התמונה באדיבותה של שוקידו
כל כך רציתי להתחכך בו להתחמם לצידו כמו זקנה שבעת ימים ליד הזקן שלה (רחל חלפי)
אַלְבּוֹם בְּלָבָן. הֲדוּרֵי צִפִּיָּה חוֹבְקִים מָתְנַיִם כּוֹכְבֵי מָרוֹם טָבְעוּ בְּכוֹס הַיַּיִן בִּשְׁבוּעַת אֱמוּנִים קִדְּשׁוּם.
כַּמָּה קָשֶׁה לָשֵׂאת אֹשֶׁר כַּמָּה קַל לְהַשְׁתִּיק מַנְגִּינָה וּבִמְשִׁיכַת קֻלְמוּס לְהוֹתִיר חָלָל נָמוֹג הַקֶּסֶם וְהַיָּד שֶׁחָבְקָה.
לֵילוֹת לְבָנִים נִשְׁקָפִים בְּלֹבֶן פָּנֶיהָ חִיּוּכוֹ נָע סְחוֹר סְחוֹר וְגוּפוֹ נֶעֱלַם כְּמוֹ חָתוּל צ'שייר כְּשֶׁיַּלְדָּה קְטַנָּה צוֹבַעַת גַּעְגּוּעִים.
|
תגובות (49)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה לכל הקוראים ולחברים החדשים שהצטרפו :)
שבת שלום ומי יתן שכולנו נזכה לזכרונות יפים בלבד.
לא מסתיר ומדבר ישר לעצמות...
הפנטסיה - נדמה שגם השמיים אינם מהווים לה גבול...
הפער בין המציאות לבין המראות המדומים, הוא אכן כמרחק השמיים מן הארץ.
בכוח הדמיון הלוא בראנו לנו אלוהים נשגב, שעם כל כמה שחסר דמות הוא, בכל זאת קשרנו להווייתו מידות עלאיות, שבנו עצמנו אינן יכולות להתקיים.
כך גם לגבי "חלום האהבה".
ההתאהבות מרוממת את המאוהבים "למעלות קדושים וטהורים", אלא שחרף כל ייחוליהם מהאחר ומעצמם, עם כל כמה שישתדלו, שוכני ארץ הם והריתמוס של גיאות ושפל יחול גם עליהם.
אומנות היא באלה שהשכילו לצלוח מבעד לחלום האהבה אל יחסים של חברות אוהבת, מכבדת ומאפשרת מרחב לצמיחה אישית.
את כל הדברים האלה עורר בי שירך המפוכח...
להיוולד לאבא כזה, כמו פיקסו שאביו היה צייר ומורה לציור...
מה שלומך ?
כַּמָּה קָשֶׁה לָשֵׂאת אֹשֶׁר
כַּמָּה קַל לְהַשְׁתִּיק מַנְגִּינָה
וּבִמְשִׁיכַת קֻלְמוּס לְהוֹתִיר חָלָל
נָמוֹג הַקֶּסֶם וְהַיָּד שֶׁחָבְקָה.
לולה, מילותייך מעבירות תחושה אמיתית!
היה, גווע ואט אט נעלם. האם אפשר לחזיק באושר?
לרגעים הוא חיי....
אהבתי מאוד.
ליאורה
הדימוי מקסים, שלח אותי למחוזות ילדות רחוקים
והחיוך שנשאר אחרי שהחתול כבר נעלם
אני רואה את זה כל הזמן.
כַּמָּה קַל לְהַשְׁתִּיק מַנְגִּינָה "
כמה מדויק
פשוט נהדר
ובמיוחד כשבא בעטיפה של לובן.
מירה
אבל הבית האחרון פשוט מקסים בעיניי...
שיר יפה המבטא געגוע לימים אחרים.
אהבתי מאוד!
.. להעלם כמו חתול צ'שייר..
והחיבור למעלה.... משהו נשגב אהבת זקנים..
מילים קסומות לך לולה.
תיאור בהחלט משקף מציאות נורמטיבית עצובה. לעיתים,בגיל מאוחר מידי,אנו מבינים את חשיבות מיקוד אהבתנו ופרישתה על הגרעין המשפחתי שנוצר מאהבה טהורה, ואז מנסים להזדכך במים חדשים שכמעט ואינם ברי קיימא, כי המרירות
מחלחלת במרבית המעיינות הנותרות לפליטה.
שיר יפה שנוסך רגש אצילי בכאב שבהחמצה
הצבעויות הנמוגה
ציור צבעוני של ילדות הולך ודהה כמו ההבטחה הייתה הולוגרמה
בשיר כמו מתנגנת ברקע מקהלה יוונית שגוזרת גזירה
כמו היה ברור בעצם שהמצב הטבעי הוא ההתבדות,
יפה
ומשום מה עצב תקף אותי עם הקריאה, ואולי זה מה שניסית להעביר בו יחד עם הגעגועים הצבועים לבן.
בְּלֹבֶן פָּנֶיהָ
חִיּוּכוֹ נָע סְחוֹר סְחוֹר וְגוּפוֹ
נֶעֱלַם כְּמוֹ חָתוּל צ'שייר
כְּשֶׁיַּלְדָּה קְטַנָּה צוֹבַעַת גַּעְגּוּעִים.
זה הבית האהוב עלי מכולם.
איזו הבנה של החיים, מקסים.
שיר נפלא
כל אחד מהצלעות של המשולש העניק עומק לשיר הנוגע הזה.
תודה לך לולה אהובה.
וגם עצוב (אם הבנתי נכון)
עומדים זקופים כל כך, הרי לא ככה עומד זוג אוהבים,
כאילו במן נוקשות מאולצת,
רק שמתבוננים היטב ,שמים לב שבמצב הזה יש את מירב נקודות ההשקה בין הגופים,
וזה תואם למובאה הנפלאה של רחל חלפי,
השיר שלך מרגש גם הוא ואינו נופל ברגישותו , ובנגיעותו ,
מהציור ומהמובאהשל חלפי,
במיוחד אהבתי את הבית האחרון,
"לילות לבנים נשקפים בלבן פניה.
חיוכו נע סחור סחור וגופו
נעלםכמו חתול צ'שייר
כשילדה קטנה צובעת געגועים,
המשפט האחרון כבש אותי לגמרי,
שיהיה לך שבוע טוב לולה בר,
בידידות אשר
בְּלֹבֶן פָּנֶיהָ
חִיּוּכוֹ נָע סְחוֹר סְחוֹר וְגוּפוֹ
נֶעֱלַם כְּמוֹ חָתוּל צ'שייר
כְּשֶׁיַּלְדָּה קְטַנָּה צוֹבַעַת גַּעְגּוּעִים
מתן ביטוי יפהפה לגעגועים מהולים
בצער ובתקווה - תודה לולה*
כמה קל היה להמשיך את המנגינה
אם החיוך שלו לא היה נע סחור סחור
וגופו לא היה נעלם כחתול חמקמק...
בדרכה של הזוגיות מוליך אותנו השיר הזה, מהלבן של האלבום ושבועת האמונים דרך הקושי לשאת אושר, הקסם הנמוג הלילות הלבנים ואחר כך הפנים הלבנים והחיוך הנעלם...
הרבה שימושים ללבן הזה, מאושר וציפיה ועד לייאוש.
תודה
תמר
כמה קל לפעמים.
כמה עצוב.
כַּמָּה קָשֶׁה לָשֵׂאת אֹשֶׁר
כַּמָּה קַל לְהַשְׁתִּיק מַנְגִּינָה
וּבִמְשִׁיכַת קֻלְמוּס לְהוֹתִיר חָלָל
לולה יקרה ,
השילוב של שירך עם ציורה של שוקי מ נ צ ח!!!
תודה לך,
ליאורה
עצבות גדולה שהאבדן מרחף מעליה עוברת בשיר שלך. אלבום בלבן הוא אלבום של כלולות, או אלבום של מוות, כוכבי המרום טבעו בטקס קידושיהם, והאושר שנשבר, המנגינה ששתקה, וזכרונות וגעגועים קשים לימים אחרים.
החלל נותר בפרידה, אך מתמלא ביצירה.
אהבתי, תודה יקירה.
אהבתי במיוחד את הבית האחרון
ודימוייו הנפלאים.
כּוֹכְבֵי מָרוֹם טָבְעוּ בְּכוֹס הַיַּיִן
בִּשְׁבוּעַת אֱמוּנִים
קִדְּשׁוּם.
כך רשמו אותם בעבר הרחוק
וזה מה שהרגשתי בשיר
סוג של מיתולוגיה
וכמובן כמה קשה לשאת
אושר לעיתים יותר מאומללות.
מוכר ובלתי אהוד עלי.
[ בזכות השדרוג איזה כייף להביא
דברים שמאופסנים אצלי במחשב.]
וכל מה שמקובל לחשוב בפרקים א' ב' ג' והלאה לא ברורים לי. החמקמקות הזו והכמיהה דווקא כן.
יפה מאד לולה
כַּמָּה קָשֶׁה לָשֵׂאת אֹשֶׁר
כַּמָּה קַל לְהַשְׁתִּיק מַנְגִּינָה
!!!!!
כמה שאת צודקת ואיזה יכולות גבוהות של ניסוח יש לך.
נֶעֱלַם כְּמוֹ חָתוּל צ'שייר
כְּשֶׁיַּלְדָּה קְטַנָּה צוֹבַעַת גַּעְגּוּעִים.
היי לולתי, שיר ענוג ויפה כל כך, מתכתב נהדר עם לואיס קרול. נהדר!
תודה לולה ו*
לאה
בְּלֹבֶן פָּנֶיהָ
חִיּוּכוֹ נָע סְחוֹר סְחוֹר וְגוּפוֹ
נֶעֱלַם כְּמוֹ חָתוּל צ'שייר
כְּשֶׁיַּלְדָּה קְטַנָּה צוֹבַעַת גַּעְגּוּעִים
מאוד נוגעת כתיבתך לולה,מתאימה לי כל כך. אשוב
לֵילוֹת לְבָנִים נִשְׁקָפִים
בְּלֹבֶן פָּנֶיהָ
כְּשֶׁיַּלְדָּה קְטַנָּה צוֹבַעַת גַּעְגּוּעִים.
לולה,
שיר-ציור בלבן,
הלבן קיבל גוונים שונים
מעלה תחושות שונות,
נפלא הציור של שוקידו
ונפלא שירך
שבת שלום
דבי
צבעת פה געגוע מדוייק.
תודה:)
אחד היפים והמדוייקים שלך.
כמו נכתב אחד לאחד לציור היפיפה של שוקידו.
ותחושת התעתוע המתפתלת בשיר מכאיבה
דווקא על הרקע הלבן התם והטהור לכאורה.
"כַּמָּה קָשֶׁה לָשֵׂאת אֹשֶׁר
כַּמָּה קַל לְהַשְׁתִּיק מַנְגִּינָה
וּבִמְשִׁיכַת קֻלְמוּס לְהוֹתִיר חָלָל
נָמוֹג הַקֶּסֶם וְהַיָּד שֶׁחָבְקָה." -
כל כך נכון.
תודה לך