כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    הטבע הוא המחזה המופלא ביותר המזומן לאדם

    15 תגובות   יום שבת, 10/7/10, 13:25

    גיבורי הסרט "לשון הפרפר" (ספרד, 2000) הם המורה ואחד הילדים, בכפר קטן בספרד, ערב מלחמת האזרחים - שנת 1935 לערך.

     

    מלבד המסר החברתי שבסרט, ומכיוון שגיבוריו באים מבית הספר, הוא משמש דוגמה נפלאה להוראה דרך הטבע, ולשילוב למידה בכיתה ובשדה.

     

    כשכתבתי את הפוסט, יוטיוב היה עמוס קטעים מתוכו.

    הם נמחקו במסגרת ההגנה על זכיויות היוצרים, וזה חשוב שכך יהיה.

    אז נסתפק בטריילר, ולמי שלא ראה את הסרט אנסה להשלים.

     

     

    ''

     

    בקטע הפותח את הטריילר המורה נואם בכיתה. וכך הוא אומר:
     

    אולי לא שמתם לב, אבל האביב כמעט הגיע. כשמזג האוויר ישתפר, נצא ללמוד את שיעורי הטבע בחוץ. 
    אתם אוהבים את הטבע? [הילדים מושכים כתף בתדהמה]
    הבנתי. אפילו לא הבחנתם בו. הטבע, ידידי, הוא המחזה המופלא ביותר המזומן לאדם.
    ידעתם שלנמלים יש עדרים שמספקים להם חלב וסוכר?
    ושהעכבישים המציאו את הצוללת לפני מיליוני שנים?
    האם ידעתם שלפרפרים יש לשון?
    הלשון של הפרפר היא כמו חדק של פיל. אבל דקה מאוד וסלילית כמו קפיץ של שעון.

      

      

    בהמשך הסרט האביב מגיע והכיתה יוצאת אל השדה.

    חבורה של עשרים ילדים, קבוצה רב גילית, צועדים בעקבות המורה בין עצי היער (יש תמונה קצרה ובודדת בטריילר).

    ואז המורה אומר:

     

    המורה: עיצרו... זוכרים מה שסיפרתי לכם על לשון הפרפר?
    תלמיד: שהיא כמו קפיץ של שעון
    המורה: נכון! ומדוע? בשביל להגיע אל הצוף שהפרחים טומנים בגביעיהם. נתקדם בזהירות שלא נפריע להם...
    תלמיד: מה זה צוף?
    המורה: צוף הוא נוזל מתוק שהפרחים מפרישים בשביל למשוך אליהם את החרקים. בתמורה החרקים מפיצים את זרעיהם של הפרחים.

    הביטו! הנה אחד!

     

     

    [אוותר על ההמשך, כי...] 

     

     

    זהו!
    זו כל החוכמה על רגל אחת.

     
    בכיתה לומר: כשנצא לטבע נראה....
    ובחוץ לומר: זוכרים מה שלמדנו בכיתה....

     

    כך יוצרים קישור בין הנלמד בכיתה לבין עולם המציאות.

    די בכך כדי שהנושא הנלמד לא יהפוך לדבר שצריך להתאמץ לזכור,

    אלא לדבר הקשור למה שכבר ידוע - חלק איתן ממבנה הדעת של התלמיד.  

    בלי שינון ובלי שעמום.

     

    ועל כן חוק הוא:

    כל מורה חייב בכל נושא נלמד בכיתה ליצור קשר אחד קטן אל עולם המציאות המוכר לתלמידים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/8/10 11:11:
      תודהארונה ו'עוללית'.
      אכן, אולם צריך להוסיף שהסוף אינו כה טוב, וערך האדם שהמורה הקנה לילד לא ממש מחזיק לנוכח מלחמת האזרחים המתעוררת.
        12/8/10 21:38:
      סרט מצוין!
        12/8/10 21:37:
      ראיתי את הסרט ("ראיתי" היא מילה מוזרה למה שקורה מול סרט כזה) אמנם מזמן, אך התחושה החזקה של ערך האדם, כל אדם ולוּ גם קטן, תחושה של כבוד לכל אדם וקשר בונה של מבוגר-ילד....נותרו בי כאגדה.
        6/8/10 08:50:
      תודה -
      דווקא טוב לדעת שיוטיוב כפופים לזכויות יוצרים.
      משהו של צדק.
      שניתי את הפוסט בהתאם.
        5/8/10 19:49:
      יפה, רק חבל שהוידאו נחסם.
        13/7/10 23:49:
      "ודר", יופי של דוגמאות,
      וזו הנקודה: שאירועי למידה שכאלה נחרטים בזיכרון לשנים בלי שום מאמץ שינון.
        13/7/10 23:39:
      תודה "סיכון מחושב"
      אני לא בטוח שהגורם הבעייתי בהקשר זה הוא מספר התלמידים. זה לא נתפס כחשוב לקשור את הנלמד לעולם המציאות כי ממילא זה לא מה שמודדים במבחנים. וכך כיתה ומורה יכולים להוכיח הצלחה בלי זה. תקועים במעגל סגור.
        13/7/10 11:36:
      אני זוכרת שבילדותי למדו אותנו חלק מהדברים ממש כך .
      אולי זו הסיבה לאהבה הגדולה שלי לטבע ..גדלתי מול בית הספר החקלאי מקווה ישראל , הגננת מגן הילדים דאגה שנבקר בפרדס ,בגנים ובאזור החקלאי של בית הספר.זכור לי שפעם אחת העירו את כל הילדים הקטנים מוקדם כדי לראות חליבת פרות .זכינו לראות גם כוורות של דבורים .בשבתות בבוקר אימי טיילה איתנו במקווה ישראל ועד היום אני זוכרת שמשמאל לשער הכניסה היה שדה בו גידלו בוטנים ואת הרייח החריף של הבוטנים מהשדה . עד היום ריח של בוטנים מעורר בי את הזיכרון של טיולי הילדות בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" .
        12/7/10 21:45:

      תודה שהבאת . כך זה צריך להיות !

      אבל , בכיתה של 35-40 תלמידים , תלמיד סקרן ,מפריע ....

      כבר אמרתי , שפעם זה היה אחרת ?חיוך

        12/7/10 19:12:
      "הגרה" זהו בדיוק: כולם מסכימים שעל המדענים ללמוד להבין את העולם.
      אבל אצל הילדים, במקום שגם להם תינתן ההזדמנות ללמוד את העולם בדרכם, מכריחים אותם קודם לשנן את מה שהמדענים כבר הבינו.
        12/7/10 19:09:
      תודה "יופי יום" שאת קיימת גם וחושבת כך.
      ככה נהייה לרוב.
      זה יפה, הרי אנחנו לומדים כדי להבין טוב יותר מה יש שם ולמה.
        11/7/10 18:28:
      קיימת
      וחושבת גם
      תודה
        10/7/10 20:46:
      תודה ססקיה, גם אני חושב שזה נכון :)

      (בעולם המעומעם של הקפה בשבועיים האחרונים קשה לדעת אם אתה קיים, או מישהו אחר פרט לך קיים.
      אני שמח להיווכח שכן)
        10/7/10 19:33:
      נכון מאוד. ותודה *

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין