בתוך: "אימהות ובנות", אנתולוגיה ב עריכת שולה מודן ומיה דבש, מודן 1997. http://www.dialog-nardi.co.il/ חלק א' כל שראתה שהיו השפתיים הצבועות אדום כהה של אישה מאחורי הדלפק בדיוטי פרי. ניגשה בהיסוס. יש לה חצי שעה לעליה מטוס. היא חייבת עד אז לקנות מתנה. חצי שעה נותרה לה, לא יותר. ולמה לא קנתה קודם ? רגש האשם המוכר החל זוחל ועצרה אותו. לא קנתה וזהו זה . במקום אשמה נצמדה לכעס, הרגש שתמיד נסך בה ביטחון - "איך אפשר בכלל לקנות למפונקת הזו משהו, מאז שהייתה בת שלוש היתה דוחה בשאט נפש כל מתנה שהייתי מביאה לה." "אפשר לעזור לך?" שאלה אישה מאחורי הדלפק. "מה? סליחה, כן, בהחלט, תודה. בעצם אני מחפשת משהו יפה לבת שלי . אני נוסעת לבקר אותה בניו-יורק. כבר לא ראיתי אותה יותר משנה. אני רוצה להביא לה משהו יפה במיוחד, אבל נורא קשה לי לקנות לה מתנות , יש לה טעם מיוחד... אולי יש לכם משהו... משהו קצת שונה... משהו שהיא תוכל להעריך אותו... חשוב ל שהיא תעריך את המתנה שלי.." מלמלה מרתה את המילים האחרונות.מה היא עומדת ומתפלספת עם המוכרת הזרה הזו. כעסה מרתה על עצמה. תמיד זה קורה לה. מתי תלמד לשמור את התיסכולים שלה לעצמה? |