אני מסכים עם דרור.

כל עסק נמדד על כמות הסחורה שהוא מוכר לא על כמות הסחורה שהוא מייצר. רוצה לומר שלהשקעת האנרגייה של המתייצבים במחסומים אין כל ערך אם היא לא משפיעה במשהו על התנהגות הציבור - אם זה החיילים במחסומים ואם זה דעת הקהל.

ההחלטה על הצבת המחסומים נובעת בראש ובראשונה משיקולים בטחוניים טקטיים קצרי טווח. מכיוון שבמציאות העקומה שלנו לשיקולים אחרים אין משקל רב, אני סבור שקבלת ההצעה של דרור תביא  לתועלת הרבה ביותר ויש באימוצה גם "בונוסים" לטווח רחוק יותר.

 

 

צטט: יערת דבש 2007-10-07 22:31:17

 

צטט: st_s 2007-10-07 20:07:52

 

צטט: יערת דבש 2007-10-07 18:45:33

למה אני לא מביאה בפלות לחיילים?

למה בעצם? נביא בפלות, יהיה צחוקים וסבבה.

 

הבעיה של המחסומים היא לא בעיה של אדיבות. אני לא שם כדי שהחיילים יתנהגו יפה ויחייכו. אני לא שואפת למחסומים מנוהלים היטב ובאדיבות. העמידה שלי במחסום היא הפגנת סולדריות עם פלסטינאים, לא הבעת תמיכה בחיילים. אני שם כדי להיות עדה, וכדי לספר בתוך ישראל על מה שהממשל הישראלי עושה בפלסטין.

 

 

באמת?

ואני דווקא חשבתי שחלק נכבד מעניין העמידה במחסומים זה בדיוק כדי לגרום בעצם הנוכחות להוריד את רמת האטימות והאלימות של החיילים.

כי עניין התיעוד והלספר בישראל מה אנחנו עושים בשטחים את יודעת לא ממש מזיז לרוב האנשים. גדעון לוי עושה את זה שנים. מה הוא הזיז?

מה שחשוב זה דווקא לנסות לשנות. זה מה שאני בזמנו ניסיתי לעשות בשטחים בימי הסכמי אוסלו הרחוקים כה.

 

העמידה שלנו במחסומים היא עניין כל כך מורכב. יש חיילים שבשבילם הרעיון שאנחנו מייצגות - ואנחנו עוד נשים שיש להן דעה בעניני בטחון ומעיזות לחלוק על דעתם שלהם 'המקצועיים' בתחום - זה דגל אדום. זה לא יאמן איך הם מדברים אלינו במקרים האלו. הדוגמא מהפוסט - הלוואי יבוא ערבי יאנוס אותך - היא אמיתית לגמרי. גם נאצית וזונה. אני מבינה את זה - גדלנו באותו מקום, כשהייתי ילדה שמעתי לא פעם ש"ערבים זה לא בני אדם" וש"ערבי טוב זה ערבי מת". במקרים האלו חשוב לי להקפיד על נוכחות שקטה ולהקטין חיכוך. יש גם חיילים שבהחלט מוכנים לשמוע ואיתם יהיה דיאלוג מעניין. יש גם חיילים שאומרים שאין להם אומץ לסרב. לצערי רוב החיילים שייכים לקבוצה הראשונה.

 

צריך להבין שמבחינת החיילים הם עושים לנו טובה כשהם מרשים לנו לעמוד במחסום. גם זו אמירה שלי - אני לא צריכה אישור כדי להיות כאן. אני כאן בזכות ולא בחסד. היו טענות של הצבא שהמחסום הוא שטח צבאי סגור. טענה מצחיקה כמובן כי בשביל צריך להוציא צו ובעיקר כי במחסום יש מאות אזרחים פלסטינאים. זה הגיע לזה שמישהו צייר קו לבן במחסום אותו אסור לנו לעבור. היו מעצרים.

 

אני לא חושבת שלתיעוד אין ערך. היום אני כבר לא שומעת את "ערבי טוב הוא ערבי מת" והחברים שלו. גם על טרנספר פחות ופחות מדברים בקול רם. היתה התנתקות שהיתה לה תמיכה רבה. אנ ייודעת שאני רצה מרתון. ההשפעה לא נמדדת לטווח קצר.

 לתעוד שלכן וגם של קבוצות אחרות, כמו גם של גדעו לוי יש הרבה השפעה. קשה למדוד אותה. אבל ברור שמי שכן מאמין בערכים של הומניות ואוניברסליזם מקבל מהסיפורים והעדויות רקע ומוטיבציה. הן גם מחזקות את הנרטיב השמאלי של הסיפור הישראלי פלסטיני.

 

זה שהאלימות והטרור לא נובעים רק מאינטרסים ומשחקי כוח (היהודים מראים סימני חולשה, אז כעת העת להלום בהם!) אלא גם כתוצאה מפחד , שנאה ואלימות שהיו בעבר. 

 

זה שחיילים מדברים אליכן לא יפה זה לא סימן טוב. זה אולי בלתי נמנע, אבל ברור שהאפקטיביות שלכם כלפי החברה הישראלית בכלל  וכלפי החיילים בפרט היתה עולה אם היה יחס של כבוד, הערכה ואפילו אהבה. לאנשים שאנחנו מעריכים אנחנו מקשיבים הרבה יותר. 

  

הדבר הזה נכון גם ביחס לפלסטינים - כל עוד אפשר לשלול מהם את צלם האדם ולהסתיר אותם במסכות של "טרוריסטים" ההתמודדות מולם כ"אויב" חסר צורה היא הרבה יותר קלה. הקרבות הם לאו דווקא פיזייים אלא גם פסיכולוגיים.  

 

לכן לדוגמה, כשמישהו לא מסכים איתי, אני מנסה לא לתת לרוחות להתלהט. ואם הוא אומר משהו לא בסדר או משתמש בדימוי לא מדוייק כלפי, וכו' אני מנסה מיד לצאת מתוך הדיון ולהתחיל לדבר איתו על אופי הדיון - ולנסות לקבוע שהדיון עצמו יהיה תרבותי גם אם אנחנו לא מסכימים. זה שדיון לדוגמה יתנהל בקול שקט, ובאופן מנומס ועם כמה שפחות דימויים (שהם תמיד לא מדוייקים) עוזר מאוד למנוע מצבים של אסקלציה הדדית או אפילו חד צדדית.  

 

 

 

 

צטט: יערת דבש 2007-10-07 18:45:33

למה אני לא מביאה בפלות לחיילים?

למה בעצם? נביא בפלות, יהיה צחוקים וסבבה.

 

הבעיה של המחסומים היא לא בעיה של אדיבות. אני לא שם כדי שהחיילים יתנהגו יפה ויחייכו. אני לא שואפת למחסומים מנוהלים היטב ובאדיבות. העמידה שלי במחסום היא הפגנת סולדריות עם פלסטינאים, לא הבעת תמיכה בחיילים. אני שם כדי להיות עדה, וכדי לספר בתוך ישראל על מה שהממשל הישראלי עושה בפלסטין.

 יערת דבש. אני מעריך מאוד את העבודה שלך ושל חברותייך. אתן בפרוש עושות מלאכת קודש. 

 

אני מודע לזה שאתן לא שם כדי שהמחסום יתנהג יפה. ושהכיבוש יעבור "חלק". אני פשוט מנסה לשבור כמה תבניות חשיבה (שלי, שלך של השמאל ושל הימין של היהודים והערבים)- יכול להיות שזה יעזור ויכול להיות שלא. ויכול בהחלט להיות שאני טועה. 

 

איך שאני מבין את זה - חלק ממה שאתן עושות במחסום נקרא "מתן עדות" - ויש אלמנט בנצרות לדוגמה של הצבעה על הרוע. לאנשים קשה יותר לנהוג באופן לא חברתי כאשר יש מישהו - ועדיף כמה , שיש להם איזו שהיא הזדהות איתו שאומר -"זה לא בסדר" או "אתה מכאיב לי, בבקשה תפסיק". זה מחייב את התוקפן לחשוב על מה שהוא עושה - ולגבי רוב האנשים זה יכול להשפיע במשך רוב הזמן (יש אנשים בתוך המערכת שעובדים באופן דומה - לדוגמה חיילים מבוגרים יותר שמרסנים התנהגות של צעירים). 

 

החלק הזה הוא בינכן ובין החיילים, וגם בינכן ובין הצבא (שיכול פחות להתעלל בנוכחות ישראלים-יהודים).  

 

החלק השני הוא  מתן עדות לחברה הישראלית והוא יותר במישור המדיני ארוך הטווח והציבורי.

 

החלק השלישי הוא הזדהות עם הפלסטינים.

 

כעת, איך שאני מבין את זה, הסכסוך מורכב לא מ-2 פלגים (יהודים מול פלסטינים) אלא מ-4 מחנות - השמאל היהודי, השמאל הפלסטיני, הימין היהודי והימין הפלסטיני. ההגדרה שלי לשמאל בהקשר הזה היא אי אמונה שעל ידי אלימות אפשר להגיע להישגים, ואמונה שכל אדם הוא אדם. השמאל תמיד הדגיש את עניין שאלימות פותרת דברים בטווח הקצר אבל זורעת את הזרעים לגל הבא של האלימות. 

 

 אם תביאי בפלות לחיילים בלבד, את בעצם מחזקת את הזהות של "יהודים" אם תביאי בפלות רק לערבים את מחזקת את הקשר בינך לבינם ובואותו זמן מחלישה את הקשר בינך ובין החיילים. אל תזלזלי בקשר הזה - זה חלק מהכוח שיש לך מול החיילים ומול החברה הישראלית - אם אפשר להציג אותך כ"בוגדת" "מחוץ למחנה" אז ההתמודדות מולך היא הרבה יותר קלה. אם את מחלקת בפלות גם לערבים וגם ליהודים (בהנחה שזה נעשה גם על דעת הפלסטינים) - את מחזקת את הסולידיות בינך ובין הערבים, ואולי גם באותו זמן מחלישה את המחנה הימיני ומחזקת את המחנה השמאלי. את הראיה של האדם כאדם קודם כל. 

 

כמובן שכל זה יהיה זוועה אם ישראלים \יהודים בלבד יתמכו ברעיון הזה (שכאמור הוא לאו דווקא שיא החוכמה), ויבצעו אותו בלי אנשים מתוך השמאל הפלסטיני - שכן אז זו תהיה פטרונות לשמה. 

 

מחסומים הם מעבר לעניין הפיזי אלא גם עניין נפשי. יש מחסומים של שפה, של תרבות, של זרות. של "אנחנו" נגד "הם". מהצד הפלסטיני המחסומים גם כרוכים בהשפלה נוראית - הרבה יותר מאשר רק הטרדה והעיכובים, היוצר של גן עדן עכשיו תאר את עיכובו במחסום כ"חוויה מסרסת".  

 

 במחסום יש הרבה רגשות של איבה, תעוב, חוסר סובלנות, שנאה, פחד מפני הבלתי ידוע  ופחד מפני שרירות הלב, שעמום, כעס, חוסר אונים - את שמה לב כמה רגשות שליליים יש כאן?

למה לא להביא קצת אהבה וחמלה פנימה? 

 

אני לא יכול להעלים את המחסום, לסיים את הכיבוש מחר - זה גדול עלי. אני כן יכול לנסות לשנות את הסיטואציה שמה.

 

הפעולה של "מחסום ברייק" (למישהו יש רעיון טוב יותר לשם?) לא באה רק כדי להזדהות עם הפלסטינים אלא כדי להדגיש את הטמטום של כל המעמד להוציא אנשים מה"מסכות" הסוציולוגיות שלהם, ולחשוף את האנושיות של כל הנוכחים: פלסטינים מדוכאים וחיילים מדכאים - שלפחות חלק מהם -  נתקעו בנסיבות שבהן לפחות חלק מהם לא ממש רוצה להיות (ואין לו אומץ לצאת מזה). נכון, זה לא אומר "הפלסטינים טובים, היהודים רעים, תראו כמה הם מסכנים!" (סימן קריאה)  אלא "כולם פה הם בני אדם בסופו של דבר, חייבים להתנהג ככה?". (סימן שאלה - דבר שנותן קצת מקום לאדם עצמו לענות). 

 

מצד שני, יכול להיות שמחסום זה לא מקום טוב להתחיל ממנו כדי להדגיש את זה. יכול להיות שמראש המקום טעון מידי, ושכדאי להתחיל ממקום שיווני יותר כדי לתת לחלקים משמעותיים יותר של אנשים לחוות חוויה של ביחד.

 

 

 

צטט: st_s 2007-10-07 20:07:52

 

צטט: יערת דבש 2007-10-07 18:45:33

למה אני לא מביאה בפלות לחיילים?

 למה בעצם? נביא בפלות, יהיה צחוקים וסבבה.

 

הבעיה של המחסומים היא לא בעיה של אדיבות. אני לא שם כדי שהחיילים יתנהגו יפה ויחייכו. אני לא שואפת למחסומים מנוהלים היטב ובאדיבות. העמידה שלי במחסום היא הפגנת סולדריות עם פלסטינאים, לא הבעת תמיכה בחיילים. אני שם כדי להיות עדה, וכדי לספר בתוך ישראל על מה שהממשל הישראלי עושה בפלסטין.  

 

 

באמת?

ואני דווקא חשבתי שחלק נכבד מעניין העמידה במחסומים זה בדיוק כדי לגרום בעצם הנוכחות להוריד את רמת האטימות והאלימות של החיילים.

כי עניין התיעוד והלספר בישראל מה אנחנו עושים בשטחים את יודעת לא ממש מזיז לרוב האנשים. גדעון לוי עושה את זה שנים. מה הוא הזיז?

מה שחשוב זה דווקא לנסות לשנות. זה מה שאני בזמנו ניסיתי לעשות בשטחים בימי הסכמי אוסלו הרחוקים כה.

 

העמידה שלנו במחסומים היא עניין כל כך מורכב. יש חיילים שבשבילם הרעיון שאנחנו מייצגות - ואנחנו עוד נשים שיש להן דעה בעניני בטחון ומעיזות לחלוק על דעתם שלהם 'המקצועיים' בתחום - זה דגל אדום. זה לא יאמן איך הם מדברים אלינו במקרים האלו. הדוגמא מהפוסט - הלוואי יבוא ערבי יאנוס אותך - היא אמיתית לגמרי. גם נאצית וזונה. אני מבינה את זה - גדלנו באותו מקום, כשהייתי ילדה שמעתי לא פעם ש"ערבים זה לא בני אדם" וש"ערבי טוב זה ערבי מת". במקרים האלו חשוב לי להקפיד על נוכחות שקטה ולהקטין חיכוך. יש גם חיילים שבהחלט מוכנים לשמוע ואיתם יהיה דיאלוג מעניין. יש גם חיילים שאומרים שאין להם אומץ לסרב. לצערי רוב החיילים שייכים לקבוצה הראשונה.

 

צריך להבין שמבחינת החיילים הם עושים לנו טובה כשהם מרשים לנו לעמוד במחסום. גם זו אמירה שלי - אני לא צריכה אישור כדי להיות כאן. אני כאן בזכות ולא בחסד. היו טענות של הצבא שהמחסום הוא שטח צבאי סגור. טענה מצחיקה כמובן כי בשביל צריך להוציא צו ובעיקר כי במחסום יש מאות אזרחים פלסטינאים. זה הגיע לזה שמישהו צייר קו לבן במחסום אותו אסור לנו לעבור. היו מעצרים.

 

אני לא חושבת שלתיעוד אין ערך. היום אני כבר לא שומעת את "ערבי טוב הוא ערבי מת" והחברים שלו. גם על טרנספר פחות ופחות מדברים בקול רם. היתה התנתקות שהיתה לה תמיכה רבה. אנ ייודעת שאני רצה מרתון. ההשפעה לא נמדדת לטווח קצר.

ואילו אני כל הזמן לומדת ממך , דרור.

איזה הסתכלות מעניינת יש לך.

 

צטט: יערת דבש 2007-10-07 18:45:33

למה אני לא מביאה בפלות לחיילים?

 למה בעצם? נביא בפלות, יהיה צחוקים וסבבה.

 

הבעיה של המחסומים היא לא בעיה של אדיבות. אני לא שם כדי שהחיילים יתנהגו יפה ויחייכו. אני לא שואפת למחסומים מנוהלים היטב ובאדיבות. העמידה שלי במחסום היא הפגנת סולדריות עם פלסטינאים, לא הבעת תמיכה בחיילים. אני שם כדי להיות עדה, וכדי לספר בתוך ישראל על מה שהממשל הישראלי עושה בפלסטין.  

 

 

באמת?

ואני דווקא חשבתי שחלק נכבד מעניין העמידה במחסומים זה בדיוק כדי לגרום בעצם הנוכחות להוריד את רמת האטימות והאלימות של החיילים.

כי עניין התיעוד והלספר בישראל מה אנחנו עושים בשטחים את יודעת לא ממש מזיז לרוב האנשים. גדעון לוי עושה את זה שנים. מה הוא הזיז?

מה שחשוב זה דווקא לנסות לשנות. זה מה שאני בזמנו ניסיתי לעשות בשטחים בימי הסכמי אוסלו הרחוקים כה.

למה אני לא מביאה בפלות לחיילים?

 למה בעצם? נביא בפלות, יהיה צחוקים וסבבה.

 

הבעיה של המחסומים היא לא בעיה של אדיבות. אני לא שם כדי שהחיילים יתנהגו יפה ויחייכו. אני לא שואפת למחסומים מנוהלים היטב ובאדיבות. העמידה שלי במחסום היא הפגנת סולדריות עם פלסטינאים, לא הבעת תמיכה בחיילים. אני שם כדי להיות עדה, וכדי לספר בתוך ישראל על מה שהממשל הישראלי עושה בפלסטין.