כותרות TheMarker >
    ';

    קראתי, ראיתי, שמעתי...

    ניסיון ראשון שלי לכתוב בלוג. אחרי כמה פוסטים, אולי אבין על מה ולמה ואז אכתוב תיאור...

    טורקיה – בין מזרח למערב

    5 תגובות   יום שבת, 10/7/10, 14:35

    לא, אני לא מתכוונת לטורקיה של היום, אלא לטורקיה בתקופה העות'מאנית כפי שמתוארת בספרו המקסים של אורהאן פאמוק, "שמי הוא אדום". אך אי אפשר להתעלם מהדמיון למציאות הפוליטית של השנים האחרונות.

     

    הציר המוביל את הספר הוא פרשיות רצח ומאבק על לבה של אישה, אך כל אלה סובבים סביב אהבת האמנות וסביב מאבק בין כוחות הרוצים לשמר מציאות קיימת ולהיות נאמנים לערכי האסלאם כפי שהם מבינים אותם, לבין אלה המוכנים להיפתח לעולם ולספוג השפעות אחרות. וכל אלה מתנקזים לשאלה האם יש להמשיך לצייר אך ורק במסורת איור הספרים הפרסית (המופלאה!) או שמותר לספוג השפעות גם מהאמנות המערבית (הפרנקית, בלשון הספר): האם תיאור מראה פניו המדויק של אדם הוא עבירה על חוקי האסלאם (שבו קיים איסור דומה לזה שביהדות: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה")? האם זהו חטא לתאר את העולם כפי שהוא מצטייר מנקודת מבטו של האדם (באמצעות טכניקת הפרספקטיבה) ולא מנקודת מבט ערכית המגדירה מה צריכים להיות יחסי הגודל בין הדמויות והאובייקטים בציור?

     

    "הוא סיפר שבציור האחרון של האנישטה המסכן השתמשו בלי בושה בשיטה המכונה 'פרספקטיבה'. בשיטה הזאת, האהובה על הפרנקים, הדברים לא מצוירים לפי סדר חשיבותם בתבונתו של אללה, אלא כפי שהם נראים לעין האנושית. לדעתו, זהו חטא גדול. חטא נוסף הוא לצייר את הסולטאן שלו, ראש עולם האסלאם, בגודל הזהה לגודלו של הכלב שבתמונה. חטא שלישי הוא לצייר את השטן באותו גודל ולהציג אותו כדמות חביבה. אבל הכפירה הגדולה מכולן היא – אחרי שאימצו את השיטה הפרנקית ברור שכבר לא היה אפשר להימנע מכך – לצייר את פניו של הסולטאן בגודל טבעי ועד הפרט האחרון. כמו שעושים עובדי אלילים. או כמו הנוצרים שלא השכילו להיפטר מעבודת האלילים ומציירים 'פורטרטים' על קירות הכנסיות וסוגדים להם..." (אוהראן פאמוק, שמי הוא אדום, עמ' 452 – 453)

     

    בסופו של הספר דינן של שתי מסורות הציור (הפרסית והמערבית) להידחק הצידה:

     

    "כך קרה שאמנות איור הספרים, שפרחה במשך מאה שנה בהשפעת המאיירים הפרסים, הלכה וקמלה. הוויכוח הסוער שניטש בין הציירים על מקומה של האמנות ההראטית העתיקה לעומת שיטות הציור הפרנקיות לא הגיע לכלל סיכום, מכיוון שהאמנות הזאת ננטשה כליל: לא ציירו כבמזרח וגם לא כמו במערב." (עמ' 474)

     

    בספר מוצגת גישה שמרנית ואף ריאקציונית אל מול גישה פתוחה יותר. שתי הגישות מעוררות יצרים מאוד חזקים בקרב תומכיהן, ואלה מניעים את העלילה.

     

    הספר מעורר מחשבות על טורקיה של ימינו והכיוון שבו היא תבחר ללכת, אך הוא גם מעורר מחשבות על כל זמן וכל מקום שבו חברה אינה מוכנה להיפתח לשונה, לחדש, לאחר, שמסתגרת בדלת אמותיה.

     

    ולסיום, אתם מוזמנים לקרוא פוסט מעניין שכתב יורם מלצר על אורהאן פאמוק שמתייחס לאווירה הפוליטית בתוכה פועל פאמוק.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/11/10 07:17:

      צטט: shby 2010-11-16 20:44:19

      ניתקלתי בתופעה שהזכירה לי את זה - בהודו,
      באחד הארמונות ציורים של שושלת המלוכה , שורה של פרצופים כולם מהצד - עם שפתאום - מתאריך הופעת המצלמה - כולם מצויירים מהחזית - כנהוג בצילום, האחרונה - מודרנית - חצי פרופיל כנהוג היום - עדיין ציור בסיגנון קלאסי,

       

        16/11/10 20:44:
      ניתקלתי בתופעה שהזכירה לי את זה - בהודו,
      באחד הארמונות ציורים ש שושלת המלוכה , שורה של פרצופים כולם מהצד - עם שפתום - מתאריך הופעת המצלמה - כולם מצויירים מהחזית - כנהוג בצילום, האחרונה - מודרנית - חצי פרופיל כנהוג היום - עדיין ציור בסיגנון קלאסי,
        21/7/10 00:06:

      צטט: הגרה מעבר לפינה 2010-07-15 22:29:57

      אני קוראת ונעצבת שבמשך כל-כך הרבה שנים לא ביקרתי במדינה המסקרנת הזאת ועכשיו אולי כבר מאוחר מדי. תורכיה הייתה גדולה ועשירת תרבות, וכנראה תמשיך, הקונפליקט שציינת בין שתי תפיסות הציור התנהל נדמה לי גם במערב. התלהבתי מהציורים:

       

       

      בכלל לא בטוח שאי אפשר לבקר שם. אני מכירה שתיים שהיו שם לאחרונה, אם כי אני אישית הייתי מחכה קצת...

       

      בכל מקרה - אכן מדינה מעניינת, ואכן תרבות מעניינת.

       

      ולגבי שתי תפיסות הציור - הוא מתייחס שם לציור המערבי בתקופה מסוימת. כמובן שזה לא מייצג את כל התקופות באמנות המערבית, אבל זה מייצג גישה של מאות שנים מאז תקופת הרנסנס ועד הכיוונים החדשים בתקופה המודרנית.

       

      אני קוראת ונעצבת שבמשך כל-כך הרבה שנים לא ביקרתי במדינה המסקרנת הזאת ועכשיו אולי כבר מאוחר מדי. תורכיה הייתה גדולה ועשירת תרבות, וכנראה תמשיך, הקונפליקט שציינת בין שתי תפיסות הציור התנהל נדמה לי גם במערב. התלהבתי מהציורים:

      ''

        10/7/10 22:10:
      יפה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ענתוש6
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין