כותרות TheMarker >
    ';

    ספרים חדשים

    ארכיון

    שיחה זוגית

    5 תגובות   יום שלישי, 6/7/10, 17:17

    ספר ראשון בהוצאת "הדים"

     

    שיחה זוגית

    על מה שקשה לדבר

    מאת: ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי

    * * * * *

    (219 עמודים, מחיר: 85 ₪)

     

     

    ''

    האם אני ובן/בת  זוגי משוחחים לעיתים קרובות?  האם אנחנו מדברים על כל נושא, או רק על הנושאים "הבטוחים"? האם אנחנו מרשים זה לזו לשמור על פינות סודיות או תובעים גילוי מוחלט? האם אנחנו יכולים לשוחח בגילוי לב על סקס, פורנוגרפיה, נאמנות ובגידה? על מידת הקרבה והמרחק, על מידת ה"לבד" ועל מידת ה"ביחד" שמתאימה לנו הן כזוג והן כיחידים? כמה אנחנו חברים? כמה אנחנו משתפים פעולה בעבודות הבית? איך אנחנו מתמודדים עם ההבדלים בינינו? איך אנחנו רבים? איך לכעוס בלי להרוס? ומה עם האהבה? האם אנחנו מחזרים זה אחרי זו? איך אנחנו מתמודדים עם שחיקת האהבה בנישואין ארוכי טווח?

     

    לפני כשלוש שנים התחילו בני הזוג נרדי, שניהם מטפלים זוגיים, לתעד את השיחות שלהם על מה שקשה לדבר. הם מזמינים את הקוראות והקוראים להתבוננות ולהתמודדות אמיצה עם אתגרי הזוגיות המודרנית. ספרם הוא סוג של מסע אחר, אמיץ מאוד. הם משוחחים ביניהם בגילוי לב על הכול, כמעט. הם אישיים מאוד, אך גם מביאים פרספקטיבות מעבר לעצמם - מניסיונם המקצועי: על תקשורת בינאישית, חלוקת התפקידים, סודות ושקרים בחיים הזוגיים, המתח בין כוח ושותפות בין גבר ואישה, וגם על: האם יש סקס אחר?  הפרק האחרון בספר עוסק בזוגיות מחוץ לבית – במכונית, בחו"ל, בטיולים – הזדמנות ללמוד על עצמנו כאשר אנחנו מחוץ לשגרת חיינו.

     

    תחילתו-הולדתו של הספר באוקטובר 2007 , ב"טירה" מיושנת בפונדטה, טרנסילבניה. הריחוק מהבית, הנופים האחרים, הם רקע הולם להתבוננות ולניהול דיאלוג על החיים הזוגיים – חלומות, כאבי לב, ניגודים בלתי פתורים וחיפוש עיקש לתיקון. את מסעם-כתיבתם המשיכו בחופשותיהם הבאות – טוסקנה (2008) ובישראל – מצפה חרשים בגליל (2009).

     

     

    קיבלתי את הספר שיחה זוגית שכתבו יחד ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי, שהם גם בני זוג, לסקירה, בד"כ אני קוראת, מתרשמת וכותבת את התרשמותי, הפעם, רציתי לשוחח עם המחברים, לא לראיין אותם, ואם אשתמש בביטוי של רבקה, לא לראיין באמצעות שאלות דידקטיות מנחות, אלא  לשוחח ולהעלות את התהיות והסקרנות שלי, ולשמוע מה יש לבני הזוג שניהלו אף הם שיחה זוגית, להוסיף לי. הם בהחלט הוסיפו לי.

    התרשמתי מבני זוג קשובים האחד לשנייה, מכבדים האחד את השני, לומדים האחד מהשני, וגם כאשר האחד/אחת מציג זווית ראייה שונה משל בן/בת זוגו, מפיהם זה נשמע "יש לי מה להוסיף", תמיד זה להוסיף ולא לגרוע.

     

    הספר שיחה זוגית הוא על כל מה שקשה לדבר עליו, על מערכת יחסים זוגית ועל מה שקורה בה, למשל, על תקשורת, סודות, שקרים ואמת בחיים הזוגיים, ביחד ולחוד, תחרותיות ומאבקי כוח ועוד.

    השיחה ביני לבין בני הזוג, רבקה וחן, התקיימה בשעת בוקר מוקדמת כשהחום עוד לא עמד באוויר.

    העליתי את נושא הפרק השלישי: "סודות, שקרים ואמת בחיים הזוגיים", ותהיתי האם לכל אחד מאיתנו אין הזכות למעט פרטיות ? האם כל דבר צריך לספר לבן/בת הזוג ? ואם אנחנו לא מספרים, האם זה נחשב שקר ?

    לרבקה ולחן התייחסויות שונות, למרות שהם בני זוג, הם לא בהכרח דומים, גם אם התפיסה הערכית דומה, הניואנסים שונים.

    רבקה: יש מקומות שלא צריך להיכנס אליהם, כי אמירת האמת היא התערבות בטריטוריה הפרטית של השני/ה, זו פלישה תובענית. לדוגמא:  כאשר גבר/אשה אומרים לבן זוגם בכנות כיצד לדעתם הוא נראה מבחינה חיצונית, למשל "תראה איזו כרס גידלת" , זו פלישה לעניינו הפרטי של האחר. אולי זה מסייע לשחרר תסכול אבל מאבדים את הכבוד לבן הזוג.

    הדילמה היא, עד כמה אני לוקחת אחריות ועד כמה זאת שליטה, לטובת הזוגיות יש להיזהר בהערות שכאלה. לעתים, אמירות כגון אלה גורמות לאיבוד הפרטנרים כמאהב/ת, כבעל/כאשה, כחברה, כשותפה.  אני טוענת שהדידקטיות היא אחותה המעודנת של הכוחניות,  או התוקפנות וההתנשאות.

    נכון, יתכן ואני מפסידה את בעלי לבוש כמו שאני אוהבת, אבל הרווחתי בעל, מאהב, שותף וחבר.

     

    חן מגיב  על שיחת החולין שהתנהלה ביני לבין רבקה (על מזג האוויר הנעים בשעת הבוקר ועל כך שאין עדיין צורך במזגן ועוד) לפני תחילת השיחה העניינית,  ואומר: "אני יותר פורמליסטי, יותר דידקטי, אולי זה אחד הבאגים של רבים מהגברים, הם בד"כ עם פנים חתומים, בעלי טון סמכותי ודידקטי, והקלילות שבדרך כלל היא נחלת הנשים, תורמת להחייאת השיחה".

     

    חן: בעניין הסודות, אני מסכים עם רבקה שאין לתת פידבק, (חשוב לציין כי פידבק יכול להיות גם מבע פנים, חיוך, שפת גוף), אלא חשוב לנהל שיחה, העניין מותנה ביכולת בני הזוג לשוחח על, האם אני רוצה וכיצד אני רוצה שיעירו לי, אם בכלל. אם מי מבני הזוג רוצה או מבקש  שיעירו לו זה לגיטימי, הוא יכול לבקש באופן ישיר, כלומר מפורשות, אבל גם אז, בן הזוג המעיר חייב להעיר בכנות אבל בעדינות, התשובה צריכה להיות מנוסחת בעדינות, עם יחס של כבוד, הכבוד ההדדי  ויחסי שוויון חייבים להישמר, כך כל צד יכול להרגיש בטוח לבקש תגובה, כדי שבן זוגו לא ייפגע.

     

    רבקה: אני חושבת שראוי להזכיר את ההבדלים המגדריים. לגברים יש הרגל "לחנך" את האשה, זה הרגל קדמון, הגברים מרשים לעצמם לחשוב או לוקחים לעצמם את הפריווילגיה, שהם חכמים יותר ויודעים יותר ולכן הם נוטים לסגנון דידקטי ומתנשא.  אצל אנשים משכילים, המניפולציות יותר מתוחכמות.

    לטענתה של רבקה, כאשר האדם חושב שהוא טוב יותר, זה ניוון ערכי.   

    ממשיכה רבקה, מאבקי הכוח בין בני זוג נובע מתוך כך שנשים לא מוכנות לקבל את החינוך שהגברים מנסים לחנך אותן, וכאשר הן משיבות או שהן אסרטיביות, הן נתפסות כתוקפניות, ולגברים קשה להתמודד עם נשים שרוצות שותפות מלאה, והם תופסים זאת כסירוס. גברי שכן מסוגלים ליהנות מהשותפות והשוויוניות, ומהאשה החזקה שאיתם, הם מרוויחים, הם נהנים ממערכת יחסים כייפית ויפה ומצילים את חיי המין.

     

    תהיתי האם הגברים לא מונעים מלחץ חברתי. לא אחת אנחנו נתקלים באמירות כמו; "למה אתה נותן לאשתך ללמוד, שתצא לעבוד", או "זה התפקיד של האשה".

     

    חן: הלחץ החברתי, זו הדרך של המנגנון החברתי שרוצה לעצב את הגבר. הדיכוי האמיתי החזק יותר הוא זה שהגברים הפנימו, כאשר הגבר מרגיש בתוכו את הלעג על כך שהוא לא מצליח לשלוט באשתו, שאשתו ברמה יותר גבוהה ממנו, יותר משכילה ממנו או שהיא עולה עליו, והוא מפרש לעצמי כי אשתו שווה יותר ממנו. כלומר הלחץ החברתי מבחוץ גורם לגבר לפרשנות.

    רבקה: אני מסכימה עם חן, יש גם אצל נשים וגם אצל גברים שדים שלוקחים אותם לעבר סטריאוטיפים, וכאשר הם מרגישים מאוימים, הם מתקשים להתמודד עם המצב, כאשר הם מאוימים הם מתוסכלים, והם מדברים בשפת הסטריאוטיפ הגברי/הנשי, במקום לדבר בשפה העכשווית, המתאימה לקדמה.

    אי אפשר לקיים זוגיות ומשפחה ללא עבודת צוות.  גבר שיודע יפה מאד מהי עבודת צוות בצבא, ועשה השתלמויות במסגרת עבודתו ויודע על יחסי אנוש טובים, ובבית הוא מתנהג כמו עריץ קטן.

    חן: אני הייתי רוצה להצביע על מחסום שעומד בפני האשה, ואתן דוגמא. כאשר בני הזוג חוזרים מבית החולים לאחר לידת ילד, בעיקר אחרי לידה ראשונה, הנשים אינן יכולות לזכור את הביטוי "עבודת צוות", ולא נותנות לגבר להתקרב לתינוק. התינוק הוא שלהן, מתוך הדאגה שלהן, מתוך החיבור והקשר המיוחד בין אמא לילד שהוא מאד עוצמתי, ומה שהמצב הזה יוצר הוא, שהגבר נדחק הצידה. הגבר מוצא עצמו שרוע על הכורסא מול הטלוויזיה והאמא מתרוצצת סביב התינוק ואין סימטריה.

     

    האם חייבת להיות סימטריה ? אני שואלת, ומוסיפה, לא תמיד חייבת להיות סימטריה.

     

    חן: עבודת צוות היא שותפות של 50% לכל צד, אלא לחלוק, ולא בהכרח בחלקים שווים, זו לא שותפות כמותית אלא איכותית.

    רבקה: המשפט הזה, לא צריכה להיות סימטריה, זה משפט שנותן היתר למניפולציות הגבריות והוא מסוכן לעולם הנשי. הסימטריה היא מתן כבוד לצרכים ולרצונות של האחר, ולא בסגנון תקשורתי ולא כמותי, יותר ערכי.  בנושאים המודרניים, מה שקובע הוא ההיבט הרגשי של היחסים, מתן כבוד הדדי, יחסים של חמלה. כאשר השד המגדרי חודר למערכת היחסים, מתחילות לדבר בשפת הסטריאוטיפ הגברי/נשי הקדמון, כפי שציינתי קודם.

     

    ומה בנוגע לפערים, תחרותיות בין בני הזוג, לעתים האחד נוחל הצלחה, השני פחות. 

     

    חן: פערים קיימים. בזמן השיחה, כאשר רבקה דיברה ואני ואת  הקשבנו, עלה אצלי הקול הקדמון ואמר לי, רבקה נשמעת תקיפה והחלטית, מעניין איך העיתונאית מתרשמת ?

    הקולות הפנימיים הם לרציונאליים, לא אינטליגנטיים והם למעשה הפחדים של הגבר להיות נחות (סמרטוט בלשונו של חן), הפחד הוא האתגר הגדול שיש להתמודד איתו.

    אם וכאשר קיים פער, הכאב, העלבון ותחושת ההשפלה ממשיכה, יש מקום לבוחן המציאות והצורך לשתף את בן/בת הזוג, לא להתקיף אלא לשתף, לספר על הקושי וכמו שמדברים עם חבר/ה, ואם צריך גם לקבל עזרה, גם עזרה חיצונית, לפרט וגם בתוך הזוגיות. לדוגמא, אפשר לפנות אל בן/בת הזוג כך: "הרגשתי הערב שלא הגעתי לידי ביטוי, ויצאתי עם הרגשה מאד גרועה, יצאתי עם חוויה לא נעימה מהערב הזה". אם משפט כזה לא נאמר ממקום של ביקורת או שמטרתו אינה לגרום לרגשי אשם אצל בן/בת הזוג, אלא להוביל לשיחה מלב אל לב, זה מתפתח לשיחה זוגית.

    רבקה: רגישות, זאת מילת המפתח, לכל אחד יש את הנכסים שלו ועל כך יש לכבד אותו, וכולנו זקוקים האחד לשני, אין מקום למשפטים כמו "אני לא צריכה אותך" זו התנשאות.

    חשוב להתעלות מעל ההשוואות, ויש לזכור כי בסופו של יום אנחנו נחלוק את הביחד, אנחנו צריכים להמון רגש, חמימות וחמלה, ולא צריכים לידנו אדם שהצלחנו להביס בדרך כלשהי.

     

    יש אנשים יותר אינדיבידואליסטים ואחרים אוהבים יותר ביחד, כיצד מגשרים ?

     

    חן: כאשר יש אדם שהוא יותר אינדיבידואליסט, עולה פה סוגיה של תוקפנות, כלומר, מי שזקוק ליותר ביחד הוא הרודף אחר הקשר, והנרדף מקבל יותר כוח, הוא יכול לדחות את הרודף ולהיות תוקפן, אבל חשוב לזכור שהגלגל יכול להתהפך, והנרדף יכול להיות מי שצריך את הקירבה והקשר, וזקוק לחמלה, מכל מיני סיבות.

    אני חושב שהאטרקטיביות האחד כלפי השני היא הסיבה למצה, למי מבני הזוג שיש המום צורך ביחד ומעט צורך להיות לחוד, בדרך כלל יש לזה משמעות מבחינת האטרקטיביות לבן/בת הזוג.  כאשר אין לאחד מבני הזוג עיסוקים  משלו, נוצר שעמום בחברתו, כי האדם לא מתפתח, לא מעניין ומאבד מחיוניותו. ולכן אני ממליץ שאחד הצדדים אשר זקוק ליותר ביחד, שיתפתח, שיקרא שיפעל ויהפוך למעניין יותר.

    רבקה: אני לא מסכימה עם ההוראה הדידקטית הזאת "תקרא ותתפתח ותהפוך למעניין", אדם שלא יכול לפתח את הביחד שלו, אי אפשר לומר לו "לך תתפתח, לך תלמד ותהייה מעניין", לעתים, בן/בת זוג באים ממעמד מזלזל, הם לא מודעים לכך שמחר הם יכולים להיות באותו מצב.

    לגבי גיל הפנסיה, הרבה נשים טוענות שהבעל זקוק ליותר ביחד. הגבר שלא דאג לעיסוקים לשעות הפנאי ולאשה יותר עיסוקים, היא דואגת שהיא משאירה את הבעל לבד או שהיא לא רוצה להיות איתו, יש בעיה. צריך לנסות לשוחח כדי לעשות סדר בצרכים, למשל, "בוא נראה איך אנחנו יוצרים גשר".

    כל כמה שנים אנחנו משתנים והצרכים שלנו משתנים והדרכים משתנות. יש להתבונן על בן/בת הזוג באופן מכבד, לברר מה קורה לי ומה קורה לו.

    כאשר הנרדף מצוי בעמדת כוח, הוא מקשה, יחסי הכוח לא מאוזניים כי האשה לא אוהבת כ"כ ביחד או ההפך, אז משחקים אותה, כן בזוגיות זה הרבה מאד פעמים "לשחק אותה".

     

    בקרוב מאד, תצא מהדורה שנייה לספר "שיחה זוגית", למהדורה השנייה תהייה תוספת של פרק חדש "איך לסיים מריבה".

      

    ד"ר רבקה נרדי, סופרת ומטפלת אישית וזוגית. בעלת תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם UNION INSTITUTE, סינסינטי ארה"ב, עם התמחות בפסיכולוגיה חברתית ובמגדר

     (1999), מנהלת ומקימת מכון "דיאלוג" (1990). נמנית עם אנשי המקצוע הבכירים בתחום הזוגיות ויחסי נשים גברים. הייתה שותפה בהקמת "התנועה לשוויון ושלום בין המינים"

     (2004).

     

    בין ספריה האחרים:  

    "את לא נראית בכלל" (רומן), בתהליך הוצאה לאור, "הדים", 2010.

    "זר יקר שלי" (רומן), פרדס, 2008.

    "נשים חסרות מנוח: שיח נשים בדרכן לשוויון", פרדס, 2007.

    "להיות דולפין: התמודדות עם תוקפנות וחולשה בזוגיות, בהורות, בעבודה ובצבא" , (נכתב במשותף עם ד"ר חן נרדי), מודן, 2006.

    "ליאורה" (רומאן), ברקאי ספרים, 2004.  

    "זוגיות בסערה", הקיבוץ המאוחד, 2003.

    "איתך בגובה העיניים", מודן, 1996.

    "נישואים שניים", מודן, 1994, 2005.

    "בין העונות: על נשים באמצע החיים", מודן, 1991.

    "אשה בזכות עצמה", מודן, 1989.

     

    ד"ר חן נרדי, מטפל אישי וזוגי מנחה קבוצות גברים וסופר. שותף במכון דיאלוג. בעל תואר דוקטור בעבודה סוציאלית מטעם אוניברסיטת תל-אביב (1998). בשנת 1992 פרש מצה"ל בדרגת סגן-אלוף. כקצין בריאות-נפש טיפל בנפגעי הלם קרב ויעץ למפקדים בנושא ההתמודדות במצבי לחץ. בשנת 1987 התמנה למפקד בסיס הטירונים של "נערי רפול". נמנה על מייסדי "התנועה לגבריות חדשה" (1993)  ו"התנועה לשוויון ולשלום בין המינים"         (2004).

    בין ספריו האחרים

    "לחבק דולפין" (ספר ילדים), בתהליך הוצאה לאור, "הדים", 2010 ,

    "להיות דולפין: התמודדות עם תוקפנות וחולשה בזוגיות, בהורות, בעבודה ובצבא", (נכתב במשותף עם ד"ר רבקה נרדי), מודן, 2006, ,

    "מים גנובים: על גברים ובגידות",מודן, 1996,

    "גברים בשינוי" (בשיתוף ד"ר רבקה נרדי), מודן 1992,

     

    על הוצאת הדים

     

    בינואר 2009 הוקמה הוצאת "הדים" ע"י ד"ר רבקה נרדי, ד"ר חן נרדי (מטפלים אישיים וזוגיים, בעלי מכון "דיאלוג") ודוד כהן (מו"ל ועורך, בעלים של  הוצאת ספרים "לשון צחה"), מתוך אמונה בשילוב בין שני אנשי מקצוע וכותבים וותיקים לבין עורך נחשב ובעל ניסיון עשיר בהוצאת ספרים.

    שיחה זוגית הוא הספר הראשון של הוצאת "הדים".

     

    בשנה הקרובה (2010) עומדת ההוצאה להוציא לאור ארבעה ספרים נוספים:

    הספר "לחבק דולפין" (ספר ילדים), מאת ד"ר חן נרדי, בצרוף דיסק עם שירי ילדים ברוח המטאפורות – "סרדין", "כריש", "דולפין", נכתבו והולחנו על ידי בן נרדי, מלווה בקריינות של ד"ר חן נרדי.  הספר מספר את סיפורו של ילד העובר לגן חדש. הסיפור, סיפור ילדות אישי של חן, מסופר בגובה העיניים, בעזרת המטאפורות "סרדין", "כריש"," דולפין" (פרי המצאתו של חן),  ובעזרת איורים יפיפיים המעטרים אותו.

     

    הספר "את לא נראית בכלל" (רומן), מאת ד"ר רבקה נרדי. בתוך סיפור מסגרת המסופר באופן אישי על ידי המחברת מוצגת גבורת הרומאן חנה, אישה כבת שבעים, עקרה, מבודדת, חריגה בדרך תפיסתה את החיים, מבוהלת מהזקנה, כמהה לאהבה, אך אמיצה ומתריסה באופן התמודדותה עם פחדיה וכאבי לבה.

     

    הספר "כשזה לא מחשל", מאת טל נרדי.  רומן התבגרות אוטוביוגרפי המתאר את סיפורה המרתק, האמיץ והסוער של נערה הלוקחת את גורלה בידיה ויוצאת למסע  שתחילתו בכפר סבא והמשכו בערי ארה"ב ובחזרה למולדתה. 

     

    הספר "אין לו שם" (ספר שירים), מאת בן נרדי. הספר כולל בתוכו כ-50 שירים שנכתבו והולחנו על ידי המחבר. השירים מאופיינים בעוצמה שירית יוצאת דופן. אי אפשר להיות אדישים לנוכח התכנים המסתוריים, הטרגיים והמורכבים שעולים משירתו של כותב צעיר יחסית וקשה שלא להתפעל מיכולתו להגישם לקורא בשפה לא מתחכמת ורבת השראה ומעוף". (מדברי עורך הספר).

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/7/10 06:23:
      אוקיינוס, בלהה, נעמי ושמעון,

      תודה על התגובות.

      שמעון, הראייה שלך מעניינת, ויש כמובן עוד דרך לחשוב על הדברים.

      תודה שקראתם והגבתם.
        7/7/10 22:32:
      תודה ציפי על שהבאת בפנינו את הזוג נרדי וספרם. במשפט אחד: אם תשובותיהם משקפות את ספרם אזי אין בכוונתי לקראו. הם מכלילים באופן גס מדי , אינם עושים הבחנות של ריבוד סוציו-אקונומי והשכלה ולפיכך הם עמוסי קלישאות. או גרוע מכך - הזוגות המתוארים בספרם שייכים לרובד חברתי נמוך, שבו קיימת חלוקת תפקידים מסורתית, לכאורה. כמו האמירה שהגבר נוטה "לחנך" את בת זוגו מתוך עליונות, ומכאן שההפך לא קיים. בפועל בחברה המערבית המודרנית זה נפוץ לא פחות. ואגב גם בחברה המסורתית לאישה יש דרכים מתוחכמות "לחנך" את הגבר. וזה מעורר שאלה אם מילת המפתח החסרה אצל המרואיינים היא תחכום?  
        7/7/10 17:54:
      תודה
        6/7/10 22:52:

      נשמע מעניין. המשכתי לחפש ומצאתי פרק מהספר החדש...תודה!

        6/7/10 22:16:
      אני הולכת מחר לקנות לי את הספר הזה.. ואולי עוד אחד מהסדרה.. אני מדברת עם סקומפיינט'ה שלי על כל הדברים שלא הייתי מדברת אפילו לא עם החברה הכי טובה שלי.. אני יכולה לומר לו כל העולה על רוחי.. כי לפני שהוא אהוב שלי הוא חבר שלי..! חשוב..!

      פרופיל

      קסנדרה*
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשימת קריאה

      • שירי אהב"ה וזה"ב - הסונטות של לאה גולדברג
      • יומני לאה גולדברג
      • על משכבם בלילות - יהודית רותם
      • תמונות מחיי הכפר - עמוס עוז
      • ברכּוּת של קטיפה - יהודית בר-אל