אתמול בערב לפני שהלכתי לישון דיברתי עם יואב בסקייפ שעה וחצי.

הסתכלתי עליו דרך המצלמה ופתאום הוא היה נראה לי כזה חמוד. השיחה הייתה מלאה בפלירטוטים ובחיבה. תוך כדי השיחה היה איזה דיבור על לישון כפיות והוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא. והאמת היא שממש רציתי. הפעם הקודמת בדירה שלו של-הכמה-דקות-כפיות השאירה אותי עם טעם של עוד. ונראה לי שגם אותו. אמרתי לו שהייתי באה בכיף אם לא היה את הקטע הזה של הללמוד יום אחרי. הייתה לו הבעת פנים של הפתעה. אבל לא הלכתי כי ידעתי מה יהיה.

אם הייתי באה, היינו חופרים אחד לשני עד 4 בבוקר והיו מתחילים לקרות דברים וכנראה שזה היה הורס לנו את כל היום, שזה בעייתי כי יש לנו מבחן מחר בבוקר שאף אחד לא יודע אליו כלום. אז לא הלכתי.

ואז אחרי כמה דקות הוא התקשר שוב ושאל אם אני רוצה לבוא. כנראה שגם הוא נשאר עם טעם של עוד מאז. 

התאפקתי ולא הלכתי. הרדמנו אחד את השני בשיחה והלכנו לישון איש איש בביתו.

הלכתי לישון בחשק כזה שהוא יהיה שם ויחבק אותי בלילה. נראה לי שגם הוא.

אני מרגישה שזה כל כך על הגבול להתפוצץ שפשוט בפעם הבאה שניפגש זה יקרה. הגבול כל כך דק..אם הייתי אצלו אתמול זה כבר היה קורה. זה כל כך קרוב, שאני מרגישה כאילו זה כבר קרה עוד לפני זה באמת התרחש.

אז מה עושים מכאן..?

מצד אחד, הדבר הזה קרה לי עם כל ידיד בערך שהיה לי עד עכשיו. תמיד יש לי את הבעיה הזאת עם ידידים. מה עם שוב זה רק מתח מיני ורק אני מפרשת את זה כמשהו מעבר?

מצד שני, הפעם זה מרגיש אמיתי. כי אני ממש מרגישה את זה גם ממנו.

ומצד שלישי, רביעי וחמישי- עוד בדיוק 4 ימים אנחנו מסיימים את המבחנים (תודה לאל) ואז נהיה קצת בחופש אז יהיה לנו זמן לבדוק מה זה הדבר הזה. אבל...יש את הקטע הזה שהוא טס שגם לא משאיר כל כך זמן.

איזה פחד. משהו פה ממש מרגיש לי אמיתי.

פחד אלוהים. אני כבר מכירה את עצמי מספיק טוב הפעם בשביל לדעת וזה עניין של בערך שבוע שבועיים עד שזה יתפוצץ. ואני כבר לא יודעת ממה אני מפחדת יותר עכשיו, מזה שזה יתפוצץ בצורת קשר רציני או בצורה של כלום..

יש משהו בהרגשה הזאת של השנייה לפני הפיצוץ, שהיא מדהימה. מן אי וודאות כשמרגישים שזה כבר הולך לקרות. ומצד שני חוסר סבלנות לדעת כבר איך זה יהיה ומה יהיה.

אז עכשיו, אני בדיוק בנקודה הזאת, של השנייה שלפני. עם חיוך על הפנים אבל לא רגועה בכלל.

ועם המחשבה הזאת, אני חייבת לחזור ללמוד למבחן הזה מחר שאני לא יודעת אליו כלום.

חייבת להתאפק רק עוד 4 ימים שזה לא יקרה בזמן המבחנים. 

אמנם נשמע כמו שטויות, אבל דווקא במבחנים כל שעה עוברת כמו נצח ו-4 ימים זה נצח כפול 4 כפול 24, שזה מלא.

בכל מקרה, אני אשוב ללימודים כי אין לי ממש ברירה...

המשך יבוא וכנראה שממש בקרוב

יום טוב לכולם