
בחיי אם היתי יודע מאיפה שלפו את הסרט הזה היתי רץ לקחת אותו בעצמי. 1986 שרוב לאו ופטריק סוויזי עוד היו ילדים,צעירים פרועים ושובבים.
איך הזמן רץ,בחיי!פעם שהיינו ילדים הכל היה פשוט יותר.... ולא משנה כמה נרצה לחזור לשם,זה לא יקרה. משחקי ילדות,גוגואים ותופסת והתוספת שתופסת.
פעם היינו רואים סרטי קולנוע,היום אנחנו מורידים אותם למחשב....ו\או לוקחים אותם מספריית הוידאו.
ומה אני שואל את עצמי:איפה טעינו? או שאולי זה לא אנחנו,פשוט ככה עובדים הדברים.
|
ואחרי ככלות הכל
בתגובה על אנשים שאתה לא מכיר
הנשואים
בתגובה על תוכן זה הוא פוגעני אבל לא רק ,הוא מעיק מעצבן ולא פוסק
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שמח לשמוע שיש מחשבות הדדיות אצלך...זה נחמד.
שיהיה לך יום מעולה.
הקידמה הטכנולוגית - מחד, מחוייבת המציאות כדי לשפר את רמת החיים שלנו,
אך מאידך, פוגעת ופוגמת בהתפתחותם של הילדים, ובעיקר בהתפתחות הרגשית.
פעם הסתפקנו במשחקי תופסת, מחבואים, קלאס, גומי, ג'ולות,
והיינו אף מאלתרים משחקים של רופא וחולה ומה לא.
המון פעמים הייתי שמחה להיות חולה, כי בבוקר היו תוכניות כמו רגע עם דודלי ושכונת חיים.
וואהו, איך אהבתי את זה!
היום, נדה. הילדים מול המחשב, מול הפייסבוק - מה שגורם לניתוק רגשי מחברים...
ולגבי פטריק סוויזי - שחקן מדהים ואיש יפה - וחבל לי שאינו כאן.