אם באותה הקלות שאני מרימה שרפרף שרוח ילדות הפכה הייתי יכולה להפוך רק עוד דף אולי לא הייתי צריכה להגיד לעצמי בנעילה של עוד יום שלא הייתי רוצה שתיהיה עדיין בחיי אבל בשקט רק אני שומעת ולא משנה כמה אצעק זה לא הופך אמיתי לולא בחרת להפסיק להיות בי עוד אז מזמן עוד לפני שבחרת להעלם מחיי
מחזיקה קרוב ולא עוזבת במקום זה אני רק מעיפה מבט החוצה לפני שאני מסיטה וילון נושמת פנימה מעט אוויר שמתאפשר רק בשעות האלה של הלילה עוצמת עיניים ונותנת לזכרון אצבעותייך לעטוף אותי חזק ולזרוק אותי אל פינת מיטה בריח של זיעה מתוקה ואהבה לא מתוכננת
אם הייתי בכזו קלות יכולה להפוך דף אולי לתלוש
או שלא
|