יש ימים בהם הבדידות קשה יותר. ובעצם אני לא באמת בודדה. אבל יש את צד שמאל במיטה שנותר ריק ומחכה לך שתבוא. יש לילות שזה לא מפריע לי. יש גם ימים בהם אני לא חושבת עליך. אבל יש ימים בהם הבדידות קשה יותר.

יש רגעים בהם אני לא יכולה לא לחייך כשאני חושבת עליך. כשאני חושבת על איך אתה קורא לי, איך אתה מחבק אותי ואומר שאתה מתגעגע, כשאתה מקשיב לי כי באמת מעניין אותך לדעת איך עוברים עליי הימים. ואז יש רגעים שאני לא יכולה לא לדמוע כשאני חושבת עליך.

ויש פעמים שאני שואלת את עצמי למה הכרתי אותך. למה אני מרגישה את מה שאני מרגישה, למה אני תקועה באותו מקום של אישה שאוהבת איש שלא יכול להיות שלה. ואז אני נזכרת בכל מה שאתה נותן לי ואני כבר לא שואלת שאלות.

יש לי תקווה שיום אחד, לא רחוק, תהיה שלי. שתבוא ותגיד לי שזהו, מעכשיו אתה איתי, רק איתי, ממלא את המקום הריק במיטה, בגדיך מסודרים על המדף הריק בארון, שאתה ממלא את המקום הריק בלב שלי. אבל אני ריאלית ויודעת שהתקווה לא תתממש.

יש ימים בהם הבדידות קשה יותר. היום הוא יום כזה.