פילסתי את דרכי בין האנשים, מגביה קצת את מצלמתי כדי שלא תנזק.

מנסה למצוא תצפית צילומית טובה בקידמת הבימה.

הדמות שניצבה לפני, באיפור מתכתי כבד, ללא תנועה, ספק אנושית ספק פסל.

בדמות אישה אפריקאית אוחזת בתינוקה, הנאותה לשנות את צורת עמידתה או ישיבתה

רק לאחר שמישהו מהקהל, זורק מטבע לקערת הכסף.

בעמדה הסמוכה, תלויה בין שמיים וארץ, נערת גומי על חישוק מתכת.

לאור הזרקורים, מפליאה בגמישותה. שולטת על שיווי משקלה במקצועיות מדהימה.

והנה דמות נוספת, מפוסלת כשעון הקוקיה.

 בהמשך, קבוצת אנשים הלבושים בסגנון תיאטרלי,

עומדים ללא נוע, מציגים סיטואציה מתוך הצגת תיאטרון.

גם הם מחלצים עצמותיהם ומשנים עמדות, לאחר הטלת המטבע.

כך ניתן להמשיך להלך ולהתרשם משפע הרעיונות הפיסוליים.

חלקם מתארים חפצים דוממים, חלקם דמויות אנושיות וחלקם מצבים חברתיים מוכרים.

הססגוניות של הפסטיבל הזה והמקצועיות של הפנטומימאים, תרמו למבקרים את ההנאה הצרופה

ואת החוויה התרבותית הבלתי רגילה.