חברים יקרים!

סיפור חדש ונוגע ללב לפניכם, הסיפור מעט טראגי, מקווה שתיהנו. רצוי ומומלץ להכין טישו.

פוסט זה הוא ניסוי לראות אם המערכת עובדת ואם ניתן להעתיק אליה את סיפורי.

סיפורי זה הוא סיפור נוסף מרצף סיפורים שנכתבו ועוד יכתבו. כל סיפור הוא סיפור ובו חבויים סיפורים רבים.

הסיפור נכתב היום מתחת למים בעט מיוחדת על גבי מחברת נייר שטמנתי בחול. את החול כיסו מדוזות צבעוניות שרעבו לסיפור. ועל אף שמדוזות הינן יצורים ללא עיניים וללא יכולת קריאה, נתגלתה בהן חולשה לסיפורים רטובים. חולשה זו נחקרת עד היום בידי טובי המומחים, יוצאי החוג למים מלוחים בהנחייתו של ד"ר פאקינג שידרוג דה-מרקר קפה 2010.

ועכשיו לתוצאות. האם דה מרקר קפה מוכן לשדרוג? או טרם? אנא ידעו אותי אם הסיפור קריא, יתכן ויש בעיית קריאות, המערכת טרם עובדת כראוי.

דיווח צלילה – הקניון הגדול – מועדון אינדיגו 10/7/10 

חלק א

את הצלילה הבאה תכננתי לעשות עם 'קישקשתא' (שם בדוי), אני ו'קישקשתא' כבר צללנו בעבר, יותר מפעם אחת.

היעד: הקניון הגדול

מיקום: מועדון אינדיגו

מועדון 'אינדיגו' ממוקם על שפת מושב 'שבי ציון'. עוד בנסיעה אני מבחינה בבתים חמודים נושקים לגינות ירקרקות ועדניות פרחוניות. אגב, במושב יש חדרי אירוח מפנקים ו'דילים' מאוד טובים שהמועדון מציע לאורחים.

הגעו בשבע בבוקר, המועדון עדיין סגור. עוד זוג חברים כבר פה, מחכה. מייד פתחתי איתם בשיחה-

מהיכן אתם, אתם צוללים, כמה צלילות, איזה דרגה וכו' וכו'. 'רומיאו ויוליה' (שמות בדויים) צוללים ותיקים, אף כי הם נראים בתחילת שנות העשרים לחייהם. 'רומאו' הוא מדריך צלילה

'רציני?' אני שואלת אותו?'

'כן כן, אני עובד בקיץ במועדון 'צוללי הגו'נגל' (שם בדוי)

'יוליה' היא DM

יפההה, אני חושבת לעצמי, אני מקווה שאני לא הבשר הטרי של הקבוצה עוד פעם... שלא יאכלו אותי...

אבל יש לנו אחלה קבוצה.

לפני שאספר לכם על הקבוצה, נחשו מי הגיע? מי אם לו – 'מקגיוור'. 'מקגיוור' הוא מדריך צלילה במועדון 'אינדיגו' ו... 'מקגיוור' הוא קורא ותיק של כל כל סיפוריי. אמרתי לו בפירוש, ''מקגיוור' תתכונן, יש לך בחינה על כל סיפוריי, אם תענה נכון, תקבל סיפור נוסף ואם לא זה יסתיים פה. כמובן ש'מקגיוור' לא אכזב, הוא הרי איש אשכולות, מדריך תותח, חתיך הורס, פנוי, רגיש ובעל חוש הומור' הוא עבר את המבחן לא בציון 10, אלא ב-11. אין על 'מקגיוור'. אין.

'מקגיוור' מספר לי שהמועדון (טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה) עובד מאוד יפה. הרבה חניכים הוא מסמיך, לא חסרה להם עבודה.

'כל הכבוד' אני אומרת ל'מקגיוור'. כי 'מקגיוור' הוא מדריך דיי חדש בעולם הצלילה, לפני זה הוא היה עוד דברים, לא על כולם אני יכולה לספר לכם, כי זה סיפור צלילה, לא סיפור *****. בקיצור, 'מקגיוור' התחיל בתור צולל, אח"כ הוא נהיה צלם צולל, אח"כ צולל לצולל במצוקה, אחרי זה צולל מתקדם ובסוף נהיה מדריך צלילות. אני מאוד מפרגנת ל'מקגיוור' בדרכו החדשה, לא סתם הגעתי אליו למועדון. הבטחתי לו סיפור. ובינינו, גם אם הוא היה נכשל בבחינה, עדיין היה מקבל את הסיפור שלו, לא בגלל שזה הוא, גם. אבל זה גם בגלל גילי, מנהל המועדון.

כשראיתי את הספינה שאנחנו הולכים לשוט בה עד לאתר אמרתי לעצמי-

'פשששששששששששששששששששששש'

כל זה ב160 ₪, שווה כל שקל!!! בתאילנד בטוח היה עולה לנו יותר יקר!

אני מעולם לא שטתי בכזו ספינה. מעולם. אפילו שכבר צללתי מסירות בפיליפינים, והייתי בספארי אחד, ב"ה עוד אחד באוגוסט, אז מי שרוצה, דחוף דחוף, ליצור קשר, יש עדיין מקום!!! בקיצור, ספינה כזו, מעולם לא ראיתי.

ד"ר ג'יוואגו (שם בדוי) מספר לי שגילי בכבודו ובעצמו רכש אותה מהקומנדו הימי.

'באמת?' שאלתי מופתעת

'כן כן, גילי הוא לוחם לתפארת מדינת ישראל, דעי לך לא פשוט להלחם בים תיכון. זו עובדה ידועה שים תיכון הוא ים מסוכן, צריכים להכיר אותו טוב טוב, גילי הוא איש ים אמיתי'

'באמת?' אני ממשיכה לשאול בעייני עגל

'כן כן, תשמעי לי, אני רופא, אני מכיר את גילי הרבה זמן. את בידיים טובות'

'אתה? רופא?' אני שואלת בתדהמה

'איזה רופא?' המשכתי

'אני רופא במחלקת טיפול נמרץ'

מייד התחלתי לדאוג...

חלק ב

במועדון אנחנו מרכיבים את הציוד. אז פה זו הזדמנות להודיע שבאמת הגיע הזמן שבצלילה ה-60 שלי אני אחבר לבד הכל כמו שצריך, כל הכבוד!! טוב, זה גם בגלל שבאמת לא עבר יותר מדי זמן מפעם אחרונה שצללתי, אז גם לא הספקתי לשכוח. תענוג.

במועדון גילי זורק את שאלת המיליון-

'מי גר בקיבוץ?'

מייד 'קישקשתא' מרים את היד

'יש לך טרקטורון?' גילי שואל

'כן'

'יאלל'ה, אתה איתנו, נוהג בטרקטור'

'אממממ' חשבתי לעצמי, מוזר. שני הגברים עם 'רומיאו' נעלמים בזריזות.

'לאן הם הלכו?' אני שואלת את 'ד"ר ג'יוואגו'

'הם צריכים להכניס את הספינה למים, בשביל זה צריך טרקטור'

וואוו, אני חושבת לעצמי ושוקעת במחשבות ודמיונות...

'יאלל'ה ליאורה, כולם כבר הלכו, רוצי למים' 'מקגיוור' אומר לי

אופס! לא שמתי לב, אני לבד במועדון, מייד אני מעמיסה ציוד בעזרתו של 'מקגיוור' השרירי והחסון ופונה לעבר הטרקטור המרוחק מרחק של 300 מ'

'ליאורההה, לאן'ת הולכת? לכי למזח, הספינה תגיע לשם לאסוף אותך'

'מזח? איפה המזח?' מסתכלת לכל הכיוונים

'מקגיוור מצביע לכיוון הים ואני הולכת, באמת מרחוק ניתן להבחין בד"ר ג'יוואגו וחברו ממתינים על הרפסודה הרעועה הקשורה למזח, הציוד שלהם מונח והם ממתינים לעגינת הספינה

לפתע החלה הרוח לנשוב, הים החל לעלות וגליו החלו לסעור

'אמל'א' חשבתי לעצמי, איך אפשר בכלל לעמוד יציב על המזח הזה, כל רגע מגיע גל ומאיים לטרוף את הרפסודה.

החבר'ה עוזרים לי לרדת באבירות בין הסלעים החלקלקים ואנחנו מנסים להתייצב. מייד אנחנו מבחינים בגילי משיט את הספינה היישר דוך לעברנו, ים סוערר, גלים... הוא מתקרב ומתקרב... מתקרב ומתקרב... מתקרב.... מתקר...

"בום!!!!"

הרפסודה מתנפצת וכולנו נופלים למים הסוערים עם הציוד

'רומיאו' מייד קופץ למים להציל את הקשישים שביננו, ד"ר 'גיוואגו' ראשון, אחריו חברו ואני אחרונה, רטובה ומודאגת, הציוד!!! הוא לא שלי, 'מקגיוור יהרוג אותי אם יקרה משהו לציוד שלו, יהרוג אותי!!!

אבל הכל בסדר. גילי מפגין קור רוח ואדיבות אין קץ וכולנו מתיישבים על הכורסאות הלבנות, לוקחים נשימה עמוקה ומרגיעה וממתינים למלצרית שתגיע עם שיק הפירות האקזוטי.

זהו. אנחנו כבר דוהרים. הים סוער ואני לגמריי לא רגועה. הנוף יפיפה.

לאחר 30 דקות של דהירה גילי לפתע מכבה מנוע ואומר-

'חבר'ה, זהו. הים עלה. ההפלגה הסתיימה. חוזרים'

חלק ג

אני נושמת לרווחה. אפשר לוותר על הצלילה. עדיין הייתה אחלה הפלגה, אכלנו סלט פירות, שתינו יין, הקאנו הכל לים, שילמנו ועכשיו אפשר לחזור.

נראה לכם?!!

'חברים, הגענו מפה אנחנו יורדים למטה' גילי מודיע

'איך אתה יודע שהקניון פה? הכל מים מסביב' אני שואלת

'הוא יודע. יש לו סימן על החוף. רואה את הבתים? ס'תכלי טוב, הבית ההוא עם דגל חיזבאלל'ה, זה הסימן לקפוץ למים ולהתחבא מייד' 'קישקשתא' מסביר לי

''קישקשתא', השתגעת?!' הפלגנו רק חצי שעה לא יתכן שהגענו ללבנון!!'

'תרגעי' אנחנו פה קרוב 'הקניון הגדול הוא רכס שנמשך מראש הנקרא ועד הר הכרמל'

גילי מזמין אותי לקבינה הממוזגת של הסקיפר וממשיך להסביר 'יש לנו מצלמה תת-ימית מתחת לספינה, רואה את זה?'

הוא מצביע על המסך הצבעוני המשוכלל עם מיליוני הכפתורים

אני רואה מסך הנראה כמו GPS ועליו גרפים בצבעים עולים יורדים ונעים

'המכשיר הזה מספר לי כל מה שאני צריך לדעת ועכשיו מספיק עם כל השאלות, את צריכה להתלבש לצלילה!'

פששששששש אני חושבת לעצמי. כל הכבוד לגילי. כל הכבוד.

אנחנו 7 בסה"כ וגילי שמוביל ושומר על כולנו. הגברים מטילים עוגן ואנחנו נוטשים את הספינה בסלטה לאחור, לא לפני ש'קישקשתא' שואל-

'לא מסוכן להשאיר את הספינה לבד ככה בלב ים?'

'מה פתאום מסוכן' גילי אומר 'המלצרית פה אחראית על הכל'

מתחילים להעמיק. המים חמימים והראות מצוינת. הנוף מאוד שונה ממה שעד כה ראיתי בצלילות אחרות בים התיכון. למטה בפנים, הכל ירקרק, הרים וגבעות ירוקים, מעט מזכיר את 'גבעות השוקולד' של הפיליפינים (ניתן לראות אותם כעת ב'הישרדות') בתוכם נעים בקסם דגיגונים, אנחנו חוצים את השדות, מגיעים לקיר ויורדים עוד.

ניתן היה להבחין בלהקות לוקוסים, טונות, מרמירים, חתולי ים, כרישים, דולפינים ולוויתנים, לא הרבה ראינו אבל שניים-שלושה מכל סוג.

'בד"כ לא רואים כאן כמעט כלום' גילי מספר לנו

'זה רק בגלל שגרמתי לכם להקיא אז הם הגיעו, מסכנים היו רעבים, טוב שהוצאתם הכל, טוב מאוד'

למטה במים, אני טיפה מתעכבת בשל אוזן ימין. כמה דקות של הרגל, סבלנות ואיזון פותרות את חוסר הנוחות ואני ממשיכה להעמיק.

עומק מירבי – 20 מטרים.

כולם צוללים מאוזן, 'קישקשתא' מצלם, דר' ג'יוואגו וחברו נהנים, 'גוון טרוולטה' (שם בדוי) קרוב לגילי  ו'רומיאו ויוליה' אוחזים ידיים. 'רומיאו' לא עוזב לרגע את 'יוליה', 'יוליה' חשה מאוד ברע בזמן ההפלגה, אך היא הבטיחה שבצלילה הכל הכל יסתדר.

אני מבסוטית. מדי פעם אני צופה בחבריי ובמיוחד בגילי שמוביל. תמיד אני נהנית לצפות בצוללים ותיקים, אפשר ללמוד בהם המון. כל פעם שאני מביטה בגילי, הוא ללא הווסת, אנל'א מבינה את זה. זה רק בגלל שהוא רוצה להיות ממש בשקט, שלא נפריע לכל שפע החיות שמשוטטות להן בכיף בין העלעלים. גילי מסמן-

'ששששש'

ולמרבה הפלא גם 'ג'ון טרוולטה' מוציא את הווסת.

את זה אני ממש לא מבינה.

הם מסמנים לי להתקרב ולראות משהו, מעניין מה זה.. חייבים להיות בשקט, לא להפריע פה לאף אחד. אז גם אני מוציאה את הווסת.

גילי מייד מסמן לי עם האצבע 'נו נו נו!! להחזיר אותו תיכף ומייד!'

באמת ראינו משהו גדול שם. זה היה חתול ים עם כנפיים ענקיות, כל כנף באורך 5 מטר, אפילו באילת לא ראיתי כאלה, בעצם כן, בשדה תעופה יש כל מיני דומים.

בודקים אויר ע"פ הוראה של גילי. גילי מאמין לכולם, רק כשהוא מגיע אלי, הוא שואל, אני עונה בסימן ואז הוא גם בא לבדוק שלא 'עבדתי' עליו. זה בטח 'מקגיוור' סיפר לו שאני ממציאה מלא דברים ושאי אפשר לסמוך עליי בכלל. הוא כבר ישלם על הכל אח"כ, אני מחליטה.

זמן – 40 דקות.

'רומיאו' עכשיו תופס פיקוד, גילי נטש אותנו להכין את הספינה, שלושה עולים, הם בסוף האויר. אנחנו ממשיכים עוד קצת. לא לפני שגילי ו'גון טרוולטה' יורדים אלינו כשני דולפינים בצלילה חופשית מלאת קסם וקוראים לנו לעלות. חניית בטיחות על חבל העגינה ועולים.

למעלה כרגיל מנפחים מאזן ומחכים איש איש לתורו לפשוט ציוד.

'קישקשתא', לא מרגיש טוב. 'יוליה' לא מרגישה טוב, 'רומיאו' תומך בה באבירות. הגברים עוזרים עם הציוד ואני נלחמת בבחילות. ים גלי משהו.

דוהרים בחזרה.

גילי מדומם מנוע כ-10 ק"מ מהחוף ומודיע-

'כולם יודעים לשחות? יאללה למים!'

'אתה רציני?' אני שואלת בהפתעה

'כן. אי אפשר להגיע עם הספינה למזח הים סוער. גם פה אסור לי לעמוד, תיכף המציל יצעק עלי'

עוד לא סיים את המשפט ואני שומעת את המציל מרחוק-

'גילי להתרחק מהחוף. להתרחק מהחוף'

פששששש... חושבת לעצמי

'טוב, אפשר עם הסנפירים והמסיכה?'

'בטח בטח, יאלל'ה קפצי!'

אני קופצת ומתחילה לשחות. איזה כיףףף בלי הציוד. ממש תענוג. כולם שוחים ביחד כלהקת לווייתנים עד החוף. מייד לכשהגענו כמובן שהתמוטטתי. נגמרתי מהשחייה הזו, מה הם משוגעים?! בחיים אנל'א חוזרת למועדון הזה! בחיים!! פשוט עינוי מתמשך!!!

חברים יקרים!

מי שלא הגיע ל'אינדיגו', דחוף להגיע, אין ספק, צלילה חווייתית מכל הבחינות! צוות לעניין, שירות, ציוד ויחס יוצא מהכלל, נמשיך להגיע ולטעום כמובן מהאתרים הנוספים.

תודות והזמנות-

'אינדיגו'- סוכרייה של מועדון, מעבר לסיפור כל מילה מיותרת.

גילי-מנהל המועדון, היה כיף גדול. כבוד גדול לכתוב עליכם סיפור.

'מקגיוור' – הלו הוא דורון שרייבר, מדריך וצולל ותיק, המון המון בהצלחה!

'קישקשתא' – באדי נהדר כהרגלו. היה כיףף. תודה.

'ד"ר ג'יווגו' – דניאל, רופא בביה"ח עפולה, צולל מעורר השראה ממרומי גילו. בהצלחה בכל, בריאות ואריכות ימים.

'רומיאו ויוליה'- הלו הם נועם ואביב, עשו חיים!

'ג'ון טרוולטה' – בהצלחה בגיוס! דחוף לקומנדו היומי, בטוח צריכים שם צוללים כמוהו עכשיו.

בורא עולם – ששמר עלינו ועשה לנו יםםםםם כיף.

רוצים לראות את כל התמונות שמאחורי הסיפור? חפשו אותי גם ברשת הפייסבוק ב-Liora zer-aviv

עתה בדף ה'פייסבוק' גם האפילוג - כל מה שרציתם לדעת על הליך היצירה אשר מאחורי הסיפור. כולםם מוזמנים.