ימים שקטים, צעדים קטנטנים. לא להזיז שום דבר. לעשות את המינומום ההכרחי. פשוט לעבור את התקופה הזאת.

מילים שנזרקות, ששניה אחרי שנאמרו נשכחות. רק אצלי הן מחלחלות פנימה לתוך סדקים שקיימים, ומתרחבים.

חוסר הבנות שמובילים לפיצוצים ואובדן קשרים. דברים שימים אחרים היו אולי מחליקים הלאה, אבל בימים כמו אלה הכל נכנס פנימה ושורף.

על פניו, הכל די שגרתי. הכל מסביב מתפקד, מתפקד טוב. אין שום דבר ממשי שיכולה להצביע עליו כגורם לרגישות הנוכחית.יש אפילו דברים שנבנים ומשתפרים.

לעומת הסיפורים שנתקלת בהם יום יום, הכל אצלי זניח, שולי.

אבל הגוף מאותת וגם התחושה שהחומות המגינות נעשו דקיקות מדי. סף הרגישות לאנשים הולך ויורד. סף הרגישות למה שאנשים אומרים עולה במקביל.

רוב היום על סף.

רוב הלילה בהיכון.

ימים שקטים...