כשנקודת הסוף ונקודת ההתחלה יפגשו.

ותחלחל בי ההבנה שכל התשובות היו ידועות לי מראש. שבמו ידיי הולכתי את עצמי במדבר של שאלות 10 שנים,

רק כדי לחזור אל אותן התובנות הידועות.

ואולי, ההליכה המתישה הזאת נועדה בכלל כדי לגרום לי להשלים עם מה שסירבתי לקבל?

האם כל הסיפור שלנו באמת מוכתב מראש??

האם הגורל שלנו הוא רק הדרך שאנו עוברים עד שאנחנו מקבלים את שנועדנו לקבל?

ולמה לא הייתי חכמה מספיק בשביל להבין את זה קודם?

ואולי, זה נכון בכלל רק לגבי עניינים הקשורים בלב?

אולי, רק שם, איננו יכולים באמת לשקר?

וכל הדרכים מובילות לאותה נקודה.

פעם, חשבתי, שגם בעניין זה נזקפת לנו זכות הבחירה. האומנם?

הסיפור טרם נגמר.

נקודת ההתחלה והסוף עוד לא נפגשו.

אבל, בימים האחרונים, אני מרגישה שזה קרוב מתמיד.

אני רק צריכה לוותר על כוח ההתנגדות העיקש שמנע ממני שנים לראות את מה שהיה כל כך ברור.

ואולי זה פחד.