לפני כשבועיים אבא שלי ראה במקרה מודעה שרונית גוליק נפטרה. רונית ציירת ומאיירת ועליזה וחייכנית וחברה נפטרה ממה שמכנים מחלה קשה. ביום שזה קרה לא הצלחתי לעכל את זה. אני ורונית מכירות מבית ספר יסודי ובמהלך החיים השקנו כל הזמן זו לזו בבית ספר, בצבא, ואח"כ, קצת מיד המקרה וקצת עם עזרה. זה לא נראה סביר וגם עכשיו זה לא נתפס.

היום כששוטטתי בקפה הגעתי לדף של רונית היא חייכה אלי מהמסך את החיוך העליז, הרגוע והלבבי שלה, כאילו היא אומרת: היי, הכל בסדר, אני פה רק קצת יותר למעלה...

לא ממש לזכרה של רונית אני מוסיפה שיר יפה שכבר מזמן רציתי להביא אותו. זה שיר מתוק חמוץ אבל אופטימי שנקרא "אתה שוב אלי" של מורן טלמור