כבר למדתי לצעוד עם בדידותי

אנחנו עושות חיים משוגעים

אני כל כך מלאה בעצמי

עד שאיני חשה בחסרונם של אחרים.

אבל עכשיו פתאום משום מקום

מגיעה תחושה זרה

פתאום חשה צורך בחיבוק

והיא מאבדת יציבותה

היא מושכת בציצית בגדיי בתחינה

שלא אעזוב ואלך,

עושה עמידת ידיים ומחייכת חיוך מצוקה

שאשתכנע שרק איתה זה כיף...

היד מתחילה להזיע לי והיא כמעט ונתלשת

או בדידותי האהובה מדוע את כה מכווצת?