לעמוד על הרחבה...

לחוש את הקצב,

זה מתחיל באוזניים ולאט לאט מתפשט, העיניים נעצמות.

המודעות למה שקורה מאירה ומעבירה את הריכוז ותשומת הלב לכפות הרגלים.

יחפות, במגע עם רצפת העץ.

חשה את הכל, האבק שעל הרצפה, הדופק של הבס והתופים מתחת לסוליה,

דופק, עולה, מתפשט.

כפות הרגלים מתחילות לנוע, לאט לאט.

מגששות ומרגישות את הקצב, נושמות איתו.

הפעימה עולה במעלה הרגלים, כל חלק מגיב לזרימה שעולה,

הקצב כבר עוטף את הבטן החזה והכתפיים,

להיות בו, לחוש אותו, לטעום אותו, להכיל אותו.

לאבד את החלק החושב ולהיות תנועה פשוט לנוע,

לאבד מודעות סביבתית להיות בפנים, להיות גוף, נפש, קצב..

אהההה כמה זה טוב.

שמה לב לחיוך שמתפשט ונמרח על השפתיים,

משם לכל הפנים וכאילו משמש מפתח לפתיחת הלב,

הלב נפתח גם הוא בחיוך,

הקצב מתגבר,הגוף נענה, החיוך מתפשט עכשיו לכל האברים.

כל תא בגוף מחייך ומתאהב בתא שעל ידו,

אט אט פושטת תחושת אהבה בכל הישות,

מתאהבת בקצב, במוזיקה שברקע במוזיקה שבתוכי,

מתאהבת בתגובת הגוף

בהרגשת הקלילות שבו הוא נע, קופץ, מסתחרר,

תחושת עונג מתפשטת... תענוג.