כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מונטיים

    כדור שינה

    36 תגובות   יום שבת, 6/10/07, 22:47

    חזרת לחפור את הבית שלך. החלוד. מעוצב גרגירי חושך דמום.  והקירות הלבנים שלך שרים לך עצב אימתני. יש קירות מדברים. הם כולם גרים אצלך בתוך בית מלא צללים. צללי ההלם שלך.

     

     

    כמו מסך לבן תלוי מול אישונייך. מרצד מולך תמונות של מלחמה. זו שנגמרה. זו שמתחילה כל פעם מההתחלה. כבמשחק כדורגל. הכר הירוק מונח על ראשך. כומתה שפעם נטעה גאווה. והיום. היום היא סמל כלימה. כלימת איוולים שאינם מחרישים.

    ואתה לא היית שחקן ראשי. היית אחד בתוך כולם. אחד מקבוצה. קבוצה בתוך ליגה של פשעים. אלו שאינם נגמרים. אלו שחרוטים על מיליוני מצבות גלמודות. הם זרקו אותך אל מקום בו עשבים אינם שותים. אינם שתויים. עליהם מנצחים ארזים שוטים. תבין. עשית הכל. כל שביכולתך.

    נקטפת. הם קטפו אותך. ארורים שכמותם. אתה רק חושב שאתה חי. סופר עד עשר בנפשך. מלקה את כל אותן מכות מדבריות. אולי תצליח למות בדרך. כחלל בין חברים. נקטפת ואתה לא מבין איך אתה עדיין נושם.

    והעצבות היא כדור הפליטה האחרון מנשק שאין בו מאום. רק ריקנות. כשזה פוגע זה יורה אותך לרסיסים קטנים. מפרק את נשמתך  לכדוריות אדומות ולבנות. עומדות מולך כבשר תותחים. ואתה לא יכול לשמוע יותר את קולות המטווח הניצחי. אז אתה מתכדדר, בולע את עצמך ונרדם אל שינה עמוקה.

    וזה כואב כשאתה לא מצליח להתעורר.

    לו רק היית עושה לי מקום.. לשחזר בך חיים.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/10/07 16:44:
      כואב ונוגע
        8/10/07 06:40:
      עצוב
        8/10/07 01:50:

      מאז הפעם הראשונה שקראתי אותך

      אני יודע מה יאשיר אותי...

      יאשיר אותי לראות אותך צוחקת .

      לקרוא אותך שמחה.

      לראות אותך רוקדת

      לא חושבת על בריחה.

      מיישירה מבט אל החיים ומחייכת

      מושיטה יד לחברים ולא הולכת.

      מאי יהיה איתך מאי מה יהיה

      מתי אשמע כי טוב לך וטוב אחיה

      חיבוק הבטחתי ויבוא היום ואקיים

      אני מבטיח לך , לא , לא מאיים.

       

      במקרי חירום:

      הבחור יכול לפנות לאלרון דרור בעל ניסיון רב בטיפול בפגועי נפש בניהם הלם קרב http://elron.dror.co.il

       

      צאו.

       

        7/10/07 22:35:

      כבר עברו ימים ארוכים
      וילדי דועך למולי
      ענייו הכחולות האפירו
      חייכו דאה עם זכרונותיו
      מזה ימים רבים שהוא בוהה בי
      בזוית הפה נעה תזזית קלה
      פתאום פרצופו מתכווץ
      פתאום יש שם תנועה
      ואז שוב שתיקה
      בלילות הוא צורח ..
      ואני לא מעיזה להעיר
      רק נושמת שוב עמוק
      מכסה דמעה
      בשחר זה היכה בי
      חזק בבטן , כמו קרח בראותיי
      בני שלי , אהובי
      הוא לא חזר מהמלחמה ..

        7/10/07 21:22:

       

      צטט: mai7@ 2007-10-07 19:24:30

       

      צטט: apololove 2007-10-07 06:29:05

      "כמו מסך לבן תלוי מול אישונייך. מרצד מולך תמונות של מלחמה. זו שנגמרה. זו שמתחילה כל פעם מההתחלה. " -- ציטוט

       

       

      כל כך ייחודית ורבת עוצמה היא הכתיבה שלך,

      בכל פעם היא מפלסת לה דרכים עמוק יותר

      לתוכי...

      מאמין בך. מאמין בכוחך...

       

      וואו. הלוואי שהיית מאמינה כפי שכתבת.

      אני צריכה, להאמין כך.

      אני חושבת שאקרא את תגובתך קצת יותר.

      תודה על המילים שבאו להעניק כוח. תודה שאתה כאן. נפלא שכמוך !

       

      מתוך הלב פנימה

      נבעו המילים האלה, יקירתי

        7/10/07 20:50:

       

      צטט: mai7@ 2007-10-07 19:13:39

       

      צטט: sagiba 2007-10-06 22:59:10

      פעם, נראה כאילו זה היה מזמן, כתבת על מישהו שהוא הלום קרב.

      זה קשור? זה אותו אחד?

      עצוב.

      (וגם חבל שאי אפשר לדרג את אותו המשתמש פעמיים ב - 24 שעות)

       

      זה קשור. מ' נעדר. אבל הוא ישנו. בתוך הכאוס אל מול החיים של כולנו.

      הוא נעדר מציאות.. חי בתוך חלום מתמשך, מזייף תחושות בכבדות ומת כל הזמן מבפנים.

      ואני מבקשת שיעשה לי מקום - לא בטוחה שיכולה להתמודד עם זה, אבל כאן להכיל..

       

       

      התחושה שלי היא שאם מישהו יכול להכיל זאת את...

        7/10/07 19:41:

       

      צטט: אורית גפני 2007-10-07 19:32:15

      מאי - לא בפעם הראשונה שאת כותבת על הנושא הכאוב הזה...

      בוודאי שלא במקרה...

      הלם הקרב הוא סבל שאינו נגמר....

      אבל טוב שיש יד מושטת ומוכנה לעזרה...

       

      תודה לך מאי על מה שאת !

       

      קשה לי להסתפק בנכונות שלי.

      תודה לך על המילים שלך.

       

        7/10/07 19:39:

       

      צטט: מירב שובל 2007-10-07 19:27:27

      כ"כ עצוב, כ"כ חזק, כ"כ נוגע

       

      ...

      תודה.

       

        7/10/07 19:38:

       

      צטט: e-lanit 2007-10-07 18:57:10

       

       

      והם כולם עכשיו עסוקים בהדחקה. מנסים לשכוח. לא לזכור את המראות. את הכאב. את האבסורד. האי שפיות. הביטול המוחלט של האני. עובדים חזק. חופרים פנימה...

       

      ובעוד כמה שנים. חמש. אולי עשר. הכל יעלה בבת אחת. יתפרץ. יציף. יטביע...

      מדינה שלמה בהדחקה. כולם לא רואים בעיניים. מסתכלים מתוך עננים של ריחוק.

      של ניתוק. ומה יהיה על הילדים. והנשים. האנשים...

       

      ושוב מתמלאה ברגשותיך שלך. מבינה.

      כמה כוח להכיל.

      תודה בשמם.

      תודה.

       

      אילנית, יקרה שלי,

      זה כאן. זה לא עשר שנים מעכשיו. זה כאן. מתחת לאף. אין מספרים כתובים. אני מכירה רק צל אחד, אבל.. אני מבינה בשיכלי שיש שם עוד הרבה מאוד צללים של המלחמה הארורה, של המלחמות הארורות. וזה בועט בי. אולי כי זה קרוב וכה רחוק. אולי כי אני רוצה, זועקת, להציל אותו, להציל את כולם.. גם אם היה לי שרביט של קסם לא הייתי מצליחה. הם חבויים כולם בשתיקה כואבת ומרה. לצערי. וכן, לצערינו. חייב להיות לצער כולנו. הם המיטב שבנו !

       

        7/10/07 19:32:

       

      צטט: בן-גן 2007-10-07 17:14:14

      אבא חזר הלום קרב

      לחפור את הבית

      עוד מלחמה

      שיבה

      ואחת נוספת

      והקרבות, לא פסקו, נוספו

      בליגה של צודקים

       

      .

      כואב שלא מצליח

      לו היה עושה לו מקום.. לשחזר בי חיים

       

      ...

      תודה.

      נגעת עמוק.

       

        7/10/07 19:32:

      מאי - לא בפעם הראשונה שאת כותבת על הנושא הכאוב הזה...

      בוודאי שלא במקרה...

      הלם הקרב הוא סבל שאינו נגמר....

      אבל טוב שיש יד מושטת ומוכנה לעזרה...

       

      תודה לך מאי על מה שאת !

        7/10/07 19:31:

       

      צטט: אליה הדרורי 2007-10-07 13:14:57

       

      עצוב עצוב...

      חשבתי על זה גם אתמול,אבל בלי נגיעה אישית.

      מה אנחנו כבר לא נאורים ?

      עדיין לא ?

       

      נאורים ? מוארים ?

      פיסות של אשליה

      באנושות חשוכה

      חלשה

      בעלת מדליות וגביעים

      המעלים חלודה.

       

      הרשה לי ללגלג,

      בעצב.

       

        7/10/07 19:29:

       

      צטט: המיתולוגית 2007-10-07 11:52:12

       

      צטט: apololove 2007-10-07 06:29:05

      "כמו מסך לבן תלוי מול אישונייך. מרצד מולך תמונות של מלחמה. זו שנגמרה. זו שמתחילה כל פעם מההתחלה. " -- ציטוט

       

       

      כל כך ייחודית ורבת עוצמה היא הכתיבה שלך,

      בכל פעם היא מפלסת לה דרכים עמוק יותר

      לתוכי...

      מאמין בך. מאמין בכוחך...

      בִּשביל

      ו-

      בַּשביל

      של התגובות האלה

      אני מחכה באורך רוח - -

      כמימדיה של הרוח הנכתבת במילים שאלייך

      כי

      מימדיה של הרוח הנכתב במילותייך -

      היא אינזמן אינסוף,

      רק להביט, לקרוא

      ולדמום...דממת דמע ודמי .

      קיסרית המילה...

       

      ואיך את מהלכת בתוך הלב שלי

      פוסעת בעדינות על עקבים שקופים

      שלא ללחוץ על פיסות היוצרות דמעות

      ועדינות שכזאת

      וזו קדושתך שמעירה מליחות זכה

      בעבור ביקור של רוח האלוהים

      בין המילים, בתוך הלב, אל עומק הנשמה

       

        7/10/07 19:27:

      כ"כ עצוב, כ"כ חזק, כ"כ נוגע

        7/10/07 19:26:

       

      צטט: shir _y 2007-10-07 06:53:11

      והעצבות היא כדור הפליטה האחרון מנשק שאין בו מאום. רק ריקנות

      חזק מאוד הפוסט הזה. מאוד חזק, ועצוב וקשה ונוגע כמו שרק את יודעת. כתבת כרגיל, פשוט מדהים.

       

      אשוב עם כוכב.

       

       

       ועצוב וקשה ונוגע כמו שרק את יודעת.

      כמו שהחיים יודעים.

       

       

        7/10/07 19:24:

       

      צטט: rom-w 2007-10-07 06:38:03

      וזה כואב כשאתה לא מצליח להתעורר.

      לו רק היית עושה לי מקום.. לשחזר בך חיים.

       

      לו רק..

        7/10/07 19:24:

       

      צטט: apololove 2007-10-07 06:29:05

      "כמו מסך לבן תלוי מול אישונייך. מרצד מולך תמונות של מלחמה. זו שנגמרה. זו שמתחילה כל פעם מההתחלה. " -- ציטוט

       

       

      כל כך ייחודית ורבת עוצמה היא הכתיבה שלך,

      בכל פעם היא מפלסת לה דרכים עמוק יותר

      לתוכי...

      מאמין בך. מאמין בכוחך...

       

      וואו. הלוואי שהיית מאמינה כפי שכתבת.

      אני צריכה, להאמין כך.

      אני חושבת שאקרא את תגובתך קצת יותר.

      תודה על המילים שבאו להעניק כוח. תודה שאתה כאן. נפלא שכמוך !

       

        7/10/07 19:22:

       

      צטט: lilachmam 2007-10-06 23:36:51

      היי מאי,

       

      המראות הקולות שלא מרפים .

      כדור שינה שימחוק את הכל ואפילו ללילה אחד עם שינה רגועה.

      מקווה שהצלחת להקל עליו ולו במעט .

      עוטף,כואב וכרגיל מקסים.

       

      שיהיה לך שבוע מקסים,

       

       

      מנסה להקל. זה לא קל.

      שבוע מקסים, לילך.

       

        7/10/07 19:21:

       

      צטט: קסם... 2007-10-06 23:21:49

      כואב הכאב..

      משכיח מילים....

      הולם הכאב...

      כמו כיתת יורים

       

      מדהימות המילים שלך.

      חוצבות.

        7/10/07 19:20:

       

      צטט: ווינטרגרין 2007-10-06 23:03:26

      חזק.

       

      גם הוא.

      מוכרח.

        7/10/07 19:19:

       

      צטט: crazy_lawyer 2007-10-06 23:03:45

      שיחזור. אמן.

       

      אמן.

        7/10/07 19:16:

       

      צטט: levana feldman 2007-10-06 23:01:41

      מאי יקרה,

      מקווה שתצליחי להעיר אותו...

      להכניס בו חיים...

      נוגע ללב!

       

      תפילה חרישית שעוטפת את התפילה והתקווה שלי..

      אהיה יהירה אם אומר שאני יודעת מה עושים.

      אין לי מושג. יש לי רק מושג זעיר - לעשות כל שביכולתי,

      לקוות שהמעט יעניק לו כוחות להמשך.. אני גם לא יכולה לבד- הוא חייב לעזור לי.

      וכן, הוא גם בטיפול..מסובך.

      ותודה לבנה.

       

        7/10/07 19:13:

       

      צטט: sagiba 2007-10-06 22:59:10

      פעם, נראה כאילו זה היה מזמן, כתבת על מישהו שהוא הלום קרב.

      זה קשור? זה אותו אחד?

      עצוב.

      (וגם חבל שאי אפשר לדרג את אותו המשתמש פעמיים ב - 24 שעות)

       

      זה קשור. מ' נעדר. אבל הוא ישנו. בתוך הכאוס אל מול החיים של כולנו.

      הוא נעדר מציאות.. חי בתוך חלום מתמשך, מזייף תחושות בכבדות ומת כל הזמן מבפנים.

      ואני מבקשת שיעשה לי מקום - לא בטוחה שיכולה להתמודד עם זה, אבל כאן להכיל..

       

        7/10/07 18:57:

       

       

      והם כולם עכשיו עסוקים בהדחקה. מנסים לשכוח. לא לזכור את המראות. את הכאב. את האבסורד. האי שפיות. הביטול המוחלט של האני. עובדים חזק. חופרים פנימה...

       

      ובעוד כמה שנים. חמש. אולי עשר. הכל יעלה בבת אחת. יתפרץ. יציף. יטביע...

      מדינה שלמה בהדחקה. כולם לא רואים בעיניים. מסתכלים מתוך עננים של ריחוק.

      של ניתוק. ומה יהיה על הילדים. והנשים. האנשים...

       

      ושוב מתמלאה ברגשותיך שלך. מבינה.

      כמה כוח להכיל.

      תודה בשמם.

      תודה.

        7/10/07 17:14:

      אבא חזר הלום קרב

      לחפור את הבית

      עוד מלחמה

      שיבה

      ואחת נוספת

      והקרבות, לא פסקו, נוספו

      בליגה של צודקים

       

      .

      כואב שלא מצליח

      לו היה עושה לו מקום.. לשחזר בי חיים

        7/10/07 13:14:

       

      עצוב עצוב...

      חשבתי על זה גם אתמול,אבל בלי נגיעה אישית.

      מה אנחנו כבר לא נאורים ?

      עדיין לא ?

       

        7/10/07 11:52:

       

      צטט: apololove 2007-10-07 06:29:05

      "כמו מסך לבן תלוי מול אישונייך. מרצד מולך תמונות של מלחמה. זו שנגמרה. זו שמתחילה כל פעם מההתחלה. " -- ציטוט

       

       

      כל כך ייחודית ורבת עוצמה היא הכתיבה שלך,

      בכל פעם היא מפלסת לה דרכים עמוק יותר

      לתוכי...

      מאמין בך. מאמין בכוחך...

      בִּשביל

      ו-

      בַּשביל

      של התגובות האלה

      אני מחכה באורך רוח - -

      כמימדיה של הרוח הנכתבת במילים שאלייך

      כי

      מימדיה של הרוח הנכתב במילותייך -

      היא אינזמן אינסוף,

      רק להביט, לקרוא

      ולדמום...דממת דמע ודמי .

      קיסרית המילה...

        7/10/07 06:53:

      והעצבות היא כדור הפליטה האחרון מנשק שאין בו מאום. רק ריקנות

      חזק מאוד הפוסט הזה. מאוד חזק, ועצוב וקשה ונוגע כמו שרק את יודעת. כתבת כרגיל, פשוט מדהים.

       

      אשוב עם כוכב.

       

       

        7/10/07 06:38:

      וזה כואב כשאתה לא מצליח להתעורר.

      לו רק היית עושה לי מקום.. לשחזר בך חיים.

        7/10/07 06:29:

      "כמו מסך לבן תלוי מול אישונייך. מרצד מולך תמונות של מלחמה. זו שנגמרה. זו שמתחילה כל פעם מההתחלה. " -- ציטוט

       

       

      כל כך ייחודית ורבת עוצמה היא הכתיבה שלך,

      בכל פעם היא מפלסת לה דרכים עמוק יותר

      לתוכי...

      מאמין בך. מאמין בכוחך...

        6/10/07 23:36:

      היי מאי,

       

      המראות הקולות שלא מרפים .

      כדור שינה שימחוק את הכל ואפילו ללילה אחד עם שינה רגועה.

      מקווה שהצלחת להקל עליו ולו במעט .

      עוטף,כואב וכרגיל מקסים.

       

      שיהיה לך שבוע מקסים,

       

        6/10/07 23:21:

      כואב הכאב..

      משכיח מילים....

      הולם הכאב...

      כמו כיתת יורים

        6/10/07 23:03:
      שיחזור. אמן.
        6/10/07 23:03:
      חזק.
        6/10/07 23:01:

      מאי יקרה,

      מקווה שתצליחי להעיר אותו...

      להכניס בו חיים...

      נוגע ללב!

        6/10/07 22:59:

      פעם, נראה כאילו זה היה מזמן, כתבת על מישהו שהוא הלום קרב.

      זה קשור? זה אותו אחד?

      עצוב.

      (וגם חבל שאי אפשר לדרג את אותו המשתמש פעמיים ב - 24 שעות)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      mai7@
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין