למדתי לקבל ביקורת בונה בהבנה,וזה הזכיר לי שמתחילים מההתחלה ולא מהאמצע.

והרי לכם נושא הפוסט החדש.

מה אני כן אוהב ולמה אני כן מתחבר:

סרטים נדושים,רומנטיקה,וקצת הומור מטופש-אוסטין פאוורס ומשימה בלתי אפשרית,רק בגלל שהיתה סידרה כזו או משהו,או שזה קשור למשחקו של טום קרוז,טרם הוחלט.

יום במלכודת זה אחלה סרט לאוהבי קיטש מטורף.

מד"ב,נו טוב,בחזרה לעתיד גם הולך,אגב קיטש מטורף.

ואני,מה אני אוהב,רק מה שאני אוהב,למשל לבשל.....יש לי איזו שריטה כזו של לקחת דברים אפשריים,אבל רק כאלה שאני אוהב ולרקוח מהם משהו טעים,והקטע המצחיק הוא (או העצוב)זה שזה מצליח,לפחות ככה מבינים בעזרת חוש הטעם.

משאלה קטנטנה,באמת:

לנסות לעצב בגדים.....או להצליח (אותו דבר)סך הכל ברגע שאתה לובש רק מה שנוח לך,למה לא ליצור משהו שיהיה גם נוח לאחרים.

יד שנייה זה דבר שמפחיד או קצת מגעיל אצלי,נכון שיש בזה משהו מאד הומני ואנושי וחסכוני,אבל באמת,ללבוש משהו של מישהו אחר.

אין לי בעיה ביד שנייה ברכב,אבל זה כנראה הטופ שאני יכול להגיע אליו,סלולארי אפילו,אוי זה סיפור מצחיק,אם מישהו משתמש לי בנייד אני ישר מפעיל עליו מגבון.

ועוד משהו חשוב לדעתי,יש לי אבקת קסם

שאם אני עושה בה שימוש,אני מתחבר לשיא הרגש אצל אנשים

ואם לא,אני רחוק מרחק שנות אור.

ואי אפשר לגשת אלי,הסבר לזה אין.

וזהו,סיימתי.