קטע מתוך כתבה של אם שמגלה שילדיה מעדיפים להתכתב ביניהם במסנג'ר מאשר לשוחח בסלון: "אוף, אין מה לעשות", היא מתלוננת באינטונציית יולי-אוגוסט וקמה מהספה. "רגע, את הולכת למחשב? אז אני אלך למחשב בחדר שלי וככה נוכל לדבר במסנג'ר!" זורק לה אחיה והיא, משל הייתה האדומה השובבה של שומאכר, ממריאה בשניות מאפס למאה: "רעיון גאוני", היא מחמיאה לו, שלא כהרגלה וכבר שניהם בדרך לתפוס עמדות מול המסכים המרצדים.
(האם:) זינקתי באחת מעמדת המאזינה הדוממת, המתחבאת מאחורי כריכה רכה. "מה אתם הולכים לעשות?" "לדבר, אמא, במחשב". התנדבה בת הרבע לעשר לתרגם את דברי אחיה, מקפידה לעשות זאת באופן איטי ומודגש, כדי שמאותגרת פייסבוק כמוני תהיה מסוגלת להבין. "אתם הולכים לדבר במחשב? אבל אתם כבר מדברים. כאן. על הספה. בשביל מה מחשב?" "כי זה יותר כיף, אמא". תרמה היא את משנתה. "כי כשמקלידים זה יותר קל מאשר לדבר", הוסיף הוא את פילוסופיית הזן שלו והזכיר לי שגם את ענייני הכיתה, הוא וחבריו מתקתקים הכי טוב כשהם על המחשב. . ."
"הילדים של היום" הורים רבים מוצאים את עצמם בתחושה שהם "לא מבינים" וש"הילדים של היום" חיים בצורה שונה כל כך מ"הילדים של פעם" אפילו מהתקופה שההורים עצמם היו צעירים. . . גם שהורים רבים משתמשים באותם ערוצי המדיה, עדיין קיימת התחושה ש"בעידן המדיה", "הילדים של היום" מתייחסים למדיה בצורה שנה לחלוטין. מעניין לבדוק איך תופס "הדור הצעיר" את עצמו בתוך תרבות של מולטימדיה? עד כמה זה שונה מאיך שההורים רואים את הדברים, והאם אכן מדובר בפער תרבותי ודורי כה רחב? אולי אפילו כזה שלא ניתן לגשר עליו?
מחקר שפורסם ב-2009 בחן את הקשר של ילדים (גדולים בני 12-24) עם הטכנולוגיה בחמש מדינות שונות. בין הממצאים עלה שברשותם 8 מכשירים טכנולוגים בממוצע (נגן MP3, מחשב, טלוויזיה, די וי די, טלפון נייד, מערכת מוזיקה, מערכת משחקי מחשב ומצלמה) וגישה לעוד 4 אמצעים טכנולוגים בבית. הם מנהלים כ-5 פעולות שונות בזמן צפייה בטלוויזיה, ורובם מדליקים את המחשב ישר כשהם מגיעים הביתה. ילדים מצפים שהמדיה תספק עבורם: מידע על פי דרישה ("בשלוף"), נושאי שיחה עם החברים, דברים שאפשר יהיה לחלוק עם החברים ונגישות לדברים חדשים.
מה התפקיד שהטכנולוגיה מגלמת בחייהם של ילדים וצעירים? עבורם הטכנולוגיה וכל ערוצי המדיה שבחייהם אינם המטרה אלא כלי שמשרת אותם בעיקר בתקשורת עם החברים, בהאזנה למוזיקה ובפעילויות אחרות. למעשה ערוצי המדיה השונים מאפשרים לילדים למקסם את ההנאה שהם יכולים להפיק בכל פעילות. כך שהעיסוק המרכזי סביב הטכנולוגיה הוא התקשורת – עם החברים ובעדכון לגבי דברים חדשים (למרות זאת, גם בזמן הצפייה בטלוויזיה ובבילוי עם חברים הם עדין משתמשים בערוצי המדיה שלרשותם כדי לייצר עוד תקשורת). עם כל ערוצי המדיה סביבם, הטלוויזיה עדיין ממלאת את מרבית זמן המסך של הילדים, אך גם כאן הם מעדיפים צפייה משותפת מאשר לשבת מול המסך לבד.
החוקרת סוזן הרינג בדקה אף היא אם ילדים ובני נוער תופסים את עצמם כמו שעולם המבוגרים תופס אותם: כ"דור המדיה". היא בדקה, באמצעות ראיונות, ובדיקת תגובות והתקשרות של ילדים במדיה, איזה תפקיד זו מגלמת בחייהם. לטענתה ילדים לא רואים את המושג "טכנולוגיה" כמו מבוגרים: הם מתעסקים בעיקר בפעילות המתאפשרת באמצעות הטכנולוגיה. להם אין את הפרספקטיבה ההיסטורית כדי להשוות מה היה "לפני שהיה אינטרנט", לכן אין לכך ערך "אקזוטי" – למעשה עבורם מדובר בכלים בנאליים למדי.
מה שהיום נתפס כטכנולוגיה חדשה, בעיני הילד לא נתפס כטכנולוגיה בכלל אלא ככלי שימושי. עבור ילדים וצעירים "טכנולוגיה" היא הגרסה החדשה והמשודרגת של מכשיר יום יומי. ככלי, צעירים לא מתייחסים לטכנולוגיה כמשהו שיפתור את כל בעיותיהם. לטעמם, היא לא הופכת את העולם לטוב יותר (במיוחד ככל שאנו מלמדים את ילדינו להיזהר בשימוש בה), היא בעיקר הופכת את העולם ליעיל יותר. פחד אינו מרכיב ביחס לטכנולוגיה – מי שמכיר את דרכו בערוצי המדיה השונים יכול ללמוד חידושים ללא בעיה. יותר מכך, לטעמם הטכנולוגיה לא מעצבת אותם, הם מעצבים אותה.
האם הילדים של היום באמת שונים הילדים בעבר? כשהורים תוהים לגבי טיב הפעילות של ילדיהם כדאי לזכור שילדים וצעירים משתמשים בטכנולוגיה למטרות חברתיות: הודעות טקסט, אימיילים וצ'אטים משמשים אותם כמו שהטלפון הקווי שירת את הוריהם. הם משחקים עם השפה "ומקדדים" אותה כפי שילדים בעבור עשו כשהחליפו פתקים בשיעור. אם בעבר היו יומנים אישיים היום יש בלוגים. והעמוד הפרטי ברשת החברתית הוא הדרך להציג את עצמם מול אחרים ו"להיראות" – לעומת הוריהם שהתגנדרו לפני שיצאו לפעילויות החברתיות.
הרינג מציינת שכנגד הסטריאוטיפים, השימוש באמצעים טכנולוגים, זה לא בהכרח מה שמלהיב את הילדים – אלא שהערוצים שלרשותם מהווים בעיקר תחליף נגיש למשהו אחר שהם מעדיפים לעשות. היא מתייחסת למחקר בריטי שבחן את דפוסי ההתנהלות של בני 6-17 והשפעת המדיה על חייהם – כשחלק גדול מהצעירים ציינו שהם מעדיפים לצאת מהבית – להיות עם חברים או לראות סרט מאשר לשבת בבית ולצרוך עוד מדיה. רבים אף טענו שאין בסביבתם מספיק פעילויות מחוץ לבית. למעשה, בעידן שהורים מפחדים לתת לילדיהם להסתובב בחוץ ללא השגחה, סביבת המדיה הביתית התפתחה כפיצוי על סביבות לא נאותות מחוץ לבית. רשתות חברתיות מהוות מקום בילוי שכזה.
יש לזכור ש"דור המדיה" זה מושג שניתן לילדים על ידי מבוגרים. לכן, הצורה שבה ילדים תופסים את עצמם בתחום המדיה, אינו בהכרח תואם את איך שהמבוגרים רואים אותם.
מדוע בעצם לכתוב על איך שילדים וצעירים תופסים את עולם המדיה? לא בכדי לספק חומר לאנשי שיווק ותוכן המנסים לתפוס את תשומת לבו של הדור צעיר. . . דווקא מדובר במידע יעיל ושימושי עבור הורים: הרי תמיד יהיו פערי דורות, תמיד תהיה חוסר הבנה כל שהיא לגבי "למה הילדים בוחרים לעשות את הדברים דווקא ככה?". אך במקרה של המדיה והטכנולוגיה המציפה את עולמם יש לזכור כמה דברים: * להורים שמפחדים וחוששים מהטכנולוגיה, הבטוחים שהילד עוסק בדברים שהם בחיים לא יבינו – יש לזכור שמדובר בכלים שכוללים מסך וכפתורים, אך כאלה שעוזרים לילדים לתקשר עם אחרים כמו גם עם עולם עשיר של תכנים ומשחקים. * להורים הבקיאים בתחום המדיה אף הם (כנראה רוב הקוראים בקפה דה מרקר * ובכלל – כדאי לזכור שהילדים משתמשים במה שיש בבית כדי להעשיר את זמנם ולהתפתח. בעולם בו אנו מגבילים מאוד את חופש התנועה והאינטראקציה שלהם, הם מחפשים את הדרך לתקשר, לראות והיראות.
חשוב לשמור על תקשורת פתוחה עם הילד: הממצאים הללו בעיקר מחזקים את הצורך בתקשורת פתוחה עם הילד סביב נושא המדיה והטכנולוגיה. איפה שהורים עשויים לראות במחשב ובנייד ובמשחקי המחשב משהו חיצוני שנכנס לחיי הילד לא מזמן, הקטנים גדלים עם הכלים הללו, לכן אין להם אותה תחושת זרות. השיחה בנושא כללי בטיחות ושימוש נבון במדיה קריטית אף יותר בידיעה שהילדים מרגישים בנוח ובשליטה בזירה זו.
לכן, חשוב! חשוב! חשוב! לדבר איתם על פרטיות – על כך שלא מפיצים מידע אישי, על גבולות – לא נפגשים עם כל גורם זר שמציע חברות – גם לא חבר של חבר, על שפה והתנהגות הולמת – בריונות ברשת נפוצה וילדים רבים גם נתקלים בה אך גם מייצרים אותה, על פרסומות – לא מסכימים לשום הצעה בלי להתייעץ עם ההורים, ועל תכנים בעייתיים. פערי דורות בין הורים וילדים עשויים ללוות אותנו תמיד, אך במקביל יישאר גם תפקיד ההורה להגן על ילדיו.
* להלן כמה פוסטים קודמים שכתבתי בנושאים רלוונטיים (בחלק האחרון של רובם ניתן למצוא עצות שימושיות הקשורות בשימוש הילדים במדיה): מדברים עם הילדים על גלישה בטוחה ברשת , הטלפון הנייד הוא לא משחק ילדים , על ילדים, אלימות ובריונות ברשת , פרסומות מזון משפיעות על הילדים .
Questioning the Generational Divide: Technological Exoticism and Adult Constructions of Online Youth Identity |
) 