נבטים של פריחה

פינות בליבי משחקות ביניהן תופסת.

לעיתים מחבואים, לעיתים "מי עומד".

הרגש, מרגיש לי, כמו שוחה ביניהם.

זורם ונוגע, מעיר בם תגובה.

הראש מתבלבל.

ישן נמוג אל מול חדש.

הלב מרגיש. הראש מחשב.

משחק בינות תשוקה נסתרת ופחד.

פחד מרקיב. כמו יושב שם תמיד.

מייצר בי חומות. אבנים, מכשולים.

תשוקה כמו מנוע. מחפשת לפרוץ לה.

לפרוץ מרחבים.

ואני בניהם שם.

עומד ומביט.

בין כמיהה לחישוב. בין רצון למלכוד.

אפוף ענני תהייה.

מלטף בי נבטים של זריחה. של פריחה.

בעוצמי עיניים. בשקט הבא.

משיל מעליי עוד כבלי התנייה.

כמו ילד עירום. זך, מלא תום.

ניגש הוא לפרח, מביט בו בלי קול.

צבעיו את ליבו מרעידים.

ריחו את ריאותיו ממלאים.

חושים נרעדים. כמו פגישה בין זרים.

היד נוגעת. מעגלים נסגרים.

בינם רק העכשיו והנצח. חיים מלאים.

תחושה של אמת. של חופש. של שקט.

מכאן כבר קורים הדברים.

מכאן החיים מלאים.