רוחשת
רגועה למראית עין.
בתוכי הכל רוחש,
עולה על גדותיו.
פוסטים פופולאריים
-
רצח מאדום לשחור
24/8/15 | 53600 צפיות
-
יחסים
27/1/12 | 8250 צפיות
-
I'm Not The Only Dreamer
28/2/15 | 2034 צפיות
-
בעד עונש מוות
28/7/15 | 6631 צפיות
-
אונס המריונטות
12/2/16 | 4692 צפיות
-
chatroulette | צ'אט רולט
21/2/10 | 97067 צפיות
-
אבות ובנים
16/6/12 | 3171 צפיות
-
טירונות בנות
18/4/14 | 3100 צפיות
-
הכביש כמשל
28/12/11 | 1960 צפיות
-
מובינג
17/12/14 | 2479 צפיות
-
נערת קריאה
10/1/14 | 4730 צפיות
-
עיניים
5/7/09 | 213 צפיות
-
על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
15/3/16 | 2247 צפיות
-
הפעם האחרונה
22/12/09 | 2270 צפיות
-
פסק זמן
21/3/15 | 2539 צפיות
-
אלגרו
19/12/09 | 5034 צפיות
-
מהר.לפני שיגמר.
15/11/09 | 2067 צפיות
-
יפה, רק אחרת.
15/7/09 | 1234 צפיות
פוסטים אחרונים
- על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7" 15/3/16
- אונס המריונטות 12/2/16
- חזרתי מברלין 22/1/16
- Работа (*רבוטה) 23/10/15
- חנוך והנערה 14/9/15
- רצח מאדום לשחור 24/8/15
- דרך נמיר 20/8/15
- קניות באתרי אינטרנט 17/8/15
- מה לא עשית אף פעם ? 11/8/15
- Same Same - but Different 8/8/15
- בעד עונש מוות 28/7/15
- ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת 25/7/15
- הפונדק 13/6/15
- בגיל 444 תגיעי לירח 6/6/15
- קוף שרוקד לו צ'ה צ'ה צ'ה 23/5/15
- בית 15/5/15
- הזכות למות 2/5/15
- הטבעת 11/4/15
דלת לא נעולה
למדנו ביחד צרפתית באוניברסיטה לשפות בעיירה קטנה בצרפת, יחד עם משלחת ישראלים מהארץ שכללה שלושים סטודנטים מצטיינים. כולנו זכינו במלגת לימודים מלאה, (כולל מגורים במעונות), מאוניבסיטת תל אביב, בשיתוף עם שגרירות צרפת בישראל. הייתי ברמה גבוהה ממנו בשפה המדוברת, (אם כי בהבנת הנקרא/קריאת השפה הוא דווקא היה מוכשר ממני) כך שלמדנו בכיתות נפרדות. נטשה ואני היינו באותה כיתת לימוד, ותוך זמן קצר הפכנו שלושתנו - נטשה, אהרון ואני לשלישיית דבק נגרים. בילינו ביחד, אכלנו ביחד, היינו רוב שעות היממה צמודים זה לזה. במעונות הוא התגורר עם שותף בקומה שלי, אני עם שותפה (אנטיפטית) , כשנטשה היתה בבניין הצמוד לשלנו.
נטשה היתה בחורה מאד נשית ואינטליגנטית, אשת שיחה מרתקת, וגם יותר יפה ומושכת ממני, והיא פלירטטה איתו בחינניות, כי היא רצתה אותו, אבל הוא לא נעתר לה, דחה את חיזוריה בנימוס והביע עניין רומנטי גלוי דווקא בי, תוך שהוא מחזר אחריי בביישנות מעודנת לא רק בפניי, אלא גם כשהיינו במחיצתה ובמחיצת חברים נוספים מהמשלחת, כמו מסמן להם תתרחקו. היא שלי.
החמיא לי מאד לאגו שהוא העדיף אותי על פניה, אבל התלבטתי אם כדאי לי להיכנס לרומן איתו, למרות שהוא מצא חן בעיני כבר מההתחלה, כי יש לי נטייה להיסחף, ופחדתי שבמקום כזה סגור וקטן, כשאנחנו בחברה מצומצמת וגרים באותה קומה, זה יצא משליטה, ואז כל המשלחת תדע ותדבר/תרכל עלינו אם נריב או אם זה יגמר בטונים צורמים. חששתי שזה עלול להרוס לי את כל החוייה הצרפתית החד פעמית הזו של הלימודים ושל המגורים בחו"ל. חוץ מזה שהיו לי מחזרים זרים נוספים, לא רק מהמשלחת הישראלית, ואחד מהם דווקא מצא חן בעיני מאד, כך שהתבלבלתי מהשפע ומההיצע, ולא ידעתי במי עדיף לבחור.
בסופשבוע אחד נטשה הציעה שנצא שלושתנו לטייל מחוץ לעיירה, וניסע לבקר בכרמים של איזה יקב. האמת שבאותו יום לא התחשק לי לעזוב את המעונות, רציתי זמן לעצמי. עם עצמי לבד. הייתי במצב רוח מהורהר ולא חברתי במיוחד. " לכו אתם ", אמרתי להם, " אני מעדיפה להישאר לנוח בחדר וללמוד, יש לי הרבה מלים ופעלים לשנן." אהרון ניסה להפציר בי להצטרף אליהם, אבל אני מיאנתי להשתכנע. כשזיהיתי את ההבעה המאוכזבת שעל פניו מכך שאני לא באה איתם, זה הרגיע אותי, כי ידעתי שאני יכולה לסמוך עליו שלא יקרה כלום בינו לבינה, הגם כשמדובר בחסות האלכוהול. זו היתה הפעם הראשונה שהשלישייה שלנו התפצלה והם נסעו לבלות זה בחברת זה בלעדיי, רק הוא והיא, לבדם.
כשהתחיל להחשיך והם עדיין לא חזרו למעונות, התחלתי לדאוג והספקות החלו לכרסם בי, כמו גם הקינאה. מה עשיתי ? איך נתתי לו לו ללכת איתה לבד לשתות יין ? מה קורה אם ברגע זה ממש הם מתקרבים באופן אינטימי, והיא מניחה עליו את טלפיה החתוליות ? באהרון בטחתי באופן מוחלט. היתה לי אמונה שלמה בו , וידעתי שהוא רוצה אותי - הוא לא הפסיק לרמוז לי שהוא מעוניין. אבל מצד שני הכרתי כבר די טוב את נטשה וידעתי שהיא שובבה וחופשייה, נהנתנית לא קטנה, ושהיא אוהבת (ויודעת) לשתות. נזכרתי שבאחת מהשיחות הפרטיות שלנו, היא התוודתה בפניי שהיא לא מאמינה בידידות בין אישה לגבר, כי מבחינתה כל קשר עם המין השני הוא בהכרח מיני או בעל פוטנציה להפוך לכזה.
מה יהיה אם היא תצליח לפתות אותו ? הקנאה העבירה אותי על דעתי והייתי חסרת מנוח, לא יכולתי להתרכז ולשקוד יותר בלימודיי, עזבתי את המילון, המחברות והספרים והתישבתי ליד חלוני בציפייה דרוכה לשובם, מביטה לעבר השביל ממנו הם אמורים להפציע. אחרי שעתיים מורטות עצבים, כשכבר היה חושך מוחלט ואני כבר הייתי על סף שיגעון מרוב פחד שאיבדתי אותו לנצח ברוב טיפשותי ושאננותי, הם סוף סוף חזרו.
הבחנתי בהם מהלכים לאיטם שלובי זרוע כידידים ותיקים, נטשה ציחקקה כטוב ליבה ביין, על שפתייה היו כתמים סגולים אופיינים שמופיעים אחרי שתית שיכר, והם ניהלו ביניהם שיחה עצלה. פעימות ליבי התחזקו. מאמציי לפענח את פשר שיחתם עלו בתוהו, עד שהשביל התפצל, ואז ראיתי אותה נפרדת ממנו בנשיקה קלילה וידידותית על הלחי, ופורשת שמחה וטובת לב לכיוון בניין המעונות הסמוך. יופי. עדיין לא מאוחר מדי, הוקל לי מעט, בעודי מלווה אותו במבטי , מרוכזת כל כולי בו, צועד שקוע בעצמו לעבר דלת הכניסה לבניין המעונות שלנו.
מבלי שתהיה לי תוכנית מדוייקת כיצד אני עומדת לפעול , מיד נכנסתי להתקלח ולהתייפות לכבודו, וחצי שעה מאוחר יותר כבר הייתי מוכנה ונרגשת, ניצבת מחוץ לדלת מעונו , המצוי כאמור בקומת המגורים המשותפת שלנו.
אני דופקת בדלת , בהתחלה דפיקות חלושות בעדינות ובהיסוס, ואח"כ שוב, מעט יותר בחוזקה, אולם מספר דקות עוברות והוא לא ניגש לפתוח , למרות שהבחנתי בהם חוזרים זה מכבר דרך החלון, וברור לי בוודאות שהוא בחדר.
לא יכול להיות שאחרי יום עמוס חוויות כזה הוא לא עייף. הוא בטוח לא יצא את חדרו בחצי השעה החולפת. כמעט מבלי משים, מודעת באופן חלקי (לפחות לא עד הסוף) למשמעות מעשי, אני מתבוננת בכף ידי לוחצת על הידית כלפי מטה ולהפתעתי הדלת נפתחת !
הוא לא נעל !!
אני צועדת במסדרון המוביל לעבר החדר שלו, ליבי הולם בפראות, שפת גופי מתוחה, מרגישה כמו גנבת שמפרה בגסות את פרטיותם של זולתה, חודרת לחלל זר שלא שייך לה, והנה אני מוצאת אותו שכוב במיטתו בנינוחות, בעיצומה של קריאת ספר מפרי עטו רומן גארי בצרפתית, גם הוא רענן כמוני, אחרי מקלחת טרייה. הוא מרים אלי את מבטו החם מדפי הספר הקטן, שפת גופו שלווה, הבעתו אינה מגלה כעס, מורת רוח או פליאה - אינו נראה מופתע כלל שאני עומדת בפתח דלת חדרו , או מכך שנכנסתי ללא רשות, חודרת בחוסר נימוס לפרטיותו ככה, פותחת את דלת הכניסה כמו היה זה מעוני ולא מעונו, כאילו אין טבעי מכך.
בטון רגיל, כאילו הסיטואציה אינה ייחודית וטעונה כלל, הוא שואל אותי - " את יודעת שהסופרים רומן גארי ואמיל אז'ר הם בעצם אותו בן אדם ? "
אני משתוממת משלוות הנפש שלו למעשיי בחדרו, איך זה שהוא לא שואל אותי דבר על כך ? - פלשתי לשטח אינטימי, אחרי הכל.
כמו מנחש את מחשבותיי הוא אומר סוף סוף - "מה שאני אוהב בך זה שאת נכנסת ככה ופותחת דלתות שלא שלך מבלי לדפוק עליהן קודם."
"דפקתי", אני משיבה לו בעדינות נחרצת, " לא שמעת, אז החלטתי להיכנס ללא הזמנה".
"זו הפעם הראשונה בחיים שלי שאני עושה דבר כזה", אני ממהרת להוסיף בנימה מתנצלת.
הוא שותק, לא משיב לי, תוהה מה עכשיו, וכל העת הזו לא מסיר ממני לרגע את מבטו המרותק והקשוב אלי.
אני מפרשת זאת כסימן שהוא מאשר ומאפשר לי להמשיך - " אבל מעתה והלאה - אל תנעל יותר, כדי שאוכל לעשות זאת שוב" , אני לוחשת בטון מתפנק.
אח"כ אני מחייכת חיוך קטן ומיסתורי בזוית הפה, מיישירה מבט עמוק ורב משמעות לתוך עיניו. " זוז קצת, קר לי ", אני אומרת ברוך. הוא מסוקרן, בוחן את תנועותיי בדממה.
אני מתיישבת על שפת המיטה שלו, חולצת נעליי, נכנסת מתחת לשמיכתו, נשכבת לצידו, ונושקת לו.
 |
פרופיל
תגובות אחרונות
-
לירוןקורל
בתגובה על שירותים ציבוריים
-
77777777
בתגובה על על העיוורון : כך או כך, שי חי ממילא לא היה זוכה ב-"אח הגדול 7"
-
goodyear2016
בתגובה על ספיישל מעקבים : המדריך לנרדפת
-
goodyear2016
בתגובה על תראו משהו מדליק :)
-
--()--
בתגובה על אונס המריונטות
תגובות (82)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה, אמיר!
תודה רבה, דניאלה !
הוא אהב אותך ואת אותו....
כן, אני מסכימה איתך.
זו היתה הברקה ספונטנית של הרגע,
שאני לגמרי גאה בה.
לא רק הוא היה מתוחכם,
מסתבר שגם לי "יש את זה" לפעמים..
תודה שאת יודעת להעריך את זה, מיכל
זה היה כיף ככה לשנינו, וגם משהו מיוחד בקשר שלנו, כי מעולם לפני כן או אחרי כן לא היתה לי אפשרות להתנהג ככה עם אף גבר.
אני לא יודעת מי משנינו נהנה מהעניין יותר - אני או הוא ..
הוא היה בחור סולידי כזה, ולא תמיד היה לו חשק לבוא איתי ועם נטשה למופעים בערבים, ככה שהייתי מבלה איתה ועם שאר המשלחת, ואז חוזרת מאוחר בלילה וישר נכנסת אליו, מוצאת אותו בתנוחה אופיינית של קריאת ספרים במיטתו.
קנאתי בו על ההספק שלו - הוא היה קורא ספרים בקצב מסחרר - לי אין עוצמת ריכוז גבוהה כזו - אני לא מסוגלת לקרא ספרים במהירות של שניים - שלושה ספרים בשבוע כמותו.
אצלו זה היה דבר רגיל. הוא היה מבלה שעות בחניות ספרים בעיירה, קונה אותם באובססיביות בולע אותם ללא מאמץ.
אינטלקטואל אמיתי - אף פעם לא פגשתי גבר בעל רמת ידע מטורפת ברמות שלו.
אני לא יודעת אם הייתי נכנסת אם הייתי במקומך. אבל אני מאמינה שעשית את זה כי היה לך את הבטחון שזה יתקבל בשמחה מצידו (הוא בטח חייך לעצמו וחשב, נו, לפעמים חלומות מתגשמים :-))
הכי התרשמתי ממשפט המחץ "מעתה והלאה - אל תנעל יותר, כדי שאוכל לעשות זאת שוב"
סחתיין!!!
התגובה שלו היתה יוצאת דופן - אני בטוחה שתסכים איתי.
תודה, יריב
}{}{
את כבר השלישית שמבקשת חלק ב', אנוצ'קה.
גם אם לא בפוסט הבא,
אני אשתדל שזה יקרה מתישהו באחד מהפוסטים הבאים.
תלוי מה יבוא לי להעלות לבלוג.
אצלי זה הולך לפי החשק.
תודה על הנאתך, ג'ו.
:-)
ואגב המלצתך/הצעתך -
אני חייבת לשתף אותך בעניין מהותי לגביי.
בעיני, גבר שאני לא יכולה לסמוך עליו - הוא לא גבר אמיתי.
אם הוא לא אמין, אם אני לא בוטחת בו, אז רוב הסיכויים שלא אתעניין בו מלכתחילה.
זה הדבר הבסיסי ביותר עבורי, שעליו אני לא מוכנה לוותר או להתפשר בגבר שלי.
גברים שמלה אצלם זו מלה מוצאים חן בעיני מאד, ואני נמשכת אליהם באופן טבעי, ומאחר שאני רגישה להיבט הזה,
למזלי אני יודעת לזהות ולהעריך אם הם כאלה בשלב מאד מוקדם של ההיכרות.
תודה רבה על האהבתך, ריקי
:-)
לא יפה ככה להתפרץ לדלת פתוחה. איזה קטע אם היית תופסת אותו מגלח רגליים באמבטיית קצף?
חיח.
אז היה סטרגש אחרי שנשקת לו? אני מציעה שאת הפוסט הבא תמשיכי מאיפה שהפסקת. מה כפת לך.
:)))
אני גולש בתל אביב בחוף הילטון והים היה פלטה, דווקא נורא רציתי לגלוש היום :(
נהנתי לקרוא :)
וגם על חוש הריח המפותח שלך, שמאפשר לך להריח ניחוחות אחרים מהאוטוביוגרפיה שלי.
}{
:-)
תודה רבה, ינון.
מתענגת על הפידבק הזה.
אוהבת אותך.
גם אני שמחה שבאת, שהתרגשת ושהערכת את כתיבתי.
:-)
כתיבתך יפה וזורמת.
שמחה שבאתי ושבכתיבתך זו נגעת בי.
גיא, BTW
אוף טופיק לגמריי -
הייתי היום בים, היה ים סוער והיו גלים, ולכן גם לא מעט גולשים.
ואז נזכרתי שאתה גולש, וחשבתי לעצמי שאולי גם אתה שם ביניהם.
לשניים מהם היה גלשן ורוד.. (WTF ! )
גלשת במקרה בחופי הרצליה פיתוח במהלך היום ?
למה אלי לבית לא נכנסות בנות חמודות כאלה?!
תודה, מקסים שלי.
כן, יש (או לפחות היתה ) בעיה עם הכוכבים בימים האחרונים מאז השידרוג של הקפה.
לכולם.
לא רק לך.
כך שאל תרגישי שזה משהו אישי נגדך, בוודאי שלא התנכלות מצד הוירטואליה.
בקשר לאומץ - תודה על הערצתך.
לפעמים אני אמיצה, ואמיצה מאד.
הייתי רוצה להיות אמיצה יותר.
אני אוהבת את עצמי כשאני כזו.
קצת פחות אוהבת כשאני לא בוחרת באומץ.
:-))))
אוי את נהדרת, סקינית
שלא תחשבי שלא הבנתי לאן באמת חתרת עם התגובה המתוחכמת הזו, חטטנית שלי.
אבל אני אתחכם בחזרה ואשיב לך בהיתממות..
הביטי - אם את שואלת מה היה בהמשך - אז הפכנו לזוג, ובאחת התגובות התחתונות פה, השבתי לרונן לשאלתו אם יהיה פרק ב' ואם "המשך יבוא" - ככה שאם את רוצה לקרא מעט פירוט, את מוזמנת לגלול ולמצא את התגובה שלי אליו.
ואם את שואלת מה יש מיד אחרי "ונושקת לו" - אז מופיעה תמונת אילוסטרציה שלקח לי חצי שעה לבחור מהרשת, כי מצאתי המון דלתות מעוצבות, ונסחפתי לצפות בהן בהתלהבות, עד שלרגע שכחתי שיש לי מטרה למצא דלת שתשקף את האוירה של הפוסט.. ופתאום נפלתי על התמונה הזו, וישר ידעתי שהנה , מצאתי את מה שחיפשתי בדיוק.
ובסיום הפוסט, מתחת לתמונה יש קטע אודיו של השיר "החיוך הסודי שלך אליי".
גם שם עברתי על קרוב לעשרים שירים עד שבחרתי אותו.
ממש התלבטתי איזה שיר הכי יתאים, כי היו לי אופציות מעולות אחרות, והיה קשה לבחור רק אחת.
בהתחלה חשבתי בכלל על שיר ישראלי שגם מאד מתאים לרוח הפוסט, אבל איכשהו בסוף יצא שויתרתי עליו (ולא בלב שלם).
זהו .
הנה גיליתי לך מעט על "מאחורי הקלעים".
אם כי ,כאמור, ברור לי שזה לא מה ששאלת.
אז אנחנו סדדים. כי אני אוהב את הכתיבה שלך.
תתפלאי...כולן משוגעות...אבל לא כמוך כמובן...
תודה על המחמאה, צביה,
נעים לי לגלות ש - את חושבת ככה.
:-)
וכן, החיים מלאים בהפתעות לא צפויות.
קודם הוקסמת ושימחת אותי,
וכעת הוספת את ההערכה מצידך לכתיבתי,
ואת יודעת שממך היא חשובה לי ומרגשת אותי ביותר.
תודה רבה, יקירתי.
תודה, איילת.
גם את מקסימה.
אני לא יכול עכשיו לענות לך כי החתול שומר על החלב
ולמה התחמקת מלענות לשאלה השנייה שלי, עמיחי ?
?
מי זה "הם" ?
אתה מתכוון שאח"כ אתה/ם התגרשת/ם ?
אני בדיעה שגם אם התגרשתם, העיקר שחוויתם ואהבתם ובחרתם זה בזה לחתונה.
הדרך היא לב העניין.
אם נחשוש ונפחד כל הזמן ממה יהיה בעתיד, למשל מאיום הגירושין ,
- אז לא נעשה כלום, בטח שלא נתאהב ונתחתן.
בא לך לשתף ולפרט קצת יותר למה התכוונת כשכתבת על "הטעות הדומה" שעשית ?
כי אני לא חושבת שעשיתי טעות בכלל..
אני שמחה שאתה כאן איתי בבלוג.
כיף שחזרת אחרי הפעם הראשונה שלנו בפוסט הקודם,
ועוד במיוחד אחרי השגיאה הצורמת שלי (ובמביכה !) עם פול מקרטני.
איילת השחר,
תודה על הביקור ועל הענקת הכוכב הראשון.
שמחה שנהנית והערכת את התוכן כמומלץ.
:-)))
תגובה אופיינית לך.
אני לא מופתעת שזוהי השקפתך ופרשנותך..
:-)))
שמע אלון, לא יודעת.
הכל טוב ויפה שאתה מעניק כאן פרשנות סמלית לסיפור,
אולם הגורל רצה שהוא ישכח לנעול,
וככה התאפשר לי "להתפרץ לדלת פתוחה" כאן, ממש מילולית, ואלה העובדות.
אילולא היתה הדלת לא היתה נעולה - בפועל הכל היה אחרת.
תודה
כוכב ירוק.
עכשיו...
הפטנט החדש בקפה הוא:
כאשר אתה רוצה לככב לחברים שלך בקפה...
זו התשובה שמתקבלת:
"לא ניתן לככב תוכן של אותו משתמש,
פעמיים ביממה".
למרות שכבר כמה ימים לא ביקרתי אצל החבר.
כוכב אדום ל"קפה".
כוכב ירוק מתקבל, לחברים כלליים בקפה.
אולי יש גם בזה איזו חכמה.
להזכירנו:
להביא את גלעד שליט,
לצלב האדום.
טוב, אני רואה שכבר נרדמת, אז אני משאיר פתק :)
מה זאת אומרת "כבר לא ככה"? היום את פורצת את הדלתות בבעיטה?!
לפי מה שקראתי בפוסט (זה חלק ראשון, נכון?) לא היית שקולה אלא הססנית וכל הדרך הלכת עם הלב. אז לא הבנתי מה שונה היום.
אגב, אין כוכבים. אז פארדון.
נכנסת למלכודת דבש ואת עוד טופחת על השכם שלך...:-)
אז שתדעי :
אם אתה רוצה להשיג מישהי,
תמיד תתחיל עם החברה שלה או עם המתחרה שלה...
ואהה..לא לשכוח את העיקר. תשאיר את הדלת פתוחה.
אבל העיקר שנהנית.
:-)))
שנון שלי,
בשבילך, (במיוחד בשבילך),
רונן, הדלת שלי תמיד פתוחה.
תודה, חבר.
העיקר שעמיחי ואת נותנים לי תחושה שאני לא בודדה פה.
נעים לדעת שיש עיניים קוראת פה איתי שבאות לארח לי חברה.
אני לא אוהבת להיות לבד בתוך הבלוג שלי.
כן, מאד חבל שהאומץ שלי בא לי רק לפעמים.
תודה שרונצ'וק.
הלו...אין לי כוכבים
תודה, עמיחי.
האמת שזה לא ממש ברור מהתגובה שלך,
אולם אני מניחה שאהבת את התוכן
(?)
(מקווה שאני לא משלה את עצמי)
מותר לבחורה לנחש..