כותרות TheMarker >
    ';

    אחת שלא תמיד יודעת

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    בועות אוויר

    6 תגובות   יום שלישי, 6/7/10, 22:37

    הפצפצים יכולים להיות כלפי חוץ או כלפי פנים, זה לא ממש משנה, הכי חשוב שהניילון מגן על הזכוכית.

     

    במיומנות היא מפוצצת בעזרת אצבעותיה אחד ועוד אחד ועוד אחד, תשאירי קצת גם לי, דנה מבקשת ממנה, היא מעבירה לה את פיסת הניילון, מחציתה בועות מפוצצות, ריקות, נטולות אוויר, קול הפצפוצים המתפוצצים מזכיר לה ארוחת עשר בצורת תפוז עסיסי, מלא בקבוקים כתומים, זעירים, נוטפים, מכתימים, מקשטים את חולצת הבוקר, כל תפוז נחתך עם הקליפה לארבעה רבעים, ארבעה ילדים צווחים, צוהלים בקולי קולות, מקפצים, מתרוצצים על הדשא הירוק, סמוך לעץ הפלפלון, היא שמחה שלא תצטרך לפתוח את הניילונים המפוצפצים ובכלל לתלות את התמונות על הקיר, היא תגיע לתערוכת היחיד שלה בגלריה בצפון הארץ כשהכול כבר יהיה מוכן, ממש כמו אורחת, בדרך כלל היא זו שתולה את העבודות ובסוף לא נשאר לה כוח ל"פתיחה", הפעם היא תקנה שמלה חדשה וזוג סנדלים תואמות, ברור שלא באותו הצבע של השמלה, ותגיע רעננה, כמו מלכה. הכול כבר מוכן, אפילו אורחים היא לא צריכה להזמין, כל חברי הישוב הגיעו לכבודה, היא לא יודעת למי להתייחס קודם, תודה תודה היא ממלמלת לכל עבר, חצי חיוך מבויש, קצת נבוכה, קצת רגילה, צנועה בעיקר, אולי היא מעדיפה להיראות צנועה, אולי זו לא בחירה, זה פשוט מראה שנולדים איתו, אולי הוא יגיע, מה היא תעשה אז, אולי לא, עדיף שלא, משהו פרובינציאלי באוויר, אבל כל כך אמיתי, אי אפשר להסתתר, אפילו לא מאחורי התספורת, השמלה והסנדלים החדשים.

     

    היא כבר עייפה, לוחצת עוד ידיים, מנשקת לחיים, מידי פעם מזהה את ההורים של בני הכיתה מהתיכון, הם מאד מתרגשים וגם היא, פתאום היא נזכרת שהכול התחיל במלחמה ובכלל, מאחורי כל הפריחה הורודה שמכסה את היצירות יש מלחמה, הרבה מלחמה, טוב היא כבר התרגלה, היא כמעט שכחה שיש שם מלחמה, זה לא שהיא בכלל מכירה משהו אחר, טוב היא אולי לא ילדת אר. פי .ג'י, (מקסימום מעריצה של פי ג'יי הארווי) אבל כן היא מכירה טוב את טרטור המסוקים, המקלטים, רעש התותחים, הנגמ"שים, פצצות התאורה, יש לה הרבה מלחמה בראש ועוד מלחמה, היא כבר לא מרגישה את המלחמה. עד שמגיע אבא של אורי, לוחץ את ידה ואומר שמעתי שאת בת מחזור של אורי, היא מנסה להגיד לו אורי, אורי, אורי היה גיבור, מלח הארץ, אבל הוא איש עצוב ועייף עונה לה, אורי כבר לא, כבר ארבע שנים עברו, הוא סופר את הזמן, ארבע שנים עברו מאז שהיא התחילה לעבוד על היצירות האלו, שעכשיו תלויות על הקירות, ארבע שנים, ארבע שנים חלפו מאז המלחמה ההיא.

     

    היא כבר עייפה, היא אפילו לא מסתכלת על הציורים שלה, היא מכירה אותם היטב ובכל מקרה יש עוד חודשיים, בהם תוכל לבקר מידי פעם בגלריה, היא זזה הצידה מנגבת את הדמעות, מקנחת את האף ויוצאת שוב לאנשים, מחייכת, מחייכת, מחייכת, כבר עייפה, אבל עוד אנשים זורמים, עוד קצת ועוד קצת, את כולם היא מכירה, כל אחד שייך לחלק אחר מחייה, ממש פיסת חיים שלמה, היא חייבת להישאר ולקבל אותם, היא אוהבת אותם, הם באו לכבודה, כבר חמש שעות היא עומדת במרכז הגלריה, מסבירה פנים לכל מבקר ומבקרת, כבר רעבה, אבל הם באו לכבודה, היא חייבת להישאר, אם זה היה בתל-אביב תוך שעתיים לא הייתה שם.

     

    הטרנזיט מגיע, היא אומרת לאישה שלום ומציינת שהפעם הם הגיעו ברכב יותר גדול, כן הקיבוץ קנה רכב חדש, האישה עונה לה, האיש מוריד את המסגרות ליד הבניין שלה, החבר עוזר להעלות אותם במעלית חזרה הביתה. זה נגמר, נגמר, נגמר.

     

    איך זה פתאום ככה פשוט נגמר, בלי שהייתה שם, בלי שנפרדה מהעבודות, בכל סוף שבוע התערוכה הייתה פתוחה והיא הרגישה שהיא שם, לפחות בראש שלה, בהרגשה, אבל לא בגוף, היא לא חזרה לשם, ובכל זאת כמו ידעה מה קורה שם בכל רגע ורגע, עכשיו היא מרגישה שלא נפרדה, היא לא נפרדה מהתערוכה שלה. היא יושבת על הספה הכתומה, לצד העבודות שחזרו לפני מספר דקות לדירתה בעיר, ריק ענק ממלא את הגוף, בועת עצב גדולה, הולכת ומתפשטת, ממלאה אט אט כל איבר ואיבר.

     

    היא לא יכלה לבקש יום חופש, הרי רק קיבלו אותה לעבודה וכבר לבקש חופש, זה נראה בעיניה מוגזם, יחשבו שהיא לא רצינית, האיש מועדת הדירות השאיר לה הודעות במזכירה האלקטרונית, אולי שלוש, בסוף ההורים שלה פינו את החדר עם החלון שמשקיף על הנוף, הנוף הירוק ירוק, כמו גן-עדן, הנוף עם התותחים, ההליקופטרים והגבול, היא מעולם לא נפרדה מהנוף, הנוף בו נולדה, העיקר שכל העבודות חזרו עטופות בניילון פצפצים, היא אפילו לא בדקה אם הבועות כלפי פנים או כלפי חוץ, הכי חשוב שהניילון מגן על הזכוכית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      צטט: מאיה חצילה 2010-07-08 14:02:27

      הצלחתי לככב!!! :)

       

      תודה מאיה,

      כיף שחזרו הכוכבים

      ובכלל האתר מתחיל לעבוד

      כמו שצריך.....

        8/7/10 14:02:
      הצלחתי לככב!!! :)

      צטט: מכאניקה הידראולית 2010-07-08 13:14:21

      בשמי ובשם החצילה.
      יפהפה.
      התרגשתי.

       

      תודה מכאניקה יקרה.

      בכל פעם שאני מצליחה לככב משהו,

      זה נראה לי כמו פלא.:)

      בשמי ובשם החצילה.
      יפהפה.
      התרגשתי.

      צטט: מאיה חצילה 2010-07-07 11:58:36

      מקסים! ניסיתי לככב, אך לא מצליחה.

       

      תודה מאיה יקרה,

      כן אי אפשר לככב כבר כמה ימים,

      אבל זו לא סיבה להפסיק לכתוב.:)

      שמחה על הביקור שלך.

        7/7/10 11:58:
      מקסים! ניסיתי לככב, אך לא מצליחה.

      פרופיל

      תגיות