אני פוגש בה כל יום. קשה להתחמק. המבט תקוע בה ואין מוצא. אם ארים אותו ייתקע ישירות בפני המאבטח אשר מול תחנת הרכבת. אם אזיז אותו ימינה אתקל בעוד הולך רגל על שתיים שמבטו גם, תקוע בה. אם אזיז מבטי שמאלה אתקרב מדי לכביש – אם ארים מבטי אל השמים מאין יבוא עזרי?

מבטי נעול מטה. עליה. והיא, מדרכה שכמותה, מחליפה צבעים לפי דרישת החניה. בא לי לעצור רגע ולדבר אתה, לתקשר, לצאת מהשגרה המהפנטת – ל ה ת י י ח ס. מדרכה או לא – גם לה יש רגשות, זכרונות, תקוות שנמעכו, חלומות שנגנזו. אז כמו כלעתונאי מדופלם אני עדיין שקוע בהקדמה במקום להגיע כבר אל הראיון, אל הנושא.

עוד מעט…..כבר שם.

אני: תגידי לי, לא נמאס לך?
מדרכה: מה, כאילו שדורכים עלי וזה?
אני: אקזקטלי
מדרכה: אז מה? ספרד ניצחה
אני: גם את עם המונדיאל הזה?
מדרכה: למה לא, מה, בגלל שאני כאילו נקבה?
אני: לא, סתם כאילו, רק מתעניין בנטיות שלך
מדרכה: וואללה.
אני: אז…תגידי…את באה לפה הרבה?
מדרכה: סססאעעמק..עוד פעם השטות הזו – אני הולכת!
אני: טוב טוב. צטער..
מדרכה: לא נמאס מהקלישאות?
אני: האמת, דווקא כן
מדרכה: אז למה נפלת שוב?
אני: זה היצר, את יודעת
מדרכה: אהה.
אני: אז?
מדרכה: מה. ):
אני: כאילו, אין לנו כבר על מה לדבר?
מדרכה: מותק, כבר בתחילת הראיון לא היה
אני: אז למה נתת לי , להמשיך
מדרכה: כזו אני, נותנת לכולם, להמשיך, לדרוך, לעלות, מלעשות.
אני: אני חש עצבות בקולך?
מדרכה: אתה חש? וואללה..לא ידעתי שאתם חשים בכלל
אני: הגזמת!
מדרכה: טוב, נו מה בעצם רצית לדעת
אני: מה נפגעת?
מדרכה: אני? נאאאאאא…
אני: טוב אז אולי את לא המדרכה החסרה של מישהו
מדרכה: התבלבלת עם החתיכה
אני: (: חובבת ספרות?
מדרכה: רק זולה.
אני: אוקיי – אז ביי.

סוף הראיון המעמיק שהחל במחשבה תחילה…………