        6/10/07 23:35:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-10-06 21:59:14

       

      צטט: נועז. ג 2007-10-06 21:52:20

      כואב הלב

      עוד יותר ממצבה, כואב חוסר האונים

      את יכולה להתקשר למחלקת הרווחה הקרובה

      אבל... בלי הרבה תקווה

      גם בגללם, הרבה בגללה

      אני לא יכולה לעשות כלום. היא לא רוצה ממני כלום. כסף לא נחשב. היא לא רוצה עזרה. היא נטולת בחירה.

      זו הבחירה האחרונה שנשארה לה

      מתהום, בחרה בגאווה

      ועדיין אם תרצי תוכלי להפנות את מחלקת הרווחה

      ואולי, את המעט שנשאר לה

      עם כל העצב והכאב והצער

      תשאירי לה

       

        6/10/07 23:34:

       

      צטט: karenv 2007-10-06 23:19:57

      תשמעו חברים,הלואי והיינו לוקחים את כל המילים המפוצצות שלנו פה, ועושים בשבילה משהו מועיל,וגם בשביל אחרים, כי יש פה כל כך הרבה אנרגיות טובות לעשיה.

       

      ניצה, כתבת מדהים.

       

      ניצה, באמת אפשר לעזור? לעשות משהו?

        6/10/07 23:19:

      תשמעו חברים,הלואי והיינו לוקחים את כל המילים המפוצצות שלנו פה, ועושים בשבילה משהו מועיל,וגם בשביל אחרים, כי יש פה כל כך הרבה אנרגיות טובות לעשיה.

       

      ניצה, כתבת מדהים.

        6/10/07 23:17:

       

      ניצה, למה? תכתבי לנו דברים שמחים...

        6/10/07 23:08:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-10-06 22:00:17

       

      צטט: taya1 2007-10-06 21:56:07

      שמעתי עליה. קראתי עליה. היא סלבריטי של הנרקומנים.

      עצוב. אבוד.

      כן. היא ודאי כבשה הרבה לבבות מתוך אמת אני כותבת זאת. היא כוכב. כוכב בשלכת.

      הייתה עליה כתבה גדולה. שלחו אותה לגמילה, התרימו כסף עבורה והיא ברחה.

      אין לה הרבה זמן ....

        6/10/07 22:52:

      את בטוחה שב20007 נזדקק לתחנה המרכזית ולשוארמות של תל אביב?

      כאילו לא נהיה כולנו על איזו צלחת מעופפת בחייזריה שם במאדים?

        6/10/07 22:49:

      הצלחת להעביר את דמותה הנזקקת, הנידפת. את חוסר האונים ואת הכאב שחשים כשאין יכולת לעזור ונאלצים להביט כיצד היא מביאה על עצמה את סופה.

      מעציב כל כך.

        6/10/07 22:48:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-10-06 22:42:10

      קסיו, כתבתי , אתמול. מאתמול. מסיור מתוייר בפח הזבל של המדינה. כתבתי ת"מ תל אביב 207. הכרתי אתמול. מציאות. אמת. נגעתי. הזדעזעתי. עדיין. חוסר האונים שבי, מכלה אותי. תודה שחזרת. גם את רגישה. בכלל ובפרט גם אליי. תודה

       

      מכל הלב, ניצה

      קסיו, כתבתי , אתמול. מאתמול. מסיור מתוייר בפח הזבל של המדינה. כתבתי ת"מ תל אביב 207. הכרתי אתמול. מציאות. אמת. נגעתי. הזדעזעתי. עדיין. חוסר האונים שבי, מכלה אותי. תודה שחזרת. גם את רגישה. בכלל ובפרט גם אליי. תודה
        6/10/07 22:38:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-10-06 21:52:02

       

      צטט: casiopea_s 2007-10-06 21:29:06

      עצוב נורא, ניצה.

       

      כתבת יפה ואמיתי. היא אחת מרבים, אין ספק. טרגדיה.

      אילו היה בכוחי. הייתי קושרת אותה אל החיים בכל דרך. היא אולי אחת מרבים. בשבילי היא אחת. חלי. אני לא יכולה לעשות כלום עם "האחת", והרבים הזה אינו מקל עליי .

       יעל, את קולטת?

      אני עם הקושי. עם עצמי. אגואיסטיות לשמה. אני מתפטרת מעצמי. נפלתי על הראש .

      ניצה יקרה,

      אין לי מושג אם זה סיפור על מישהי שאת מכירה אישית. אם זו מישהי יקרה לך באופן אישי. כי אם כן, ברור שזה מקרה אחד ויחיד עבורך. בסטטיסטיקה, כשזה משהו שאנחנו קרובים אליו, אנחנו תמיד ה 100 אחוז ולא סטיית התקן הקטנה של האחוז פה והאחוז שם.

       

      אם זה סיפור דמיוני, או כללי על מצבן של נשים שמגיעות אל עברי פי פחת כמו באמת סיפורה של מונה זילברשטיין ז"ל ועוד רבות וטובות ורבים וטובים, הרי שאכן, יש קבוצה גדולה שלצערנו מגיעה למצב כזה. הלוואי שהיה ניתן להושיט יד ולמשות אותם מהתהום השחורה והארורה הזו.

       

      חזקי ואמצי, ניצה. את נפש רגישה. וטוב שכך.

       

      צטט: אורית גפני 2007-10-06 22:21:01

      ניצה - הסיפור שלך מזכיר לי את הסיפור של מונה זילברשטיין ז"ל...

      נקווה שסוף יהיה שונה...!

      האם פנית לאיתן ? נראה לי שהוא יכול לעזור יותר מכולנו.

       

      מעריכה מאוד את הרגישות והאיכפתיות שלך.

      מי שיכול. יבוא אל הדלת הזאת, יגיד אני כאן ויבורך. רק מי שיכול ורוצה. אי אפשר לקושש נרות בחושך בו היא נמצאת. זה צריך להיות עם מטען של תחנת כוח. ותודה. גם לך שהיית להאיר ולהזכיר.

       

      צטט: ארז יעקבי 2007-10-06 22:15:00

      הבעיה שזה מזעזע

      הבעיה שאנחנו קוראים את זה ומזדעזעים

      הבעיה שעוד דקה נשכח אותה ונמשיך כאילו שום דבר לא קורה מסביב

      הבעיה שאתה מאוד צודק, היא בעיה. הבעיה השנייה היא שאי אפשר לכלוא אותה, לאסור אותה, לגמול אותה.

      היא מהמעגל הזה לא יוצאת. היא מתה.

      שאלוהים יסלח לי, אם היא תעבור את החורף אני אגיד לו תודה.

      מה כן אפשר לעשות. כמובן חוץ מלשכוח אותה אחרי רגע?

        6/10/07 22:21:

      ניצה - הסיפור שלך מזכיר לי את הסיפור של מונה זילברשטיין ז"ל...

      נקווה שסוף יהיה שונה...!

      האם פנית לאיתן ? נראה לי שהוא יכול לעזור יותר מכולנו.

       

      מעריכה מאוד את הרגישות והאיכפתיות שלך.

        6/10/07 22:15:

      הבעיה שזה מזעזע

      הבעיה שאנחנו קוראים את זה ומזדעזעים

      הבעיה שעוד דקה נשכח אותה ונמשיך כאילו שום דבר לא קורה מסביב

       

      צטט: taya1 2007-10-06 21:56:07

      שמעתי עליה. קראתי עליה. היא סלבריטי של הנרקומנים.

      עצוב. אבוד.

      כן. היא ודאי כבשה הרבה לבבות מתוך אמת אני כותבת זאת. היא כוכב. כוכב בשלכת.

       

      צטט: נועז. ג 2007-10-06 21:52:20

      כואב הלב

      עוד יותר ממצבה, כואב חוסר האונים

      את יכולה להתקשר למחלקת הרווחה הקרובה

      אבל... בלי הרבה תקווה

      גם בגללם, הרבה בגללה

      אני לא יכולה לעשות כלום. היא לא רוצה ממני כלום. כסף לא נחשב. היא לא רוצה עזרה. היא נטולת בחירה.

       

      צטט: -תמר- 2007-10-06 21:49:31

      חוסר האונים שלנו, מול הילדה הזאת ודומיה.

      קצרה ידי מהושיע.

      יש עמותות וכו' אבל אם זה לא יבוא ממנה,

      כלום לא יעזור.

      כואב, אכן.

      ועל כך אני בוכה.

      ידיד שאמר לי, טוב עשית, ידיד שאיני מכירה, אמר לי, כי טוב עשיתי. כי מעות עוזרות להימנע מלגנוב. להרוג את עצמך מותר ולגנוב זה כבר אופרה אחרת. מה אופרה, מה אני מקשקשת. פח אשפה הוא לא מקום למילים גבוהות. נורא. תודה תמר.

        6/10/07 21:56:

      שמעתי עליה. קראתי עליה. היא סלבריטי של הנרקומנים.

      עצוב. אבוד.

       

      צטט: המיתולוגית 2007-10-06 21:40:16

      כתבתי אלייך אילמותי.

      תודה...

      כן יקרה, אני יודעת. אלם( אל לם).

      ברגעים אלה. כי  גם שערות השיבה של השלגים, לא ראו דברים כאלה.

       

        6/10/07 21:52:

      כואב הלב

      עוד יותר ממצבה, כואב חוסר האונים

      את יכולה להתקשר למחלקת הרווחה הקרובה

      אבל... בלי הרבה תקווה

      גם בגללם, הרבה בגללה

       

      צטט: casiopea_s 2007-10-06 21:29:06

      עצוב נורא, ניצה.

       

      כתבת יפה ואמיתי. היא אחת מרבים, אין ספק. טרגדיה.

      אילו היה בכוחי. הייתי קושרת אותה אל החיים בכל דרך. היא אולי אחת מרבים. בשבילי היא אחת. חלי. אני לא יכולה לעשות כלום עם "האחת", והרבים הזה אינו מקל עליי .

       יעל, את קולטת?

      אני עם הקושי. עם עצמי. אגואיסטיות לשמה. אני מתפטרת מעצמי. נפלתי על הראש .

        6/10/07 21:49:

      חוסר האונים שלנו, מול הילדה הזאת ודומיה.

      קצרה ידי מהושיע.

      יש עמותות וכו' אבל אם זה לא יבוא ממנה,

      כלום לא יעזור.

      כואב, אכן.

        6/10/07 21:40:

      כתבתי אלייך אילמותי.

      תודה...

        6/10/07 21:29:

      עצוב נורא, ניצה.

       

      כתבת יפה ואמיתי. היא אחת מרבים, אין ספק. טרגדיה.

       

      צטט: אורדן, חגי אורדן 2007-10-06 21:09:33

      הי ניצה

      תמיד כשקוראים דברים כאלה

      נראה שהקטע הכי קשה זה חוסר האונים של הקורא.

      כמו שכתבת , לרגע מתביישים על החיים הטובים שיש לנו ואיך אנו ממשיכים בלי לעשות כלום

      כאילו אדישים.

      לכאורה הקטע הכי קשה היה צריך להיות ההזדהות עם הקושי של הנרקומנית בסיפור. 

      אך לעזור לאנשים האלה צריך כל כך הרבה עוצמה לעמוד מול ההרס העצמי שלהם , שכמעט בלתי אפשרי לעזור.

      זה מתחיל בכל החברה הצעירים ששותים אלכוהול ודופקים לעצמם תראש.

      לכן זה שאיכפת וכותבים, זה גם לא מעט. 

       כתבת חזק.

      תודה 

      חגי, אני לא נרגעת. אולי לא ראיתי עד היום. אולי לא ראיתי מספיק. היא היתה מרכז העולם על הבמה. היא ידעה כמו כוח יש לה. היא הייתה השחקנית הראשית במחזה. צופה עלובה כמוני לא יכולה להועיל במאום, אולי רק להפיג את הקריז הבא. אולי למנוע ממנה לגנוב לקליינט הבא. אלוהים, זה היה קשה כל כך. ואני הלכתי. ועד עכשיו לא הצלחתי לכתוב אותה. תודה לך על המילה הטובה. עבורי. אתה יודע כמה אני רגישה. תודה רבה.

       

      צטט: levana feldman 2007-10-06 21:01:51

      ניצה,

      לבכות יחד איתה....

      מזעזע !

      לבנה, כן. אין מילים. פשוט כך. הילדה הזאת שקופה. אי אפשר לאסור עליה. אי אפשר לאסור אותה. אי אפשר לאשפז. היא גמורה. ומתוקה. כל כך מתוקה. לא להאמין. חיבקתי אותה. היא החזירה חיבוק. היא אמיתית. זה נורא.

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-10-06 21:00:51

      ליבי ליבי, ח'לי.

      אם יש מישהו ששומע, שמכיר או יודע מה עושים,  אני לא מצליחה להירגע. היא רודפת אותי. היא מדהימה. עוד יש שם אש. יש מה לעשות. אלה לא סתם מילים. זו אפלה שאולי עוד אפשר להאיר.

      הי ניצה

      תמיד כשקוראים דברים כאלה

      נראה שהקטע הכי קשה זה חוסר האונים של הקורא.

      כמו שכתבת , לרגע מתביישים על החיים הטובים שיש לנו ואיך אנו ממשיכים בלי לעשות כלום

      כאילו אדישים.

      לכאורה הקטע הכי קשה היה צריך להיות ההזדהות עם הקושי של הנרקומנית בסיפור. 

      אך לעזור לאנשים האלה צריך כל כך הרבה עוצמה לעמוד מול ההרס העצמי שלהם , שכמעט בלתי אפשרי לעזור.

      זה מתחיל בכל החברה הצעירים ששותים אלכוהול ודופקים לעצמם תראש.

      לכן זה שאיכפת וכותבים, זה גם לא מעט. 

       כתבת חזק.

      תודה 

        6/10/07 21:01:

      ניצה,

      לבכות יחד איתה....

      מזעזע !

        6/10/07 21:00:
      ליבי ליבי, ח'לי.