תִּשְׁנִי בְּשֶׁקֶט, הֶהָרִים עוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם תִּשְׁנִי בְּשֶׁקֶט, הֶהָרִים עוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם. שִׁירָתֵךְ מֻנַּחַת. מוּזָר נִשְׁמָתִי, אֵיך מִלִּים כָּאֵלֶה מַדְמִיעוֹת אוֹתָךְ. יָכוֹלְתִי לִטְעוֹת שֶׁיֵּשׁ סֶנְטִימֶנְט פִּתְאוֹמִי.
בְּשֶׁקֶט שָׁאוּל מִשִּׁירֵךְ הֶאַחֵר שוּבִי לְשַחֵר אֶת קוֹלֵךְ הַיָּשָׁן קוֹלֵךְ נִיחָר מֵעָשָׁן, מִקְּשִׁיחוּת נִרְכֶּשֶׁת בְּדִין, טוֹטָפוֹת עַל מִצְחֵךְ שְׂעָרֵךְ הַקָּצוּץ מַבַּטֵךְ.
הֶהָרִים לְצִדֵּךְ, וְאָז שְׁבִיל, בְּצִדֵּךְ הַשֵּׁנִי הַתְּהוֹם. גַּם תְּהוֹם הִיא הַר לָעוֹמֶדֶת תַּחְתֵיהָ בְּחִיל. רוֹקֶמֶת הַדֶּרֶךְ צְבָעִים. פֶּרַח? יָבוֹא פַּרְפָּר בֵּן יוֹמוֹ? שִׁיר יְלָדִים נִשְׁזָר בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת, הַזְּמָנִית. אֱמֶת מִלֵּב אַחֵר, לְמַה אַתְּ כָּאן לְהִזָּכֵר?
עוֹמְדִים הֶהָרִים. כְּשֶׁאַתְּ מוּלָם הֵם חוֹמָה שׁוֹמֶרֶת וְסוֹגֶרֶת. אֵין לְאָן לָלֶכֶת אֶלָּא לַקִּיר. מִתְקַהֵלֶת בִּפְרֻדּוֹתַיִּךְ, מְדַלֵּלֶת אֶת הַצְּפִיפוּת עַד אֲוִיר דָנִידִין אוֹ הָארִי בִּגְלִימַת נִסְתָּרִים הָיוּ מַכִּירִים בָּךְ. יְחֵפָה וְחַפָּה מִמִּדְרָךְ, שְׁקוּפָה וְנִרְעֶדֶת כִּכְנַף שַׁפִּירִית, מִתְלַוָּה אֶל צִלֵּךְ וְהִנֵּה הוּא גָּדֵל וְהוֹלֵךְ. הֶהָרִים נִפְעָרִים
בִּמְקוֹמָם פֶּתַח, סַף מְעָרָה. אַתְּ מַעֲרָה אֶל תּוֹכֵךְ מַיִּם רַבִּים. לָרִיק. הֶבֶל גּוּפֵךְ אֵד אָדוֹם. קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ מְהַדְהֵד בָּאֵש הֶבֶל בּוֹעֵר וְאֵינֶנוּ אֻכָּל וּלְאָן אוֹלִיךְ אֶת הַיֵּשׁ. כָּל הַטֻּמְּאָה הַזֹּאת, אֵין בִּי מְתֹם. מַנְגִינַת הָעֶרֶב בַּעֲדִינוּת מְפַלֶּסֶת מְסִלָּה. מַנְגִינָה תְּפִלָּה.
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 7 ביולי 2010 |