הפעם ריקי לוי דינר התיחסה בטור שלה לצעדה לגלעד שליט, לשאלת המחיר ולמה זה עושה לנו כאמהות כשאנו חושבות על מה שמצפה לילדינו בצבא. נשמח לשמוע גם את דעתכן בנושא.

שבוע שעבר נכחנו באירוע בריתה של חברים שלנו. במהלך האירוע ביקש בני להתפנות (באלו המילים), נצלתי את ההזדמנות והלכתי איתו. כשיצאתי מתא השירותים שלי הוא כבר לא היה  - דבר שלא קורה אף פעם, תמיד הוא מחכה לי או אומר לי "אמא אני בחוץ". קראתי בשמו מספר פעמים, רק כדי להרגיש איך קצב פעימות ליבי עולה מאפס למיליון בשנייה אחת בודדה. יצאתי מבוהלת מחדר השירותים. גם באולם השוקק לא הצלחתי לאתר אותו או את קולו, הנשמע בדרך כלל למרחקים.

אנשים ניסו להרגיע אותי, אך במוחי כבר רצו הסרטים הגרועים מכל על סוטה שלקח אותו, עליו במכונית דוהרת לא מוכרת ועוד...אתם יכולים לתאר....

להמשך: http://www.mamy.co.il/article.aspx?IDP=8356