לפני כמה ימים בנוסף לכאב הגב הרגיל שלי הרגשתי שנתפס לי הגב באזור הצוואר. נזכרתי שמרתה בק הציגה תיאוריה על פיה כאבי גב, ברובם, נובעים מכעסים לא מטופלים ולכן ניגשתי לקרוא שוב את הסעיף שבו היא מסבירה כיצד יש לטפל בכעסים.
בין היתר היא הציעה לתעל את האנרגיה של הכעס לכיוונים מועילים (נקיון הבית, ספורט, עבודות גינה). להפתעתי, ההנחה שלה היא שכעסים הם רגש שממלא באנרגיה. אני, לעומת זאת, כשאני מרגישה מה שאני מגדירה ככעס מרגישה חולשה. המסקנה שלי היא שאני לא ממש יודעת להרגיש כעס. הכעס הופך אצלי מיד לתחושת חוסר אונים.
ואכן, כשאני כועסת אני בדרך כלל בוכה. גם אם במקרה אני צועקת (זה מאוד נדיר) אחר כך אני בוכה. בניגוד אליי אחותי ואבא שלי, כשהם כועסים, יודעים להתפרץ ולצעוק. אבא שלי, בעצם, אלוף התפרצויות הזעם. הוא מסוגל לצרוח עד לב השמיים ואחר כך לחזור לשיגרה כאילו כלום לא קרה. נראה לי, שמגיל קטן מאוד, הרגשתי שאני לא רוצה להיות כמוהו ולכן המרתי כל תחושה של כעס בתחושת חוסר אונים.
הייתי בכל זאת שמחה אילו ידעתי להרגיש את הכעס כפשוטו, כמשהו מלא אנרגיה ולא כמשהו מחליש ויוצר כאבי גב, אבל ממש אין לי מושג איך עושים את זה. |