לא פעם אני רואה אנשים, בעיקר נשים לצורך הדיוק, שבוחנים וממיינים את הפירות והירקות שהם קונים כאילו הם קונים זהב ויהלומים. הם מסובבים בידם את הפרי או הירק, בוחנים אותו מכל צדדיו בעיין של זכוכית מגדלת ומחפשים פגם כלשהו או משהו שלא ירצה את עינייהם הביקורתיות.
בעבר כשהערתי על כך למספר אנשים ספגתי "מקלחת" של מילים זועמות על הערותי. לאנשים מאד חשוב הצד האסטטי החיצוני של הסחורה שהם קונים, כאילו הם מתכוונים להציגם בתערוכה ליופי.
התופעה מורכבת יותר כשרוצים לקנות פירות וירקות אורגניים. אני צרכן וותיק של מזון אורגני מהסיבה הפשוטה -- הוא בריא יותר. הוא עשיר יותר מבחינה תזונתית, הוא חף מרעלים כימיים מסוכנים המציפים את הפירות והירקות המגודלים בחקלאות הקונבנציונאלית, ובעבורי זאת סיבה מספקת להשקיע יותר כסף במזון הזה. עדיף לי להשקיע יותר כסף במזון בריא כזה מאשר להשקיע סכומי עתק ברופאים, בבדיקות ובתרופות, ולספוג הפסדים כספיים כבדים בגלל אובדן ימי עבודה עקב חולי.
בגלל שאין משתמשים בדשן כימי ובכימיקלים שונים המשמשים להדברה ולשימור התוצרת החקלאית, לעיתים המזון האורגני נראה חיצונית פחות טוב מהמקביל לו בשוק הרגיל. הקונים בעלי העיין החדה והבררנית נדרשים למיין ממושכות את הסחורה עד שמוצאים (ולפעמים גם לא מוצאים ולא קונים) סחורה יפה לעיין.
לא פעם אני חושב לעצמי, בצער יש לומר, על ההדגשים שאנשים נותנים בחייהם. האם זה באמת כל כך חשוב אם ישנה איזו נקודה על התפו"ע, או המלפפון קיבל צורה מעט מעוקמת ואינו ישר כפי שהוא אמור היה להיות? האם האגס הקטן (כי לא זכה לקבל דשן כימי מרעיל) הוא פסול לאכילה? והתפו"א האומלל, שבילה שבועות ארוכים בתוך האדמה בטרם נקטף, סובל מנגיסה קטנה שספג מאיזו חרק אינטיליגנטי, האם אינו ראוי למאכל? גם הבטטה הטעימה והמזינה כל כך שנחתכה קלות בקצוותיה בעת הקטיף, האם אין הצדקה לקנותה? והקישוא הטעים כל כך שבקליפתו ישנו איזה סימן מחוספס בגלל איזה ווירוס חכם שהתיישב עליו, האם סימן זה פוסל אותו מלהיות מזון ראוי לנו? וכך הלאה, כל פרי וירק שאינו נראה כמו מוצר לתערוכה, נפסל ע"י הלקוח המודרני חד העין.
אני חושב שכל זה נובע מחינוך גרוע לצרכנות של מזון טרי. המראה החיצוני אינו אומר דבר באשר לאיכותו התזונתית וטעמו של המוצר. הפגם החיצוני הקטן צורם לעין המבקרת היכן שלא צריך. הנכון הוא לבדוק שאין פגם כמו ריקבון למשל. אכן, אין הצדקה להתפשר על פגם כזה. אבל אין דין קניית פרי או ירק כדין קניית תמונה, רהיט או כל חפץ אחר.
האם מישהו ראה את התפו"ע לאחר שנגס בו? וכיצד נראים האגס והמלפפון לאחר לעיסתם? ומה מראם של התפו"א והבטטה בטרם נבלעו לוושט ולקיבה הרעבה? מראם ברגעים אלה רחוק מלהיות אסתטי, אולי הוא אפילו דוחה, ובוודאי שהוא רחוק ממראם המקורי בטרם הוכנסו לפינו. אכן, אין גורלו של מזוננו להיות מוצג בתערוכה. תפקידו להזין את גופנו הזקוק נואשות לוויטמינים, מינרלים, סוכרים ושאר אבות המזון הנמצאים בו, ומהווים אבן יסוד לשמירה על בריאותו ולריפויו.
ההתנהגות של הצרכן המודרני, המחפש יופי ואסתטיקה במזונו, היא זאת שמעצימה את השימוש בכימיקלים בחקלאות. אכן, הודות לכימיקלים נוראיים אלה בהחלט ניתן לגדל פירות, ירקות, דגנים וקטניות ושאר מזונות צמחיים באיכות חיצונית משופרת. הסחורה יותר גדולה, נקיה מסימנים חיצוניים, בעלת צורה מושכת את העיין, הפירות מבריקים ונראים כאילו יוצרו ע"י אומן. אך כבר נאמר: "אל תסתכל בקנקן...", ואימרה זאת רלוונטית גם בנושא המדובר.
קניית תוצרת חקלאית נאה ואסטטית הרוויה בכימיקלים מרעילים, מרצה את העיין אבל לא את הגוף. אי אפשר לרמות את הגוף. מה שאכלנו ועיכלנו זה יהיה היסוד של גופנו. אם החדרנו לתוכו מזון דל תזונתית, הגוף יסבול מתת תזונה (כמקובל כיום), ואם החדרנו לתוכו כימיקלים מרעילים, אלה יעשו בו שמות, כי לגוף אין יכולת להתמודד עם כימיקלים. מגיפות הסרטן, מחלות עור, סוכרת, מחלות נפש ועצבים ושאר האסונות הבריאותיים הנפוצים כל כך בקרב האוכלוסיה המודרנית, הם בראש ובראשונה תוצאה של הרעלה כימית זאת וגם תוצאה של אכילת המזון הדל אותו צורך הצרכן האסתטי.
לכן עדיף לתת את הדגש על מזון שהוא אולי נראה מעט פחות טוב חיצונית, אבל עולה באיכותו הבריאותית על זה שנראה מבחוץ טוב יותר. זה הכל עיניין של מודעות וחינוך עצמי. כי מה חשוב יותר מבריאות תקינה?
|