״אין לי לאן ללכת לשתות כוס תה אז אני באה לפה. אני מרגישה פה בבית. אני מרגישה רוגע.״
״ אני שמח שאת מרגישה כך. אני עובד כאן בעבודה זמנית.״ ענה המלצר בהבעת הקשבה.
״רוצה איזשהו רוטב לסלט, ויניגרט, אלף האיים, שמן זית?״
״אני ממש מרגישה פה כמו בבית. נהנית לשבת פה. כך אני לא מרגישה לבד בין ארבע קירות. אני לבד בעולם אין לי משפחה. אני יושבת לשתות תה. אוכלת סנדביץ׳ חביתה עם סלט קצוץ ליד. מסתכלת בעוברים ושבים דרך החלון, נהנית מהמזגן ולא מרגישה לבד...״

המלצר פנה למטבח להביא את הרוטב שביקשה הקשישה.
הזקנה לעסה לאיטה את לחם השיפון מגלה אט אט את טעם החביתה שנחבא בין שתי פרוסות הכריך. חשבה לעצמה בעודה אוכלת ״חבל שאין לי נכד כזה חמוד כמו המלצר. הייתי מבלה איתו שבתות וחגים ומפנקת אותו במתנות לרוב. כמה אהבה יש לי לתת אך אין לי למי...״
״אפשר להוסיף מים חמים לקנקן התה בבקשה?״ ביקשה מהמלצר הנחמד אשר ביקש לפנות את הצלחת עם שארית הכריך.
״ עוד לא סיימתי, אני עוד אוכלת...״
העירה הקשישה ״סליחה, אין בעיה״ ענה המלצר החמוד במבוכה וסומק קל עלה בלחייו.
הזקנה המשיכה בארוחתה, מוזגת עוד מים מים חמים טריים מהקנקן לכוס, מסיטה מעט את מקל ההליכה שסטה לעברה. מתבוננת בצלחת ובוררת את המלפפונים מן הסלט. משתדלת לאכול וללעוס היטב על הצד החזק של הפלטה. כדי שלא תישבר או תיפול חלילה באמצע האכילה.
המלצר עקב אחרי תנועות לעיסתה של הקשישה מקפיד שלא תבחין בו מתבונן בה. משהו בהווייתה משך אותו אליה במין קסם של אהבה לא מוסברת. הוריו היו גרושים מגיל צעיר. בעצם אין לו שום זיכרון ילדות של משפחה נורמלית של זוג נשוי וסבא וסבתא. שני הסבים והסבתות של הוריו ניספו בשואה ומעולם לא זכה לסבתא מחבקת ומפנקת. תמיד ליבו מצבט מקנאה על סיפוריהם של חבריו לכיתה ולצבא על האוכל שנהגו לאכול אצל סבתא...
הזקנה שבדיוק ישבה לאכול בבית הקפה בו עבד כעבודה מועדפת לאחר שחרורו מהצבא עוררה בו את בכמיהה לסבתא משלו. הוא ממש התאפק שלא לגשת אליה מאחור ולחבק אותה באהבה רבה. היה לו דחף לעזור לה לקום מהכיסא ולטייל עימה ברחובות העיר כשזרועותיו שלובות באלו שלה. תומך בה בעזרת זרועותיו המסוקסות וגופו החסון. רוצה לאמר לה אני פה לצידך כמו גזע עץ ששורשיו עמוק עמוק באדמה. שורשים שמבחינתו היו אודים עשנים זכר לאבותיו שניספו בשואה.
הוא היה צמא לחום של משפחה, לבית של סבתא שאפשר לבוא ולשתות צלחת מרק בחורף. או אולי עוגת קייץ קרה עם ג'לי ומשמשים.
הקשישה סימנה לו שייגש לשולחנה "אני סיימתי בחור צעיר, התוכל לפנות לי את השולחן ולהציע לי קינוח מרענן כמו עוגת משמשים עם ג'לי?" הבעת התדהמה על פני המלצר ניכרה עליו וכאילו קראה הקשישה את מחשבותיו
"ודאי יש לנו פאי משמשים עם קציפת לימון ושכבת ג'לטין בטעם משמש, התרצי שאביא לך?" הציע לה ברוב נימוס מנסה להתגבר על מבוכתו הרבה...
"כן בחור צעיר, מאוד הייתי רוצה את הפאי שאתה מציע לי, אנא הבא לי אותו לשולחן, אני מאוד רוצה לטעןם ממנו ובבקשה הבא שתי מנות אני רוצה להזמין גם אותך שתאכל יחד איתי..." המלצר היה נבוך בתחילה אך נענה להצעת הקשישה וחשב בראשו "זו כמו משאלה שהתגשמה" הוא ניגש למטבח לבצע את ההזמנה "שתי מנות פאי משמשים בקציפת לימון" ופיו כבר הזיל ריר מהמחשבה של מגע הקציפה בקצה לשונו.
המנות הוגשו ברוב הדר על דלפק ההגשה והוא ברוב טקס על מגש זהב הגישם לשולחן הקשישה וכמובן התיישב לסעוד עימה את הקינוח היוקרתי. "בבקשה הנה פאי משמשים בקציפת לימון, שתי מנות אחת לך וגם לי ותודה לך..." אמר במבוכה קלה והתיישב לשולחן לסעוד את הקינוח המרהיב שקושט בתלתל של קליפת תפוז.
הקשישה נטלה את הכפית הארוכה ונגעה קלות בקציפת הלימון המתקתקה הגישה אותה לפיה והמהמה קלות "או לה דולצ'ה ויטה, כמה טעים עושה את החיים מתוקים" המלצר חייך קלות בבישנות ואף הוא טעם מהקציפה "אכן מלאכת גאון הקציפה המתקתקה, הטעם גן עדן" אמר בחיוך "את יודעת אני מעולם לא טעמתי קינוחים כמו אלה, למרות שאני כבר עובד כאן כמה חודשים" הקשישה הביטה בו בהשתוממות "חבל, אני מוכנה להזמין אותך אליי כל שישי בערב שתוכל לאכול ממאפים פרי ידי להתפאר. אני נצר למשפחת קונדיטורים בהונגריה ואני מתגאה בדובוש ההונגרי שאני אופה כמו גם עוגת הז'רבו המפורסמת שלי" אם תבוא אלי לארוחת שישי שנינו לא נהייה לבד והחיים יהיו לשנינו מתוקים יותר. מה דעתך?" המלצר פער עיניו בהפתעה "מה באמת את מתכוונת לכך? אני מאז שעליתי לבד לארץ אני בלי משפחה, אני אשמח לבוא אלייך בשישי  בערב." הקשישה מחתה דמעה של התרגשות מעינה " אתה תהייה לי כמו נכד שמעולם לא היה לי" אמרה בהתרגשות.
"יש משהו שאני צריך לספר לך..." הבעת מתח עלתה על פניו "כן, דבר אלי אתה לי כמו נכד" המלצר השפילמבט והמשיך "אני חייב לספר לך שיש לי את נגיף האייג' אייוי בדמי. אני קיבלתי אותו מתוך קיום יחסי מין לא מוגנים עם בחור ששכבתי איתו כשהגעתי לארץ, אני גם מתמודד יפה עם המצב הבריאותי עובד והכל אבל את חייבת לדעת שאין כל סכנה בלהידבק בנגיף אלא רק תוך קיום יחסי מין לא מוגנים ומעבר דרך מחזור הדם. הנגיף לא עובר ברוק ולא באויר, אבל רוב האנשים נרתעים מלהתיידד עם נשא אייג'אייוי או לבקר בביתו או להזמינו אליהם הבייתה" הזקנה נראתה קצת עצובה אבל המשיכה "תראה, אני מקבלת אותך כמו נכד, אין לי בעייה עם הנגיף האייג'אייוי אתה יותר ממוזמן לבוא אלי הבייתה מתי שתרצה. אני לבד אתה לבד אנחנו נהייה משפחה אחד לשני. אני רק מאחלת שתשמור על בריאותך ושתמצא אהבה אמיתית. מי שיחייה איתך יהיה אדם מאושר. אתה אדם מקקסים עם נשמה של זהב" המלצר קם מכיסאו ניגש מאחורי הקשישה וחיבק אותה באהבה רבה מתקשה לעצור את הדמעות שזלגו במורד לחייו "או תודה תודה מצאתי לי סבתא ומשפחה, בואי אלווה אותך הבייתה" "כן אבל לא לפני שתגיש לי את החשבון גבר צעיר" חייכה הקשישה מבעד לדמעות...