מילים שלוחות
מילים - כמו חיוך, כמו מבט נוקב - יוצרות אדווה. ידיעה זו מטילה אחריות רבה, ומחדשת תדיר את האהבה לבני אדם. אל תוך הים הרוגש הזה, בו אדוות משלכם נוגעות בי, אני שולחת גם מילים משלי - סיפורים, רשמים, שאלות חיים להתבוננות ושאר פירות (-:}>
פוסטים פופולאריים
-
גם אני רק בת-אדם...
19/5/11 | 2567 צפיות
-
יותר לא אבקר שם... [ליום השואה]
29/4/11 | 2223 צפיות
-
אפודה "גם וגם" - בעיקר תמונות
7/4/12 | 4276 צפיות
-
"מה 'כפת לי, הרי מחר כבר לא אהיה כאן!"
13/4/12 | 3106 צפיות
-
ככה הם מדברים [ ב ]
20/1/12 | 2266 צפיות
-
עצמאות - ערך חשוב גם ביחסי אהבה
28/4/10 | 718 צפיות
פוסטים אחרונים
0
התמוטטות [זיכרון ראשון]
~ ~ ~ התמוטטות ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ אבי נושא אותי בת השלוש על כתפיים הרקוליות לתוך הים ואני כל כך גיבורה לא פוחדת ממים ואבא גיבור אז אני בשמיים !! ~ ~ ~ בא גל בינוני מוטט את שנינו להיפרד השתעלנו צרובים אל החוף ואני כשברי הבקבוקים על הארץ לא מוצאת נחמה בארמון שבנה לי מחול לא בדלי שמילא בצדפים ~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ^ ~
|
תגובות אחרונות
-
דיוטימה
בתגובה על מול חלון ראווה לבגדי גברים...
-
מרב 1956
בתגובה על במענה לתגובות האחרונות על "שיחות עם הילה (15)"
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על הילה גאה בהישגיה בכיתה א' וסבתא גאה בהילה
-
מיכאל 1
בתגובה על שיחות עם הילה - (15) לקט אחרון כתשורה לראש השנה
-
רחלי45
בתגובה על אבן לא שואלים
-
רחלי45
בתגובה על התמונה החסרה
תגובות (64)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
השיר מזכיר לי שיר של דליה רביקוביץ...איזה מהם?
כפי שאני רואה בעיני שלי את השיר הוא בנוי משני רבדים של זמן ומתאר את אותה החוויה.
בבית הראשון מדובר בזיכרון רחוק וצורב בו מגדל האמונה באב הכל יכול, מתמוטט ושובר משהו בלב הילדה הצעירה והרכה. משנה את מבטה (לדעתי) רק לזמן קצר (עד גיל ההתבגרות או לאחריו).
את הבית השני ניתן לקרוא גם ממרחק הזמן, לאחר שתדמיתו של האב מתנפצת בפעם השניה והוא זה הנישא כעת, כל כפיים או על כנפי הזיכרון.
הארמון מחול מתפרק על חוף הים כפי שארמון האשליות מתפרק אל שברי הצדפים, אל האמת האחרת של החיים.
מקסים וכמו שאמרתי לך פעם: כתבי עוד שירים.
ג'ודי.
ישנה בשיר אכזבה קשה מהאב,
שגל בינוני גרם לאחיזה היחידה והבטוחה שלך
בתוך הים להיתנתק ממך...
אביך 'איכזב' אותך על שאינו גבר על הטבע,
ובכך התגלתה 'חולשתו'
ומכאן מגיעים רגעים בחיים, שהם לא פשוטים,
של חישולייך לקראת המשך החיים...
נהנתי לקרוא.
ממש חוויתי את רגע ההתנתקות של הילדה מהאב
בים ומהמציאות ה'עוטפת והמגוננת'.
הגיבו כבר אחדים אחרייך ואת תגובתך גיליתי רק עתה...
אפשר בהחלט לראות את הזיכרון הראשון הזה כמטאפורה לכל מה ששתינו כתבנו מאוחר יותר - את ב"יתמות" ואני בעצם העלאת סיפורי הזיכרונות...
תודה מירה על שהארת את עיניי בעניין המטאפורה וסליחה על האיחור בהתייחסותי ♥
זכרונות ילדות החרוטים
בנו לאורך שנים.
תיארת את החוויה ביחודיות
שטעמה מר מתוק.
על אב שעשה הכל כדי לראות
אותך מחייכת ומאושרת.
פשוט נהדר נכבשת כל
פעם מחדש ע"י כתיבתך יקירה לי.
תודה על רגעי העונג שאת מסבה לי.
מחבקת לך יום נהדר.
התמוטטות רבתי...
אבל כפי שכתבתי בתגובות קודמות -
הייתה מצידו השקעה מאוד אינטנסיבית לאורך כל שנות גידולי, כך שהסיפור אומנם נותר חקוק אבל ללא הטבעה נפשית חמורה.
תודה רחלי ויום מאיר לך ♥
ליבי ליבי עם האב שכל כך משתדל ורוצה למלא את החסר.
איזו טרגדיה, שתי התמוטטויות בבת אחת.
כתבת יפה.
תגובתך הרגישה מרגשת... ♥
שמנסה לשמח ילדה קטנה
ובוכה את יפי החיים
רק עכשיו גיליתי את תגובתך...!
משערת שקראת מה כתבתי למרגלית שלפנייך.
תודה רבה, נורה ♥
שמסוגל לנחם, הגעגועים הם חזקים מכל.
חווית ילדות כמטפורה לחיים (כך הרגשתי)
יפהפה
כפי שכתבתי בתגובות קודמות - הייתה מצידו השקעה מאוד אינטנסיבית לאורך כל שנות גידולי, כך שהסיפור אומנם נותר חקוק אבל ללא הטבעה נפשית חמורה.
תודה על השבח, מרגלית יקרה ♥
~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
הוספת תגובה
יקירה
יש תחושה שהרבה יותר מחול נהרס ביום הזה של היחד
כמו חלום ושברו
כמו ילדה שנתבגרה טרם זמנה .
וכתיבתך כתמיד נוגעת ומרגשת מאוד .
תודה שחר ויום מקסים! ♥
~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ^ ~
תודה זהבית וכבר החזרתי לך ביקור ...
ומעתה אנו גם חברטואליות! ♥
~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
מאוד מרגשת כתיבתך
בהחלט.
החוויה לא קלקלה את היחסים עם אבא
אבל לימדה אותי להתייחס ביראה המתחייבת מפני הים אוהבת אותו ביותר כשהוא רוגש וסוער - מנקודת תצפית בטוחה...
תודה לאה ♥
~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ~
צלילה למעמקים - תרתי משמע...!
ה"מכור להומור", גם מעמיק לראות...
תודה לך ♥
~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
הרגעת אותי
גם לנו, הילדים, יש חלק בבניית הקשר הטוב עם ההורים שלנו
אני שמחה שכבר אז
היה בך הכוח
לתת אמון
מקסימה שכמותך
מן הטוב
ומן האתראה
היתה זו הודעה - Be alert
וברבות הימים, היחס מתהפך -
הפכתי מנשענת למשענת...
אפשר ממש לחוות את הנאתך מתוך ההתנסחות.
תודה רבה לך, לאה יקרה! ♥
~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ~
גילוי בודד כזה, בשחר הילדות, מתכסה מהר מאוד ברשמים אחרים נפלאים, הגם שהשאיר את חותמו בזיכרון.
שמחה ביותר לשובך, מכל הבחינות! ♥
~~ ^ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~
העניין הוא שהקסם פג בהכרח עם השנים,
מה שלא גורע טיפה מן האהבה שרק מקבלת
צביון אחר...
תודה מירה יקרה ♥
~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ~
ברוך ה' שאבא הוא לא כל יכול, משאיר גם לי קצת מקום ואחריות...אבל את זה מבינים אולי מאוחר יותר...
שוב תודה לך דיוטימה יקרה!
לאה
כמה עצוב לגלות בפעם הראשונה שאבא הוא לא כל יכול....אך כמה טוב שעד גיל 3 היה עוד אפשר להאחז ולבטוח באבא הירואי והכי הכי בעולם, כנראה שמשהו מהבטחון הזה נשאר בך ויכל למלא בכח ברגעים כאלו ואחרים.
ואבא שבילדותנו היה כל כך חזק.
הקסם שלא פג..............
מירה
אכן כך, דסי יקירתי.
שבוע נפלא גם לך ולשלך! ♥
תודה לך על התבוננות "אבהית" ושבוע טוב! ♥
~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ~
שיהיה לך שבוע טוב ומבורך
זהו באמת הזיכרון המוקדם ביותר שלי,
אבל אל דאגה, חיים,
מהר מאוד שב להיות הצוק הבטוח.
שבוע טוב ומבורך לך ♥
~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~
אהבתי את התבוננותך בשיר.
ואומנם מהר מאוד שוקם מבטחי באבא'לה.
תודה שמעון ושבוע מבורך לך ♥
~ ~ ^ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
מהר מאוד שבתי לבטוח בו...
תודה גה אהובה ♥
~ ~ ~ ^ ~ ~ ~ ^ ~ ~
בהשראת הפוסט שלך...
ככה זה, בנות ואבות - סיפור אהבה ראשון.
הבנים עם האימהות.
תודה גליה ושבוע טוב! ♥
~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~
תודה מרינקה ושבוע טוב! ♥
~ ~ ^ ~ ~ ~ ~ ~ ^ ~ ~ ~
תודה על שיר שהוא שירם של כל הילדים והילדות המבוגרים.
יפה כתבת
תודה
שבת טובה
ולא הייתה לו כל השלכה על המשך חייך.
כתבת משהו-משהו...עוררת את זכרוני.
גם אני כמעט טבעתי, בפעם הראשונה, בגיל 3-4, בנסיבות אחרות.
כתבתי על כך סיפור כאן בקפה לפני שבאת...
.
http://cafe.themarker.com/post/871720/
.
את (וכל מי שרוצה) מוזמנת לקרוא.
שבוע טוב,
רמי
עם דוק של עצבות הנסוך על פני הזיכרון המוגש מזוית ראיה של ילדה, אבל גם עם הומור מבצבץ של הדוברת הבוגרת הנזכרת. התוצאה - דיסוננס בין ההתבוננות של הילדה (המנוסח כארוע בהווה), לבין הידיעה שמדובר בכותבת העוסקת בזיכרון רחוק מן העבר.
ההנחה הסבירה (לפחות על פי ניסיוני עם עברי הפרטי וזכרונותיהם של כל מכרי) היא שאין באירוע הרגעי ההוא די עוצמה כדי להותיר טראומה לשנים רבות מאוד, אף שהוא עדיין קיים בזכרון הבוגר.
אויש...
איזו התמוטטות!!!
וכמה סמליות יש בשיר התמים
שלך
אהובתי
שמחתי לקרוא על הזכרון שלך עם אבא... והים...
לכולנו יש כאלה...עם אמא יש לי פחות משום מה...
לי יש זיכרון כזה בבריכה העירונית
פחד עצום
יאמר לזכותך כי היית רק בת שלוש ובכל זאת זוכרת
אני הייתי בת 11, כיתה ה'
הבטחון הזה בדמות המשמעותית הראשונה
והגל הטורף, שסוחב כל מה שזז
זכרון שבהחלט יכול להשפיע על הדמות העכשווית
על החשיבה וההתנהלות
תודה על השיתוף הזה
מזל שהתקרית נגמרה בשלום