שבת,9 בבוקר. הבלונדה בדיוק מתהפכת לצד השני. שעמום מחץ. מת לקחת מונית חזרה לרמלה.

שלא תבינו אותי לא נכון,אני מאוד מחבב אותה, לפעמים אני אפילו מלקק לה את הרגליים כשהיא חוזרת הביתה . בניגוד למה שאתם עשויים לחשוב, זה לא שיש לי איזה פטיש לכפות רגליים,אבל זה עושה אותה מאושרת אז מה אכפת לי לתת לה איזה לק מידי פעם? למרות שאם כבר אנחנו מתעסקים בליקוקים אז הייתי מעדיף את הישבן של ננה, אבל זה כבר סיפור אחר.

בינתיים אני עם הבלונדה הנוכחית. אבל זה זמני, רק בגלל שהיא מאוד זקוקה לי כרגע. אנחנו ביחד כבר חודשיים, מאז שהיא ...נו...איך אתם בני האדם קוראים לזה? "אימצה אותי". למרות שבדרך לתל אביב שאלתי את עצמי אם ההתלהבות שלה זה בגללי או בגלל שיש לה סיבה חדשה לעשות שופינג. כל הדרך חזרה היא קשקשה בטלפון עם חברה על מה היא תקנה לי ב"ג'ונגל"  ואם אני צריך סוודר (נראה לך?!?! אני מטפח באדיקות ובליקוקים יומיומיים את הפרווה המהממת שלי. אז תסתירי לי אותה עם איזו חתיכת בד? הלו, תפעילי את הראש!) אני התרפקתי עליה והייתי מוקסם מהנוף שהתחלף בחלון. זה היה לפני שהבנתי את המשמעות האמיתית של הנסיעה הזאת.

איך שנכנסנו לת"א הלכנו יש ל"ג'ונגל". אני נגנבתי מהריחות וניסיתי לדחוף את האף לכל מדף אפשרי, זאת הייתה הפעם הראשונה בחיים ששמעתי את המילה הזאת : "אסור!". בסוף היום זכיתי בקולר משובץ אופנתי עם פעמון (לפחות על הסוודר הטיפשי היא ויתרה. מעולה.יש התחלה של הבנה, בסוף אני אצליח לאלף אותה כמו שצריך) סל-מיטה ושתי עוגיות חינם מהמוכרת שלא הפסיקה להתלהב ממני. טוב .לא מאשים אותה. אני יכול להיות מאוד חמוד כשיש עוגיות בסביבה.

ואז הגענו לחלל המוזר הזה שהיא קוראת לו "הביתה". מוזר שזאת לא מילה. אין שם טיפת חול או אבנים, רק מרצפות חלקות ומבריקות. שום עשבים ללעוס, שום אדמה לחפור ,שום ריחות של שתן...טוב, בבעיה הזאת טיפלתי באופן מידי.  בקיצור, די משעמם העסק הזה של "בית" ,מה אני אגיד לכם...

דרך אגב,לגבי הסל –מיטה,גיליתי עם הזמן שהוא אומנם מאוד נוח, אבל זה כלום לעומת כמה שהריפוד שלו טעים. ממליץ בחום!

בבוקר כשקמנו יצאנו החוצה. חשבתי שאנחנו חוזרים לרמלה, אבל במקום זה הלכנו לפארק ליד הבית. היו שם ריחות של הרבה מאוד כלבים זרים אבל היה אמצע היום, כשכל בעלי הכלבים הנורמאליים בעבודה והמקום היה ריק. אחר כך עברנו ליד האוטו שלה ,אבל לאכזבתי לא נכנסנו אליו. כן, חזרנו "הביתה". אז הבנתי בפעם הראשונה שהיא מתכוונת שנשאר כאן. אבל זה זמני. רק עד שהיא תמצא חבר. בשנייה שזה יקרה-אני לוקח את עצמי וחוזר ישר לכלביה. אבל בינתיים אני לא יכול לעזוב אותה ככה.

או,סוף סוף הבלונדה עושה קולות של להקים את עצמה מהמיטה ואני צריך לקחת אותה לסיבוב בחוץ , בטח כל החבר'ה יהיו בפארק. עכשיו, מעניין אם ננה תהיה גם.