סקאלי, את אדם נדיר... אין עוד אחד/ת כמוך ! אינך זקוקה באמת לאף אחת שתמשוך אותך החוצה מתוכך. ראי את הדברים היפים שסביבך, וחושי אותם בפנים. תני קריצה לשמש למרות שהיא שורפת, הניחי לחיוך להתפשט על פניך. כי הדבר הזה שמכנים אותו דיכאון, לא באמת שייך לך, ואת לא באמת צריכה אותו, והנה כשככה מרגישים, ונושמים בכייף, אוהבים ומודים למה שיש, היא מופיעה לפתע מעבר לפינה, כל שנה, כל חודש, כל שבוע, כי את נהיית מקור של שמחה ואור, והיא נמשכת אליך ללא שהיא או את מבחינות בכך, וגם היא, וגם היא, יהיה טוב אם תרצי, אוהב אותך ! דויד
דויד יקר שלי,
תודה על מילים המוציאות מתוכן אהבה גדולה,
ורגש נדיר.
הסיטואציות (כשמו של הבלוג) בהן אני נתקלת,
מצליחות להביא אותי אל מקומות מאתגרים, מעניינים, ואל
דמויות שנשארות בתוכי גם לאחר ששחררתי אותן ממני.
אני כזו. וגאה בעצמי על כך. (נדירה או לא, כל אחת/ד מאיתנו נדיר מבחינתי)
השמש לעולם לא שורפת מבחינתי, אולי חמה מדי לעיתים, ושם למעלה,
מכירים היטב את הכרת התודה שלי, על מה שיש לי ועל מה שאין..
(ויש צורך להזכיר כי צריך להיזהר ממה שמבקשים.....)
אני אדם של אור, והמילה "דיכאון" אינה חלק ממני, למרות שרבים
מייחסים אותה אל החוויות אותן אני כותבת ומשתפת, ו/או תמונות הפרופיל שלי... מצחיק אני חושבת.
יחד עם זאת, ישנם בודדים כאן בקפה, שמצליחים "לקרוא" אותי בדיוק רב ומפעים.
אני מודה על האנשים אותם אני פוגשת בדרך,ומודה על הצלקות.
אני האדם האחרון שזקוק למישהי/ו חיצוני/ת שתמשוך אותי מתוכי,
וגם אם ינסו התוצאה תראה כישלון.
אני אוהבת אותך,
ובעיקר מעריכה ומוקירה, ולכן הרגשתי צורך "להבהיר"...
סקאלי, את אדם נדיר... אין עוד אחד/ת כמוך ! אינך זקוקה באמת לאף אחת שתמשוך אותך החוצה מתוכך. ראי את הדברים היפים שסביבך, וחושי אותם בפנים. תני קריצה לשמש למרות שהיא שורפת, הניחי לחיוך להתפשט על פניך. כי הדבר הזה שמכנים אותו דיכאון, לא באמת שייך לך, ואת לא באמת צריכה אותו, והנה כשככה מרגישים, ונושמים בכייף, אוהבים ומודים למה שיש, היא מופיעה לפתע מעבר לפינה, כל שנה, כל חודש, כל שבוע, כי את נהיית מקור של שמחה ואור, והיא נמשכת אליך ללא שהיא או את מבחינות בכך, וגם היא, וגם היא, יהיה טוב אם תרצי, אוהב אותך ! דויד
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כמה רגישות וקירבה
מקסימה:) הכל בסדר..זו הייתה תחושה שלי אישית של אותו הרגע-את כותבת נפלא:) (בכללי)
חבל ועצוב
עינת..
ממש לא.
שלא יהיה לך עצוב :)
(אף פעם)
תודה..
:-)
עכשיו אני כשרה.
I AM
:-)
Thank you
i relly hope you fine
lili
דויד יקר שלי,
תודה על מילים המוציאות מתוכן אהבה גדולה,
ורגש נדיר.
הסיטואציות (כשמו של הבלוג) בהן אני נתקלת,
מצליחות להביא אותי אל מקומות מאתגרים, מעניינים, ואל
דמויות שנשארות בתוכי גם לאחר ששחררתי אותן ממני.
אני כזו. וגאה בעצמי על כך. (נדירה או לא, כל אחת/ד מאיתנו נדיר מבחינתי)
השמש לעולם לא שורפת מבחינתי, אולי חמה מדי לעיתים, ושם למעלה,
מכירים היטב את הכרת התודה שלי, על מה שיש לי ועל מה שאין..
(ויש צורך להזכיר כי צריך להיזהר ממה שמבקשים.....)
אני אדם של אור, והמילה "דיכאון" אינה חלק ממני, למרות שרבים
מייחסים אותה אל החוויות אותן אני כותבת ומשתפת, ו/או תמונות הפרופיל שלי... מצחיק אני חושבת.
יחד עם זאת, ישנם בודדים כאן בקפה, שמצליחים "לקרוא" אותי בדיוק רב ומפעים.
אני מודה על האנשים אותם אני פוגשת בדרך,ומודה על הצלקות.
אני האדם האחרון שזקוק למישהי/ו חיצוני/ת שתמשוך אותי מתוכי,
וגם אם ינסו התוצאה תראה כישלון.
אני אוהבת אותך,
ובעיקר מעריכה ומוקירה, ולכן הרגשתי צורך "להבהיר"...
בזכות אנשים כמוך,
השמש מצליחה לחדור ולגרום לי להרגיש.
תודה איש יקר,
גדולה.
כבר טוב.
אין עוד אחד/ת כמוך !
אינך זקוקה באמת לאף אחת שתמשוך אותך החוצה מתוכך.
ראי את הדברים היפים שסביבך, וחושי אותם בפנים.
תני קריצה לשמש למרות שהיא שורפת,
הניחי לחיוך להתפשט על פניך. כי הדבר הזה שמכנים אותו
דיכאון, לא באמת שייך לך, ואת לא באמת צריכה אותו,
והנה כשככה מרגישים, ונושמים בכייף, אוהבים ומודים למה
שיש, היא מופיעה לפתע מעבר לפינה, כל שנה, כל חודש,
כל שבוע, כי את נהיית מקור של שמחה ואור, והיא נמשכת
אליך ללא שהיא או את מבחינות בכך, וגם היא, וגם היא,
יהיה טוב אם תרצי, אוהב אותך !
דויד
בלי עזרתו של אף אחד.כי הוא היה שם בתוך כל הניסים והתהפוכות.
גדולה!
בגלל העשור
(והתחושה הפנימית)
ככה?
נשיקות לאחת שכותבת
כמו שרק מעטים מסוגלים להרגיש
אמרתי לך פעם שאת חכמה?
חסרות לי המילים שלך
יקרה שלי.
תודה
נראה שאת מקשיבה.
מקשיבה לעצמך וכמה שקשה עכשיו כנראה שזה נכון.
וטוב שכך.
היית חסרה
לא
קל
תודה