ישראל היא מדינה שתלויה באופן משמעותי ביותר בתרומות של פילנתרופים שונים.

למעשה כמעט בכל צעד שני אנחנו נתקלים בשלט קטן: "נתרם ע"י ......."

אם תשימו לב מרבית בתי החולים, מרכזי התרבות, מתקני הצבא, גנים לאומיים, מרכזי רווחה ופנאי, כמעט כל מקום שאתם דורכים בו ממומן ע"י פילנתרופים יהודים בעולם. מילירדי דולרים מגויסים כל שנה לאלפי פרויקטים! ישראל נשענת באופן מסיבי על התרומות האלה.

מישהו מאיתנו יכול לדמיין איך היתה נראית המדינה ללא כל התרומות האלה?

ומה מניע את אותו תורם נדיב לשים את היד בכיס?

בד"כ המניע המרכזי, השורש, הליבה של הרצון הזה הוא החיבור היהודי שורשי שנמצא ביהודי הגולה.

אבל, הדור הזה הולך ונעלם ולילדים של הדור הזה כבר אין את השפעות אירופה, הם לא באו מפולין, הם גדלו בארה"ב (למשל) ולהם אין את זה, אין את הצורך או הרצון הבלתי נשלט לשים פה מיליונים.

וכך, משנה לשנה יורדות התרומות יורדים ונחלשים הקשרים. עמותות וארגונים הולכים ונעלמים

לפי נתונים ממשלתיים בשנת 2000 עלו לארץ 51,906 עולים מארה"ב לעומת זאת בשנת 2009 עלו לארץ רק 16,738 עולים מארה"ב – ירידה של 70% !

בנוסף כמות היהודים שמתבוללים עלתה בעשרות אחוזים. הקשר הולך ומתרחק.

כשאני פוגש לקוחות שלי מעמותות שונות או מארגונים פילנתרופים בחו"ל, כולם מספרים לי כמה קשה נהיה להם לאחרונה. מנכ"לים של עמותות מתארים כמה יותר ויותר קשה להם להשיג תרומות. הם מדברים על ירידה של עשרות אחוזים בנוסף למשבר הכלכלי האחרון שלא הוסיף לכל זה.

המשמעות של זה: מצבה של מדינת ישראל הולך להשתנות.

ומה רוב המנכ"לים עושים שיש קושי כלכלי? מקצצים.

איפה מקצצים קודם כל? בפעילות השיווק.

מה עושה פעילות השיווק? מביאה כסף. אז למה מקצצים דוקא שם? אלוהים יודע....

איך מתמודדים עם כל זה?

אנחנו צריכים להתחבר אל התורמים מחדש, להבין מה הם רוצים ומה מעניין אותם. לייצר נקודות חיבור חדשות. צריך לדבר בשפה שלהם.
כמו כן יש ליצור הסברה – את מירב האינפורמציה הם מקבלים מהתקשורת הזרה. יש להכיר להם את ישראל ואת האנשים פה מזווית אחרת.

לספר להם את הסיפור וסיפור מהסוג הזה לא מספרים בטקסט בקובץ וורד או במילים בפגישה.

אין כמו מראה עיניים. אתם יודעים, יש הבדל קטן אם אני אספר לכם שהייתי באיזה מקום או שאני אקח אתכם למקום הזה ותראו בעצמכם. לתת אימפקט אמיתי ואת זה רק סרטים יכולים לעשות.
סרטים טובים יכולים להראות את האימפקט שעושה הארגון בשטח. לרגש באמת, להראות אנשים, מקומות,

להרגיש את המציאות שניצור דרך הסרט וללכת במסע, מסע שאנחנו נקבע אותו ונשלוט עליו מראש ונוביל את הצופים שלנו בדיוק למקומות שנרצה. לעטוף את זה בצורה שתשרת את הארגון

וכבר למדנו שבעולם של היום הויזואלייה מנצחת – רק אותה זוכרים. אנחנו חיים בעולם של תקשורת מהירה, עולם של דימויים ויזואליים שמעבירים מסר חד בזמן קצר.

תשכילו ליצוק לשם את התוכן הנכון בצורה הנכונה ותצאו מנצחים.

המנכ"לים שיבינו זאת מהר יזכו לקטוף את הפירות ולהציל את הארגון שלהם.

אלי לוי – מנכ"ל  ELP הפקת סרטים