אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה ו/או אחדות עמוקה כלפי מישהו אחר. אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות מכאיבה ולא נעימה, וטרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן. הפסיכולוג ויקטור פרנקל ראה באהבה פן של תופעה אנושית ייחודית והיא היכולת של האדם להתעלות מעבר לעצמו ולהתכוונן למשהו מחוצה לו. ישנן חמש סוגי אהבות עיקריות: אהבה הורית, שהיא כמעט בלתי מותנית, וקיימת בשל כך שהאדם רואה בצאצאיו בבואה של עצמו. אהבה משפחתית, הקיימת בשל קרבת הדם ותחושת השייכות הטבעית. אהבה חברית, הקיימת בשל תחומי עניין, רעות, חברות ותחושת שיתוף ושייכות. אהבה רומנטית, המחברת בין קרבה נפשית לגופנית ואהבה עצמית. ישנן אהבות רוחניות יותר שהן: אהבת האל, בה האדם מרגיש מחובר ודבק באלוקיו אהבת אדם,  הנובעת מאהבת החיים. ואהבה לעיסוק מסוים.

יש מספר הבדלים בין אהבה רומנטית לבין חיבה. באהבה רומנטית המשיכה המינית תופסת מקום מרכזי בעוד שבחיבה, היא לא קיימת. מרכיב הדמיון והפנטזיות חזק באהבה רומנטית, אך אינו מצוי במערכת יחסים רגילה המבוססת על חיבה. החיבה מאריכה ימים ויש בה רווחים ממשיים, ואילו ההתאהבות עלולה להיות קצרת טווח והיא טומנת בחובה לעיתים מכאובים וייסורי נפש. בחיבה, לקנאה אין תפקיד גדול, ולעתים קרובות, ידידו של הידיד הופך לידיד גם כן, כך שהחיבה יציבה ורגועה ואילו באהבה רומנטית, הקנאה היא מוטיב מרכזי, והיא כרוכה בסערות ובטלטלות רגשיות בעיקר בתחילתה. מכאן, שככל שהאמונה ברומנטיקה גבוהה יותר, השחיקה בנישואין צפויה להיות רבה יותר. זאת משום שהתחושות הרומנטיות מאכזבות ואינן נותרות לאורך זמן באותה עוצמה. ההסבר לכך הוא בחלקו ביולוגי, ומבוסס על מודלים אבולוציוניים ופסיכו-פיזיולוגיים.

אריך פרום ראה באהבה את הדחף החזק והמשמעותי ביותר באדם, להתאחד עם הזולת, לטענתו, יש שלושה סוגים של אהבה : אהבה מזוכיסטית, בה האוהב מתבטל כלפי מושא אהבתו ומוכן לעשות הכול בשבילו. בהתבטלותו האדם נפרד מקיומו העצמי המכאיב והופך להיות חלק מהוויה אחרת, שהוא מעריך כגדולה וחזקה יותר. בדרגות גבוהות אהבה זו יכולה להגיע להערצה ואף לפולחן אישיות. אהבה סדיסטית, שבה האוהב מבטל את מושא אהבתו כלפי עצמו. האוהב מעצים את אישיותו, בכך שהוא "בולע" את הזולת ושולט עליו, באופן דומה לצורה שבה דייג אוהב דגים, מכיוון שהוא רואה בו מכשיר להעצמה אישית ולבריחה מהחידלון ושאלות הקיום שלו. בדרגות הגבוהות אפשר למצוא אהבה זו במנהיגים ו"גורו" כלפי עדת מעריצים. ואהבה בוגרת שהיא האידיאלית, ובה שני בני אדם עומדים אחד מול השני במלוא אישיותם הלא מתבטלת, ומשלימים אחד את השני באופן הדדי, באופן שאינם מבטלים את עצמם אחד כלפי השני. הפסיכולוג רוברט סטרנברג, פיתח תיאוריה הנקראת "משולש האהבה". על פיה, לאהבה שלושה מרכיבים: אינטימיות, מחויבות ותשוקה. אינטימיות - מידת הקרבה והקשר לאחר. הרצון להיחשף לגמרי לפניו, מחויבות - מידת הנאמנות לקשר. הרגשת החובה להיות בקשר ולהישאר נאמן. ותשוקה היא מידת המשיכה הגופנית והפיזית אל האחר, מרכיב זה הוא שמתפתח בצורה המהירה ביותר, אך הוא גם זה שדועך הכי מהר. האהבה הרומנטית המושלמת היא זו שכל אלו מצויים בה. סטרנברג סיווג את משולש האהבה לשמונה סוגים: העדר אהבה: יחסים שטחיים, חסרי אינטימיות מחויבות או תשוקה, אהבה רומנטית: יחסים מלאי אינטימיות ותשוקה, ללא יכולת להתחייב. חיבה: ישנה אינטימיות ויכולת להיפתח, אך היחסים אינם מחייבים ואין בהם תשוקה. אהבה השלייתית: אהבה מהירה, מלאה תשוקה ומחויבות. אך הדעיכה מהירה גם היא, שכן בני הזוג לא מסוגלים לפתח אינטימיות ופתיחות ביניהם. אהבה עיוורת: אהבה בה המרכיב היחיד הוא תשוקה עזה. אין אינטימיות או מחויבות. נהוג לכנות אהבה כזו "הידלקות". אהבת רעים: אהבה המאופיינת באינטימיות ובמחויבות, אך ללא תשוקה. אהבה כזו ניתן למצוא בקשר בין חברים קרובים. אהבה ריקה: אהבה המבוססת על מחויבות בלבד. בני הזוג ממשיכים לאהוב מתוך הכרח. אין אינטימיות או תשוקה. אהבה מושלמת: אהבה המכילה את כל שלושת המרכיבים שזוהי למעשה אהבה אליה שואפים כולם -  "אהבת החלומות".

חנוכה זיוה, אחות אונקולוגית, מנחה קבוצות בשילוב אומנויות

ומתמחה בפסיכותרפיה דינאמית ממוקדת