נולד לי בן במשקל 4050 גרם ,

יפה תואר שמנמן עגול לחיים ,

גדל בן מעברים רבים חווה בחיוו,

גן ,ביה"ס יסודי ,חטיבת ביניים ,

תיכון וצבא .

לא תמיד הייתי שם בשבילו ,

מתי שרצה או צריך היה ,

מה לעשות אשת קריירה .

חונכתי על ברכי " זמן איכות " ,

היום אני יודעת היטב שזאת תאוריה שמקלה רק על האדם ,

שנושא על ליבו את תחושת האשם .

אשמה שלא ראיתי את הצעד הראשון ,

אשמה שלא תמיד הייתי כדיי לחבק שקיבל מכה ,

שלא בכל חגיגה השתתפתי ,ולא לכל הטיולים הצטרפתי ,

כן אתם צודקים בדומה לאלפי ,מאות אלפי הורים .

זה היה בעבר הלא רחוק כל כך , השנים חלפו מהר,

היום בני בן כמעט 22 ,

ויש ימים שהוא לי אומר לא היית שם 

כשהייתי זקוק לך ביותר ,

זה לפעמים כשהוא קצת כועס.

אבל ברגעי האמת תמצאו אותנו מנהלים שיחות עומק ,

גיל 22 מבולבל כזה ...............

לאן פנינו מועדות ? מה אלמד ? ועוד.......

הכל בגיל הזה צריך לקרות כאן ועכשיו ,

ואני מוצאת את עצמי מפעילה את המאמנת שבי ,

ואת בני שואלת .

מה יאפשר לך לדעת ?  מתי  תדע ? מה אתה רואה עוד חמש שנים ? במה אני יכולה לעזור ?

בני ממהר להגיב , עלי להתאמן תפסיקי אמא .

אני מבינה דיי מהר ,

בני ששרת בגבעתי כלוחם חוזר לרגע להיות ילד קטן ,

שצריך את אמא שתרגיע .

ילדי שקומתו כבר 30 ס"מ גבוהה משלי ,

עדיין זקוק להדרכתי .

בני ממשיך ופותח ליבו בפניי ,

אמא את יודעת הוא מוסיף ואומר ,

לפני השירות הצבאי כל החברה ואני היינו שמחים יותר ,

היום משהו אבד , חלק מהנשמה נלקח .

אני לא ממהרת לענות , נותנת למידע לשקוע ,

ומאפשרת גם לו לעכל את ההצהרה ,

אני מבינה את שהוא אינו ממהר להגיד נעלמה הילדות ,

הפכת בני לאיש בוגר .

אז ילד יקר שלי כשאתה חוזר מאימון בלילה מאוחר ומבקש ,

אמא ספגטי בבקשה לי תכיני ,

אני שמחה שאני נמצאת , ומבינה שאתה צריך לפעמים קצת להתפנק .

נכון שאני לך לפעמים "חופרת " זאת מתוך דאגה אמיתית לעתידך 

כי הורים רוצים את ילדיהם בריאים מאושרים מצליחים ,

מאחלים להם את כל הטוב שבחיים .

רוצה להגיד לך שאני מעריכה את החוזק שלך ,

את הדרך שבה אתה מתמודד עם כל אתגר ,שינוי ומשבר ,

רוצה להגיד לך תודה ,

שאת אשר על ליבך איתי אתה חולק בפתיחות רבה   .

אני כאן עבורך בן ,

שלוש מאות שישים וחמש יום בשנה .

באהבה רבה אמא .