[אפשר לראות את התמונות בפרטים והגדלה על ידי לחיצה על התמונה עם כפתור העכבר הימני ובחירה ב:"הצג תמונה"]

אם מסתכלים על תולדות העיצוב הגרפי העולמי וגם במדינתנו, הרי שאפשר למתוח קו ברור שלפניו ואחריו המציאות של מקצוע העיצוב השתנתה לבלי הכר, והקו הזה הוא עם כניסת מחשבי המקינטוש לבתי הדפוס ולסטודיואים לעיצוב. הדיכוטומיה שנוצרה גרמה לרעידת אדמה, שאת מהלכה שרדו חלק מהגרפיקאים (המעצבים) כגון דן רייזינגר ודוד טרטקובר, שזכו להכרה רבה. אך חלקם, אשר משלח ידם היה תלוי בידיהם, עזבו את המקצוע. מעצבים, מאיירים, יוצרי קליגרפיה, וגרפיקאים, הפסיקו לעבוד במקצוע. נדמה שעבודותיהם של אותם גרפיקאים שעבדו רבות על מנת לייצר פתרונות גרפיים עבריים נידונו לתהום הנשייה, לולא עבודתם הנאמנה של ארכיונים. כתוצאה מכניסת המחשבים, נוצר וואקום שלתוכו גלשו בקלות רבה יותר מעצבים צעירים. השפה הגרפית השתנתה מאוד. דומה שסגנון המתמקד בחידושים טכניים, המתאפיין בשטיחות ודיגיטליות, בצורות נקיות ומדוייקות, הפך לטון השלט בעיצוב העברי. בשנים האחרונות, עם הכנסת הסורק שמחירו הוזל אל חלל העבודה של המעצבים והסטודנטים, חוזרים החומרניות והגיוון הטיפוגרפי-קליגרפי לעיצוב הגרפי העברי. חלק מהמעצבים מרגישים שהם יכולים לשלב בין טיפוגרפיה ידנית לבין היתרונות הדיגיטליים, ולכן אינם מסתפקים רק בפונטים מוכנים.

לאחרונה אפשר להבחין במגמה גודלת של התעניינות של "דור הפוטושופ" בעבודתם של אותם גרפיקאים מוכשרים אך נשכחים, במטרה לעצב הסטוריה רחבה יותר של תרבות גרפית עברית שרק חלקה ידוע. חלק מהרחבת התודעה הזו כרוכה בדיגיטציה והעלאה לרשת של חומרים שחלקם לא זכו לקבל את מלוא תשומת הלב שמגיעה להם.

מתוך תחושה כי כולנו יכולים להרוויח מכך, רציתי גם אני לתרום את חלקי הזעום בהרחבת הידע הגרפי-עברי.

כאשר עבדתי על ניתוח אקדמי של כרזה שעוצבה על ידי גרפיקאי אלמוני בשם קורדה, חיפשתי אותו על מנת לחקור אותו על מלאכת העיצוב שלו. את קורדה לא מצאתי, אך בעזרת דוד טרטקובר מצאתי את מקור השם "דפוס שהר" שהיה כתוב בקטן על הכרזה, ולאחר טלפונים ובירורים, מצאתי את הרברט ויינינגר שאפשר לי להכנס לתוך עולמו.

[הרברט ויינינגר ונכדו ניצן גלברד]

הכירו את מר הרברט ויינינגר, גרפיקאי ומעצב שעבד בבית הדפוס "שהר" בבית חרות בין שנות השישים לשנות השמונים.
תופתעו (ואני הופתעתי) לדעת כי בין עבודותיו הבולטות ביותר אפשר למנות את הגרסא העברית ללוגו של קוקה קולה, ואת הלוגו של חטיבת גבעתי. כשדיברנו בטלפון ומאוחר יותר בפגישתנו בארכיון, התגלה הרברט כאדם חביב ונדיר, צנוע, יוצר אמיתי ומעצב משכמו ומעלה, עם קול עבה ומרשים ומבטא כבד (שהזכיר לי את צבי נרקיס, עמו נפגשתי גם).

[מקור התמונה]

העליתי לחשבון הפליקר שלי חמישה סטים של תמונות עם מיטב העבודות שבארכיון, חלקן עוצבו על ידי הרברט:

1. תמונות כלליות מהארכיון.

2. פוסטרים.

3. פוסטרים לאירועי בית חירות שעוצבו על ידי הרברט.

4. תמונות של הדפסים.

5. רפרודוקציות של אמנים.

משתמשים של פליקר (ההרשמה חינם) יכולים לצפות בגדלים שונים של התמונות.

אשמח מאוד לקבל הערות, שמות יוצרים, ותאריכי יצירה של חומרים.

הרברט עלה לישראל בשנת 1961, ובמפתיע לא הגיע לגרפיקה דרך המסלול המוכר של לימודים בבצלאל, אלא בגלל היותו אוטודידקט וכשרונו לציור ולשפות. ברומניה עבד בבית קולנוע אזורי בתור צייר פוסטרים לסרטי קולנוע. הוא התחיל לעצב תוכניות סרטים קטנות, ולאט לאט ובשקדנות התקדם לעבודות גדולות. על מנת ליצור מודעות קולנוע גדולות, הוא הקרין פריים מתוך הסרט על בד (לעיתים בזווית עקומה או בתקריב), והיה מצייר את הפוסטר עם איירבראש.

כאשר עלה לארץ החל לעבוד בדפוס "אמנים מאוחדים" באלנבי, תל אביב. לאחר תקופה מסויימת, התחיל לעבוד כגרפיקאי בבית הדפוס אשר בו עבד עד ליציאתו לפנסיה, עם כניסת המחשבים לתחום. "ברגע שהכניסו את המקינטוש, ידעתי שבעוד חודשיים אני עוזב. אמנם שלחו לנו מדריך, אך לא הייתה לי סבלנות לכך." מספר הרברט. כיום מספר דפוסי המשי יורדים במספרם עם התקדמות טכנולוגית הדפוס הדיגיטלי. הרברט רואה את העיצוב הגרפי כיום כממוחשב מידי וחסר נגיעה אישית, וכתוצאה משימוש במקלדת ועכבר ופחות ביד.

רבים מעמיתיו למקצוע כבר עברו לעולם שכולו טוב. אבל הרברט רואה עצמו כצעיר. "עשיתי כמה מודעות אבל, אבל אותם לא שמרתי", הוא מתבדח.

עבודתו של הרברט כגרפיקאי באותם ימים, הכילה אותו כחלק אינטגרלי מן היצירה. מעצב כמו דוד טרטקובר היה מגיע לבית הדפוס ומוסר יצירה בגודל A4, שאותה היו מצלמים ומפרידים לפילמים של הפרדת צבעים. את הפילמים היו מניחים על רשת עדינה עם אמולסיה. הפתחים בין הרשת קובעים את ריכוז הצבע. רשת בינונית למשל, מיועדת לאותיות הנצבעות על הרקע. רשת "מרווחת" מיועדת לצבע מלא. החלקים שלא זכו להיחשף לאור היו נשטפים במים, והחלקים שנחשפו סתמו את הרשת ויצרו משטחים שלכדו צבע בריכוזים שונים בעת ההדפסה. חלק מהשבלונות נחתכו במיוחד על ידי הגרפיקאי, על מנת להתאימם לעיצוב המקורי. היצירה של המעצב עברה דרך מדיומים שונים של אור, תשליל, חומרים כימיים, צבע, וידי הגרפיקאי. התוצאה יחידאית יותר. ההדפסות בבית הדפוס לא היו רק על משטחי נייר, אלא גם על שלטי מתכת, בדים, ואריחי פורצלן שאת חלקן עיצב הרברט.

הרברט מראה שליטה ויציבות מדהימים, והקליגרפיה שלו יכולה להיות נוקשה וחופשית, בצורה שנראית מאוד טבעית וחסרת מאמץ. את חלק מהאותיות שיצר הוא כתב עם עט קליגרפית, מכחול, או עם טוש על גבי "נייר ציאן" עם שורות כחולות דקיקות אשר אי אפשר לראות בצילום לאחר מכן. צורה חוזרת בעבודותיו היא הקו התחתון והמעוקל שיש מתחת לכותרות, ושמאזכר את הלוגו של קוקה-קולה שעיצב ויינינגר. הלוגו הזה הוא אחת מהדוגמאות הטובות ביותר של אדפטציות עבריות ללוגו אנגלי, ושווה לתת להרחיב עליו את הדיבור. אותיות אחרות בעיצוביו נחתכו עם סכין יפני באופן חופשי והודבקו על הנייר.

[מעצב - דן רייזינגר (תמיד היה נוהג לשתות כוסית עם עובדי בית הדפוס)]

[מעצב לא ידוע]

[מעצב - דן רייזינגר]

[מעצב : חגי עציון. הרברט מספר שחגי עציון הגדיל את טביעת האצבע שלו בבית הדפוס]

[מעצב - דן רייזינגר]

[מעצב - דן רייזינגר]

[סט של ציפרנים קליגרפיים שהרברט הוריש לנכדו ניצן גלברד, כיום סטודנט שנה א' בויצו חיפה].

[טסט של רפרודוקציה של נחום גוטמן עם הערה כתובה מאת האמן: "תוספת זהוב על שטח ה'טיילת' "]

 [כתובה עם קליגרפיה מקורית של הרברט ויינינברג]

תמונות של הדפסות שונות, מעצבים ואמנים לא ידועים:

[כרזות לישוב בית חירות:]

[הנכד ניצן גלברד מספר שהיה מקבל פוסטרים כל שבוע, וברכות ליום ההולדת שעיצב הרברט בקליגרפיה. את המסורת הגרפית שהנחיל לו סבו, הוא ממשיך בלימודי עיצוב גרפי]

 [מעצב: הרברט ויינינגר]

ברצוני להודות להרברט ואשתו פלורט, וגם לנכדם ניצן גלברד שהכניסו אותי לביתם ולארכיון של בית חירות, ושפינו מזמנם על מנת שנוכל להביא את התמונות האלה בפניכם. אני מקווה שיהיה לי מספיק זמן בחודש הבא, לעסוק קצת יותר ביצירות שהרברט היה נדיב כל כך לחשוף בפני. היה לי כבוד גדול.